"העור בו אני חי". אנטוניו בנדרס.
השחקן הספרדי אנטוניו בנדרס התחיל את הקריירה שלו והתפרסם בסרטים הפרועים לטובה של פדרו אלמודובר בשנות ה-80, ביניהם "חוק התשוקה" ו"נשים, נשים". סרטם המשותף האחרון היה "קשור אותי! אהוב אותי!" (1990), ושנתיים לאחר מכן החל בנדרס להופיע בסרטים אמריקאים. אלמודובר המשיך לעשור פורה של סרטים טובים, בין השאר "עקבים גבוהים" ו"אהבת בשר ודם", ולשיא הצלחתו הבינלאומית עם "הכל אודות אמא" (1999). מאז זכו הסרטים שלו לחשיפה גדולה והוא צבר לו קהל צופים נאמן ורחב. כעת ב"העור בו אני חי" (מבחינה דקדוקית היה עדיף "העור שבו אני חי"), אחרי שהרוויח הרבה כסף והשתתף בעיקר בסרטים נשכחים, חוזר בנדרס לשפת אמו ולבמאי שאתו התחיל את דרכו כשחקן קולנוע.
בנדרס מגלם כאן את ד"ר רוברט לדגרד, מנתח פלסטי שפיתח תחליף עור שיכול לשמש להשתלות. בביתו הוא עוקב באמצעות מצלמות אחרי מישהי שכלואה בחדר הצמוד לחדר השינה שלו. יותר מזה אי אפשר לספר על הסרט מבלי להרוס אותו, וזו אחת המעלות של העלילה ודרך הסיפור המעולה של אלמודובר. בסרט גם משתתפות שתי שחקניות שעבדו עם אלמודובר בעבר: מריסה פרדיס ("פרח הסוד שלי", "הכל אודות אמא") ואלנה אניה היפהפייה ("דבר אליה").
כשסרט מתחיל עם כותרת של זמן ומקום ("טולדו 2012" במקרה הזה), ברור שבאיזשהו שלב יחזרו אחורה. כשזה קורה ב"העור בו אני חי" הרגשתי כמה דברים ברצף: "מעניין למה מראים את זה ולאן זה ילך", "אה- הבנתי למה מראים את זה" ואז "למה ממשיכים להראות את זה"?
"העור בו אני חי". אלנה אניה.
זהו סרט שונה מאוד מכל סרטיו הקודמים של פדרו אלמודובר, ועם זאת יש בו מרכיבים רבים מהסרטים שלו: פושע נמלט, דמות האם, התאהבות בדמות מצולמת, אקדחים, סטיות, אש, אונס, קטע מוסיקלי והצבע האדום השולט. המוסיקה הנהדרת של מלחינו הקבוע, אלברטו איגלסיאס, הופכת תמונות פשוטות למותחות בצורה הנכונה. הסרט יפה לעין, כפי שכבר למדנו לצפות מאלמודובר, עם תשומת לב לכל פרט, עד יצירות האמנות על קירות כל חדר, שנבחרו בקפידה.
אלמודובר הוא במאי מדהים, הסרט מרתק רוב הזמן ואני שמח לראות את אנטוניו בנדרס בסרט, אך קשה להמליץ על הסרט למי שאינו מעריץ של אלמודובר. הדבר דומה לצפייה במישהו כישרוני ומיומן שמפגין את יכולותיו המדהימות הבאות לו בטבעיות, אך חסר רגש. בניגוד למקרים דומים בעבר (ב"לחזור", למשל), בסרט הזה כשמישהי מוסרת וידוי שחושף סודות מהעבר, זה לא מפתיע, מעורר התפעלות או משנה מאוד. אני מתכוון לקטע שמתרחש ליד מדורה מחוץ לבית. סיפור אחר שמסופר על אירוע בעבר שקשור לרוברט בעייתי מכיוון שמדברים על משהו שקורה למישהי לבד בחדר שלא היתה יכולה לספר על מה שקרה שם, אז מדובר בניחוש בלבד.
דירוג: 
העור בו אני חי
ספרד, 2011
הפצה: החל מה-13.10.2011 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
פדרו אלמודובר
תסריט:
פדרו אלמודובר
משחק:
אנטוניו בנדרס
אלנה אניה
בלנקה סוארז