"נוסטלגיה". פיירפרנצ'סקו פאבינו.
"נוסטלגיה" של מריו מרטונה מגיע אל בתי הקולנוע שלנו לאחר שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן אשתקד, והוא מתנהל בקצב משלו, מהורהר ונטול נרטיב של ממש, מה שלא פגם כלל ברמת העניין שלי מהסרט.
פליצ'ה (שמחה בעברית) חוזר לאיטליה לאחר היעדרות של כ-40 שנה, שבמהלכם עבד עם דודו בעבודות בניין בלבנון ולאחר מכן התחתן וגר בקהיר עם אשתו. הוא פוגש את אימו הקשישה, אותה לא ראה במשך כל זמן היעדרותו, ונזכר בחברותו עם אורסטה, המאפיונר המקומי, שהיה חברו הטוב ביותר כאשר היו ילדים. הוא גם רוכש וספה ישנה על מנת לשחזר את הטיולים שעשה עם אורסטה בילדותו ומחליט לחזור ולחיות בנאפולי.
אבל יש בעיה אחת שמפריעה לתכנונים והיא אורסטה בכבודו ובעצמו, שמגלה שחברו הותיק חזר לאיטליה, אחרי עשרות שנים שבהם לא ניסה ליצור קשר עם העבריין המועד, ומודיע לו שהוא לא מאשר לו להישאר בעיר ועליו לעזוב באופן מיידי אם הוא לא רוצה להיפגע.
"נוסטלגיה". פיירפרנצ'סקו פאבינו, פרנצ'סקו די לבה.
זהו הבסיס העלילתי הדיאטטי שמשמש מסגרת לסרט. למעשה מדובר פה בסרט מסע – מסע גיאוגרפי ממצרים לאיטליה ומסע פנימי בזמן אל הילדות – כשברמה הצורנית רוב רובו מבוסס על סצינות של שוטטות ספוגות בהרהורים, בדרך כלל נטולות דיאלוג, וגם סצינות של זכרונות עבר (מוצגות ביחס מסך דומה לזה של פילם 8 מ"מ על מנת שנוכל להבדיל בין העבר לבין ההווה). סרט שהוא אנטיתזה לקולנוע הפופולרי-מסחרי, גם בקונספט הבסיסי שלו וגם בבחירות הספציפיות של הבמאי, למשל הסצינה שבה פליצ'ה רוחץ את אימו המאוד מבוגרת, כשהיא בעירום מלא- משהו שלא ניתן לראות בשום סרט מסחרי.
למרות הנאמר כאן, שום דבר בסרט לא משעמם, וזאת בשל הבימוי המיומן והמשחק המשובח של הצוות. כמו בכל טרגדיה מודרנית איכותית, ישנה הרגשה שמשהו דרמטי והרה גורל עומד להתרחש בכל רגע וזהו מוקד העניין המרכזי בסרט זה, שגם אם הוא לא מחדש כלום, הוא עדיין עדיף מרוב רובם של הסרטים שמגיעים לקולנוע בימים אלה.
דירוג: 
נוסטלגיה (איטליה, צרפת, 2022)
בימוי: מריו מרטונה | תסריט: מריו מרטונה, איפוליטה מאיו, ארמנו ראה | משחק: פיירפרנצ'סקו פאבינו, פרנצ'סקו די לבה, תומאסו ראניו | צילום: פאולו קרנרה
הפצה: סרטי נחשון, החל מה-05.10.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: