"ואז הגיעה טלי" – ביקורת

"ואז הגיעה טלי". שרליז ת'רון.

"ואז הגיעה טלי". שרליז ת'רון.

"ואז הגיעה טלי" הוא סרט דרמה עם נגיעות קומיות על אמהות (בדגש על הקשיים בה) שמצליח לרגש ולהצחיק בדיוק במידה הנכונה ולגרום לצופים לחשוב על הבחירות השונות שאנחנו עושים בחיים ולאן הן מובילות אותנו. הסרט דואג להשאיר את הסקרנות מבעבעת, כיוון שברוב הסרט לא ברור מה הולך לבוא בהמשך ואיך הסרט יפתור את עצמו. יחד עם זאת, הסרט מאוד ישיר ולא מנסה לבלבל בעלילות משניות שיסיטו את תשומת הלב מהחוויות המטלטלות שחווה גיבורת הסרט.

סרט זה הוא שיתוף הפעולה השלישי של הבמאי ג'ייסון רייטמן והתסריטאית דיאבלו קודי (הרביעי, אם מחשיבים את תפקידו כמפיק בסרט שכתבה קודי, "הגוף של ג'ניפר"). "ג'ונו" המקסים היה שיתוף הפעולה הראשון, בה נחשפנו לראשונה לכתיבתה השנונה של קודי, ועליו גם זכתה באוסקר על התסריט, עליו ניצח במומחיות רייטמן והביא לנו סיפור אהבה קצת שונה והתמודדות מיוחדת עם הריון לא צפוי של בת עשרה. שיתוף הפעולה השני הוא הסרט המערער (בקטע משעשע) "תקועה" ("Young Adult" – השם באנגלית כל כך הרבה יותר טוב) שבו כיכבה שרליז ת'רון – כוכבת הסרט החדש. גם בו השנינות של התסריט בולטת, וניכרת עלית מדרגה בביקורתיות על מבניות החברה ומונחי ההצלחה בה נמדדים אנשים.

לעומת הביקורתיות שנחזתה מעיניים של מישהי מחוץ למסגרת נורמטיבית אל תוך חיים זוגיים ומשפחתיים ב"תקועה", בסרט החדש הביקורתיות הן מעיניה של האם, ולמעשה מי שאחראית על תפקוד התא המשפחתי ומתוך כך האפקט חזק יותר. כמו ביצירות אחרות של קודי, גם בסרט זה יש משחק מאוד משעשע של תקשורת בין מבוגרים לילדים. הצורה שבה מציג רייטמן את המציאות מרגישה אותנטית ופלאית באותו הזמן. הכל נראה כואב ורגיש, אך גם מעלה חיוך ו"מגניב" – שילוב מנצח.

מארלו ההריונית (ת'רון) נאבקת במכבש שההורות הנחית עליה עם שני ילדיה הצעירים, שהצעיר ביניהם הוא בעל צרכים מיוחדים. היא ובעלה דרו (רון לויניגסטון, "סווינגרס", "אחים לנשק", "לזמן את הרוע") פועלים בשגרה השוחקת ומשחקים את משחק המשפחה המתפקדת. בארוחת ערב אצל אחיה האמיד של מארלו (מארק דופלס, "האחות של אחותך"), היא מקבלת הצעה לקבל סיוע לזמן מה לאחר הלידה אחות לילה שתתעורר במקומה לטיפול בילוד. הצעה זו מובילה אותה אל טלי (מקנזי דיוויס, "להציל את מארק וואטני", "בלייד ראנר 2049") שנכנסת לחייה הכבויים של מארלו עם אנרגיות חיוביות וחיוך גדול. המפגש בין שתי הנשים, האחת בשנות הארבעים לחייה והשנייה בשנות העשרים לחייה, מעניק פרספקטיבה על החיים של מארלו. היא מתחילה לבחון מחדש את אופן התנהלותה וההנחות אותן בחרה לאמץ.

"ואז הגיעה טלי". שרליז ת'רון.

"ואז הגיעה טלי". שרליז ת'רון.

זו לא הפתעה ששרליז ת'רון נפלאה בתפקיד הראשי. היא מצליחה להעביר ניואנסים בצורה מדויקת, לגרום לצופים להזדהות עם הקשיים שלה ולהתאהב בה במקביל. כדי לדמות את השינוי בה גוף נשי עובר לאחר לידה, היא העלתה עבור התפקיד כ-25 ק"ג (זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא עשתה את זה – עבור "מונסטר", עליו זכתה באוסקר, העלתה כ-15 ק"ג). מקנזי דיוויס מקסימה בתפקידה, אך היא מעט מחווירה מול הנוכחות של ת'רון. רון ליוינגסטון משחק סביר, כהרגלו, בלי יותר מדי תהודה. זה הולם את תפקיד הבעל שנמצא ברקע. באופן כללי הליהוק בסרט מוצלח.

בחירת המוזיקה בסרט מתאימה מאוד לנושא המרכזי של הסרט, שקשורה להתגלגלות של החיים. ביחד עם העריכה המקצועית, נוצרות סצינות מרעננות. עיצוב החללים מאוד ברור, סגנון הבית הפשוט של מארלו ודרו, לעומת הבית המעוצב והמודרני של אחיה ובת זוגו, מה שתורם למבט נוסף על המעמדות החברתיות שסטטוס כלכלי מייצר.

"ואז הגיעה טלי". מקנזי דיויס.

"ואז הגיעה טלי". מקנזי דיויס.

אווירת הסרט מתאימה יותר לצפייה ביתית, אבל גם בקולנוע אי אפשר להתעלם מהקסם שלו. יכול להיות שהדעה שלי קצת מוטה, כי אני אוהב מאוד את סגנון הסרטים הזה, אך גם צופים אחרים שלא מחפשים דרמה סוחטת דמעות, יוכלו להנות מהסרט. כמובן, מי שאוהב את סגנון הדיאלוגים של קודי, לא ירצה לפספס את הסרט. סרט כיפי וזורם, למרות הנושאים הכבדים בו הוא נוגע.

דירוג: ★★★★☆

ואז הגיעה טלי (ארה"ב, 2018)
בימוי: ג'ייסון רייטמן | תסריט: דיאבלו קודי | משחק: שרליז ת'רון, מקנזי דיויס, רון ליוינגסטון, מארק דופלס, איליין טאן | מוסיקה מקורית: רוב סיימונסן
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-10.05.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?