ביקורת: לא ניתנת לעצירה
"לא ניתנת לעצירה", סרטו החמישי של הבמאי טוני סקוט עם דנזל וושינגטון ("חטיפת הרכבת התחתית 123"), הוא בסדר – לא יותר, לא פחות. לא סרט שיוזכר לטוב או לרע בסיכומי השנה, ומועמד מוביל לטקס פרסי הפעלולנים ואולי גם לאיגוד מערבלי הצליל (כן, גם להם יש טקס פרסים- שמשום מה לא משודר בשידור חי ברחבי העולם). "לא ניתנת לעצירה" היא רכבת שדוהרת על הפסים במדינת פנסלבניה שבארצות הברית. הסרט לא טוב כמו "ספיד" או "מצור ימי", ולא רק בגלל שאין רעים (מלבד אנשי הנהלת הרכבת הקפיטליסטים במשרדים הממוזגים שלהם). הרכבת היא רכבת משא, האנשים בצרה הם תושבי העיירות שבדרכה.


סיר
שחקן הקולנוע, הטלויזיה והתיאטרון, 

הבמאי זוכה פרס האוסקר,
הבמאי
השחקן 
