סיכום העשור (2019-2010) חלק ו': במאים

דני וילנב, במאי "סיקריו".

סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השישי בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם ליהנות מסיכום העשור הקודם.

בין השמות הבולטים מאחורי המצלמה בעשור האחרון בלטו שלושה במאים ממכסיקו: אלפונסו קוארון, אלחנדרו ג'י. אינארטו וגיירמו דל טורו. הם אחראים על כמה מהסרטים הבולטים ביותר בעשור האחרון: "צורת המים", "בירדמן", "כוח משיכה", "האיש שנולד מחדש" ו"רומא".

במאי שכבר היה מוכר ופרץ בגדול בעשור הזה הוא דיויד או. ראסל. מ-2010 עד 2015 ביים ארבעה סרטים: "פייטר", "אופטימיות היא שם המשחק", "חלום אמריקאי" ו"ג'וי", ואז נשאב להפקות טלוויזיה שלא צלחו. שלושת הסרטים האחרונים עם ג'ניפר לורנס. גם דיויד פינצ'ר התמקד בסדרות טלוויזיה (Mindhunter המומלצת ועוד סדרות שלא יצאו לפועל) ובפרויקטים לקולנוע שלא התקדמו וחתום רק על שלושה סרטים בעשור הזה: "הרשת החברתית" (2010), "נערה עם קעקוע דרקון" (2011) ו"נעלמת" (2014). קנת' בראנה החליט שהוא רוצה להרוויח הרבה כסף. הוא ביים סרטים שונים מאוד מאלו שביים בשני עשורים הראשונים של הקריירה שלו: "ת'ור", "ג'ק ראיין- גיוס הצללים" (כריס פיין כג'ק בתחילת דרכו המקצועית; הסרט לא הצליח), "סינדרלה" (עיבוד לסרט המצויר של דיסני) ו"רצח באוריינט אקספרס" שבו כיכב בתפקיד הרקול פוארו, שהוא יחזור אליו בשנה הבאה עם "מוות על הנילוס".

במשך שנים קנדה סיפקה שחקניות ושחקנים, אז הגיוני ביותר שגם במאים יעשו את המעבר הזה. מעניין ששלושת הבמאים הקנדיים הבולטים הם דוברי צרפתית-קנדית ולא אנגלית. טוב, אולי לא כזה מעניין, אך עדיין ראוי לציון.
דני וילנב
מועמדות בקטגוריה לסרט הזר הטוב ביותר באוסקר היא מקפצה טובה לבמאים, גם לאלו שלא זוכים בפרס. וילנב הקנדי היה מועמד על "האשה ששרה" (2010), ומאז עובד בארצות הברית (כלומר: הוליווד). ב-2013 יצאו שני סרטים שלו עם ג'ייק ג'ילנהול: "אסירים" (עם יו ג'קמן) ו-Enemy. שלושת סרטיו בשנים 2015 עד 2017 זכו לפרסום רב: מותחן הפשע המשעמם "סיקריו" עם אמילי בלאנט, "המפגש" עם איימי אדמס ו"בלייד ראנר 2049", סרט ההמשך עם ריאן גוסלינג והריסון פורד. שני האחרונים וסרטו בשנה הבאה ("חולית" עם טימות'י שאלמיי) הם מדע בדיוני, "בלייד ראנר" מ-1982 והספר של פרנק הרברט הם מאבני הדרך של הז'אנר, אבל הוא הוכיח שהוא מיומן גם במותחנים, וגם בבסיס "המפגש" זו דרמה אנושית. אחרי כמה שנים של עבודה בלתי פוסקת לקח לו יותר זמן עם "חולית" ומעניין מאוד לראות מה יבחר לעשות בעתיד.

ז'אן מארק ואליי
שניים מהסרטים שביים בעשור הקודם זכו לחשיפה מחוץ לקנדה: C.R.A.Z.Y ו"ויקטוריה הצעירה" עם אמילי בלאנט. בעשור הזה, אחרי "קפה דה פלור" בצרפתית (שהוקרן בארץ בבתי הקולנוע, עם ונסה פארדי) ביים שלושה סרטים בשלוש שנים בין 2013 ל-2015: "מועדון הלקוחות של דאלאס" עם מת'יו מקונוהי, "הולכת רחוק" עם ריס וית'רספון ו"הרס" עם ג'ייק ג'ילנהול. לאחר מכן התרכז בשתי מיני סדרות על פי ספרים ל-HBO: "שקרים קטנים גדולים" עם וית'רספון וניקול קידמן, ו"חפצים חדים" עם איימי אדמס ופטרישה קלארקסון.

קסוויאר דולאן
יליד 1989, ובין גיל 20 ל-30 כתב, ביים (וכיכב ברובם) ב-8 סרטים! הוא שיחק גם בסרטים של אחרים, כולל "ילד מחוק" ו"זה: חלק שני". הסרט הלפני אחרון שלו הוא היחיד באנגלית, ודולאן הודה שהוא לא מוצלח. בין סרטיו: "הרגתי את אמא שלי" (2009), "טום בחווה" (2013) ו"זה רק סוף העולם" (2016).

אריק טולדנו ואוליביה נקש
כתבו וביימו את "מחוברים לחיים" (2011), הסרט הצרפתי המצליח אי פעם ברחבי העולם, שנעשו לו גרסאות גם בהודו, בארגנטינה ובארה"ב. לאחר מכן הצמד עשו את "סמבה" עם עומר סיי, שכיכב בלהיטם הגדול, "סה לה וי" שמתרחש סביב חברת קייטרינג שמתכוננת לחתונה, ו"יוצאים מן הכלל", שיגיע אלינו בתחילת 2020, עם וינסן קאסל.