ביקורת: האחד והיחיד
חיכיתם כל הקיץ לסרט "פשוט, פשוט, פשוט"? לדרמה תקופתית בלי פיצוצים, מרדפים, אפקטים ואחרים? לסיפור אמיתי נוגע ללב שיעביר לכם ערב בכיף ויוציא אתכם עם חיוך על הפנים? אם הנהנתם לכל השאלות הללו, כנראה שתאהבו את "האחד והיחיד". בתור כאלו שבאו ללא כל ציפיה ועם ידיעה מינימאלית על סיפור המסגרת – נשבינו בקסם של הסיפור הפשוט (והאמיתי! פרטים בהמשך) והופתענו לטובה.
"האחד והיחיד" מבוסס בגדול על תקופה של כמה חודשים מאוד משמעותיים בצעירותו של השחקן (הותיק) האמריקאי המפורסם, ג'ורג' המילטון. בתפקיד הבמאי, ריצ'ארד לונקריין ("פריצה ברשת", "ווימבלדון") שלקח את התסריט של צ'ארלי פיטרס שהסתובב בערך 10 שנים לפני שהחליטו להריץ אותו סופית. לונקריין עושה עבודה לא רעה, עם ליהוק משכנע ובעיקר ניואנסים קטנים והתעקשות אסתטית להעביר את רוח התקופה שבה הסרט מתרחש, בצורה אותנטית לחלוטין.



בית המשפט המחוזי בתל אביב הוציא צו לכינוס נכסיו של הבמאי
במאי "

עוד מהדהדת
השחקן
השחקנית 

הטלויזיה החינוכית הישראלית (או בקיצור, ערוץ 23) מחזק את שורות לוח השידורים שלו בדמות המיתולוגית 


