ביקורת: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ

מימין: מרלון וויינס, רייצ'ל ניקולס, סעיד טמאורי, דניס קוויד וצ'אנינג טאטום. מתוך: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ.

בחיים כך גם בנוגע לצפייה בסרטים: אם לא מצפים, לא מתאכזבים. מי שמצפה לגרסה חיה של הסדרה המצוירת שהוא זוכר מילדותו צריך לחשוב על "רובוטריקים", "משימה בלתי אפשרית" ו"המלאכים של צ'רלי", רק שלוש דוגמאות מתוך סרטים רבים שלקחו שם ורעיון כללי של סדרה מצליחה, ועשו בהם כרצונם. ובימינו גם לא ניתן לצפות מסרט פעולה הוליוודי יקר (175 מיליון דולר) שמבוסס על סדרה מצוירת ומופק בידי חברת הצעצועים שרוצה למכור יותר צעצועים, לעומק, מקוריות ודיאלוגים אינטליגנטיים.

"ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ" נע במהירות, עניינים בו מתרחשים סימולטנית והחיתוכים מהירים בכדי שלא נשים לב או נספיק לפקפק באמינות של מה שקורה. צריך לדעת כי החליטו מראש לוותר על היגיון ופיתוח דמויות לטובת קטעי פעולה ואפקטים, וזה מה שמקבלים. הפעלולנים ואנשי פעלולי המחשב עבדו שעות נוספות, והמאמץ ניכר – אמנם המים והדגים בסרט לא נראים אמיתיים, אך המרדף ברחובות פריז אכן מרשים מאוד.

ישנם מספר קטעים שנראים לקוחים מתוך משחק המחשב שיצא במקביל לסרט, אך מלבד קטע הפתיחה המגוחך וכל יתר קטעי הפלאשבק המיותרים, הסרט שומר על קצב מהיר שמתאים לכל הסובלים ההולכים ומתרבים של הפרעות קשב וריכוז בארה"ב.

הסרט מתאר את לידתו של ארגון הרשע "קוברה" על רקע הצטרפותם של שני חיילים ליחידה הסודית "ג'יי.אי. ג'ו". במרכז העלילה מרדף אחר מזוודה שבה ראשי נפץ המכילים ננוטכנולוגיה שבאמצעותם ניתן להשמיד ערים שלמות, ואסור שיגיעו לידיים הלא נכונות.

במסיכות, מימין: ביונג-הון לי וריי פארק. מתוך: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ.

ב"ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ" יש המון דמיון לסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס, בעיקר לסרט הראשון מ-1977 אך גם גניבות מיתר סרטי הטרילוגיה המקורית הנפלאה, לא מבחינה עלילתית אלא יותר בעיצוב ובבימוי שמתבטאים, בין השאר במסדרונות והצהרים בבסיס התת-מימי של הרעים הלקוחים מהחלליות של לוקאס, כמו גם מראה הצוללות הניצבות כמו חלליות מול צבא האויב ומול התותחים היורים של הבסיס, והבריחה מהבסיס בבוא העת. במקביל לתקיפת הבסיס, נשלח סנייק-אייז לובש השחור לנטרל משהו בבסיס (כמו אובי וואן ב"מלחמת הכוכבים"), בעוד יריבו המושבע סטורם-שאדו לובש הלבן חש בנוכחותו וניצב לקרב מולו על פלטפורמה שמזכירה את זו שבכוכב-המוות של סרטי מלחמת הכוכבים. את סנייק-אייז השתקן מגלם ריי פארק שלא אמר מילה כדארת' מול ב"מלחמת הכוכבים: פרק ראשון- אימת הפנטום".

את הסרט ביים סטפן סומרס, שביים את שני סרטי "המומיה" הראשונים (מה שמסביר את הופעת האורח של ברנדון פרייז'ר, כוכב "המומיה"), שכנראה רוצה להיות מייקל ביי ("ארמגדון", "רובוטריקים") כשהוא יהיה גדול. בעלילות הקומיקס הקלאסי גיבור-העל (הטוב) היה בעבר חבר של יריבו (הרע), אך ההתעקשות בסרט הזה שכל יכיר את הרשעים לא ברורה ומיותרת. ללא כל סיבה חוץ מחוסר מקוריות רואים חללית מצליחה לעבור מבעד לפתח הולך ונסגר (זה לא שבנו איזשהו מתח במרדף).

ויש גם שחקנים בסרט. צ'אנינג טאטום, בתפקיד הראשי של דיוק, החייל הקרבי האמריקאי הטיפוסי לסרטים, לא מפגין יכולת משחק מיוחדת, וסביר להניח שבחוזה שלו ציינו שעליו להופיע ללא חולצה במהלך הסרט. מרלון וויינס ("מת לצעוק") אחראי לאתנחתאות הקומיות. סיינה מילר, שמפורסמת בתור אנגליה יפה שפעם היתה חברה של ג'וד לאו ושיחקה בהמון סרטים שאף אחד לא ראה, סוף-סוף משתתפת בסרט שמוקרן למעלה משבוע ביותר משלושה בתי קולנוע. הסרטים ה"מפורסמים" ביותר שבהם שיחקה: "אלפי" עם חברהּ-דאז ג'וד לאו ו"קזנובה" עם הית' לדג'ר. עוד שחקנים שזכו לתוספת יפה לחשבון הבנק שלהם: דניס קוויד כמפקד כוח המחץ, ג'ונתן פרייס הבריטי כנשיא ארה"ב וכריסטופר אקלסטון, הבריטי התורן בתפקיד הרשע בסרטים הוליוודים. המוסיקה של אלן סילבסטרי יעילה אך לא יוצאת דופן.

רייצ'ל ניקולס. מתוך: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ.

הסרט מיועד לצעירים שיתלהבו מכל הפיצוצים והאפקטים ולא יעלבו כשבתחילת פלאשבק שבו כתוב בדיוק איפה ומתי הוא מתרחש דיוק (טאטום) נוקב בשמה של אנה (מילר) כדי שיהיה ברור שזו אותה אחת למרות שצבע השיער שלה שונה. צפו לסרט המשך בעוד שנתיים או שלוש שנים, אך אלא אם יביאו במאי חדש, גם ממנו אל תצפו ליותר מדי.

דירוג:

ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ
ארה"ב, 2009
118 דקות.
הפצה: גלובוס גרופ, החל מה-20.08.2009 בבתי הקולנוע.
בימוי:
סטפן סומרס
תסריט:
סטוארט ביטי
סקיפ וודס
שחקנים:
דניס קוויד
צ'אנינג טאטום
סיינה מילר
ריי פארק
רייצ'ל ניקולס
אדוול אקינוי-אג'בג'
מרלון וויינס
ג'וזף גורדון-לויט