כל הרשימות בסיכום הזה לא היו אובייקטיביות; לא ציינתי שחקנים מסוימים שאני לא אוהב ושהרגשתי שאינני מחויב להזכיר (כולל אחת שזמר ישראלי כתב עליה שיר), ולא הבלטתי סרטים שאחרים היו שמים עליהם אולי יותר דגש ("מטריקס 2", "להרוג את ביל"). כל זאת הקדמה לרשימה האחרונה שלי לסיכום העשור: סרטים טובים, חלקם פה כי לא זכו לתשומת הלב שלה היו ראוים. אני בטוח שיש סרטים טובים מהעשור הזה שעוד לא ראיתי. אני פתוח להמלצות, תגובות והרשימות שלכם.
2000
"אקס-מן" – פעולה, על פי קומיקס. הסרט השני לא פחות טוב.
לכל סרט יש כרזה, ורובן נראות אותו דבר: שם הסרט באותיות מעוצבות, הפנים של השחקנים המפורסמים ואיזה דימוי שנוגע לסרט- מקום ההתרחשות, חיות, ילדים, רובים, מטוסים, אש ועשן וכו'. כרזה טובה מתארת את הסוגה של הסרט ומקבלת השראה מהעלילה שלו ומעבירה את האווירה של הסרט- אם אתם רואים זוג צמוד, מדובר בסרט רומנטי; לקומדיות לא יהיה רקע שחור.
הנה ארבע עשרה כרזות יפות, מיוחדות, ייחודיות או יוצאות דופן לסרטים שיצאו בעשור האחרון ואינם בהכרח טובים, מוצלחים, יחודים או מעניינים.
פוסטר הסרט "אדפטיישן"
1. "אדפטיישן" (2002):
מקורי כמו התסריט המורכב מהעיבוד לספר "גנב הסחלבים" וקשייו של התסריטאי צ'רלי קאופמן לעבד אותו לסרט. את קאופמן ואחיו התאום דונלד מגלם ניקולס קייג' שבעציץ. במציאות אין לצ'רלי אח תאום.
אי אפשר לנתק את "חלף עם הרוח", "לורנס איש ערב" או "הסנדק" מהמוסיקה שלהם. יש סרטים טובים עם מוסיקה חסרת ייחוד, ויש סרטים לא טובים עם מוסיקה טובה; וברשימה זאת סרטים שונים ומגוונים: סרטים עם נעימות מפורסמות (הארי פוטר, שודדי הקריביים), סרטים עם מוסיקה שאולי יותר מפורסמת מהסרטים (רקוויאם לחלום, מצב רוח לאהבה) וסרטים שאי אפשר לחשוב עליהם ללא המוסיקה שבהם (נער החידות ממומביי).
הכוונה ברשימה הזאת למוסיקה מקורית בלבד ולא לשירים, כלומר: אין סרטים של קווינטין טרנטינו, "מולן רוז'" או "עד קצה העולם", מה-גם שכמעט כבר אין סרטים עם אוסף שירים מרשים (דוגמת "טריינספוטינג", "לשבור את הגלים" ו"לילות בוגי" מהעשור הקודם).
המוסיקה הדרמתית בסרט הפעולה של אנג לי שמתרחש בסין מצליחה בחוכמה להיות סינית מבלי לצרום לאוזני הקהל המערבי. עם קטעים של יו-יו מה על הצ'לו, הפתיע טאן דן וזכה באוסקר על פס-קול על פני המועמד המוביל באותה שנה:
הנס זימר (יחד עם ליסה ג'ררד) כתב מוסיקה בומבסטית כיאה לאפוס ההיסטורי שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. זימר כתב גם את הנעימות המוכרות של שני סרטים אחרים שזכו באוסקר לסרט הטוב ביותר: "איש הגשם" (1988) ו"הנהג של מיס דייזי" (1989), והוא הלחין גם את המוסיקה של "האביר האפל" (2009), "הכי טוב שיש" (1997), "רומן על אמת" (1993), "תלמה ולואיז" (1991) ו"מלך האריות" (1994), שעליו זכה באוסקר היחיד שלו.
המוסיקה של שיגרו אומביאשי ומייקל גלאסו מלאה אווירה ומתח כמו ריקוד, כמו ההלוך-ושוב שמנהלים שתי הדמויות בסרט מהונג קונג של וונג קאר ואי, שיש בו יותר מוסיקה מדיאלוגים.
פס הקול של הסרט הצרפתי המקסים הזה כולל קטעים שמחים, עצובים, מרוממים וקצביים- בדיוק כמו הדמות של אמלי. עד היום, שמונה שנים אחרי, משתמשים במספר רצועות שהלחין יאן טירסן בקדימונים וכתבות בטלוויזיה.
ג'ון ויליאמס, המלחין הקבוע של סטיבן ספילברג, הצליח למצוא נעימת נושא מקסימה שהפכה מיד למזוהה עם הקוסם הצעיר, בדיוק כמו אלו שהלחין לסופרמן, אינדיאנה ג'ונס, מלחמת הכוכבים, אי-טי והכריש במלתעות.
מוסיקת הפסנתר הרפטטיבית של פיליפ גלאס עוזרת לשלב בין העלילות שמתרחשות בשלושה עשורים שונים בשלושה מקומות שונים בעולם. הקטע הבא הוא מהפתיחה, אך לא ממש מהתחלת הסרט.
קלאוס בדלט, מלחין גרמני די אלמוני, אחראי לנעימה הסוחפת בסרט הראשון בטרילוגיה המצליחה, אך משום מה לא עבד על שני סרטי ההמשך והוחלף בהנס זימר, שהביא אותו להוליווד.
בכמה צלילים בודדים ועצובים על הגיטרה הצליח המלחין הארגנטינאי גוסטבו סנטואליה ללכוד את החיבור בין שני הגברים שנפגשו והתאהבו על ההר, וזכה באוסקר הראשון שלו. הוא זכה באוסקר השני שנה לאחר מכן על "בבל" (2006).
אי.אר. רהמן כתב את המוסיקה ללמעלה ממאה סרטים הודיים. לפני שהלחין את המוסיקה לסרט ולשירים של "נער החידות ממומביי" הלחין את המוסיקה ל"אליזבת' תור הזהב" (2007) שביים שאקר קאפור, יליד פקיסטן. ואני מרשה לעצמי להמר שבשנים הקרובות נראה גרסת מחזמר של הסרט בברודווי.
סרטים הם דרך לברוח מהחיים ולראות סיפורים על אנשים שונים במקומות אחרים, שאינם בעצם שונים כל כך משלנו. האמריקאים לא הולכים לסרטים שבהם "צריך לקרוא את כתוביות התרגום", אולם בארץ בכל הסרטים יש תרגום, ופתיחות רבה יותר "לראות עולם".
מעל שבעים אחוז מהסרטים המוקרנים בארץ הם בשפה אנגלית ורוב הסרטים הזרים, כלומר כאלו בשפה שאינה אנגלית, הם צרפתיים. הוקרנו הרבה יותר סרטים צרפתיים ממה שחשבתי, ועדיין – לא מספיק.
כמו כל סרט שמוקרן בארץ, מופצים בארץ בעיקר סרטים זרים של יוצרים מפורסמים (פדרו אלמודובר הספרדי, ז'נג יימו הסיני), סרטים שזכו בפסטיבלים, ואם אפשר – בהשתתפות שחקן מוכר אחד לפחות.
בכל שנה יש סרטים שמצפים מהם לגדולות בשל הנושא שלהם ובעיקר בזכות האנשים שעומדים מאחוריהם ושמות השחקנים שמופיעים בהם, אך ברגע שעיני אדם צופות בסרט מגלים סרט לא טוב, או במקרה הגרוע סרט מזעזע.
יחד עם זאת יש סרטים שנדמה שהכישלון ידוע מראש לכל צופה מהצד: סרטים עם תקציב מנופח או סרטים עם עלילה מופרכת שגם עשרות מיליונים שיוציאו על פעלולי מחשב לא יעזרו להם. ויש סרטים שמאכזבים אך אינם כישלונות קופתיים, למשל "ואן הלסינג", "טרויה" ו"אלכסנדר" מ-2004. שני האחרונים למשל היו אפוסים יקרים "כמו שעשו פעם", להוציא את האיכות והדרמה, שלא הפכו בשום אופן לקלאסיקות, אך לא הפסידו כסף בסופו של דבר.
זאת עם כך, רשימה של סרטים שהפסידו הרבה מאוד כסף, וסרטים שעל הנייר היו צריכים לעבוד – כל הגורמים היו שם (במאי, שחקנים טובים, סיפור מבטיח), אך זה פשוט לא עבד.
תקציב: 100 מיליון דולר, הכנסות: 7 מיליון (מתוכם 4 בארה"ב)
במאי: רון אנדרווד ("תעצרו את העיר אני רוצה לרדת!")
עם אד מרפי, רנדי קוויד, איליאנה דאגלס, ג'ון קליז, פיטר בויל, ג'ו פנטוליאנו, רוזריו דוסון, פאם גריר.
קומדיה ומדע בדיוני הם צירוף בעייתי, שעובד לעתים רחוקות ("גברים בשחור", "כיבוש הגלקסיה"). מרפי מגלם את פלוטו נאש, בעל מועדון לילה על הירח, שיחד עם חבריו חוקר את דמותו המסתורית של רקס קרייטר (…מרפי). הבמאי רון אנדרווד, שביים גם את "פחד עד מוות" (1990) עם קווין בייקון ו"סופר ג'ו יאנג" (1998) עם שרליז ת'רון, הוגלה לאחר כישלון הסרט לסרטים וסדרות בטלויזיה. זהו גם סרטו האחרון של התסריטאי ניל קאתברט שאחראי גם לכישלונות "הוקוס פוקוס" (1993) עם בט מידלר ו"אנשי המסתורין" (1999) עם בן סטילר.
בעשור הזה ניתן לראות שלוש מגמות בסרטי האימה, אחת הסוגות הוותיקות בקולנוע: גרסאות לסרטים מהמזרח הרחוק, סרטי זוועה ואתחול מחדש של סדרות סרטים ותיקות. סרטי אימה זולים יחסית להפקה ואין צורך בסיפורים מורכבים מדי. וכמו שאוהבים בימינו, בשל המעריצים הצמאים לבהלות ודם, הסרטים מניבים הכנסות יפות בסוף השבוע הראשון של יציאת הסרט.
ב-2002 סרט אימה המבוסס על סרט יפני, עם שחקנית מוכרת אך לא מפורסמת בשם נעמי ווטס ("מלהולנד דרייב"), הרוויח מעל מאה מיליון דולר בארה"ב. ל"הצלצול" היפני נעשו שלושה סרטי המשך, לגרסה האמריקאית יש סרט המשך אחד בלבד.
בעקבות הצלחת הסרט נוצר גל של גרסאות אמריקאיות לסרטי אימה המבוססים על סרטי אימה מהמזרח הרחוק (בעיקר יפן, אך גם הונג קונג, קוריאה ותאילנד). בין הסרטים הנוספים שבהם בחורה יפה נבהלת ונמלטת על נפשה: "הטינה" (2004) עם שרה מישל גלר (גם לו סרט המשך אחד), "מים אפלים" (2005) עם ג'ניפר קונלי, "העין" (2008) עם ג'סיקה אלבה, וכן: Pulse (2006), One Missed Call (2008), Mirrors (2008), Shutter (2008).
סרטי המשך וגרסאות חדשות לסרטים ישנים או סרטים זרים אמנם גם הם אינם דבר חדש בקולנוע, אך מספר סרטי ההמשך שנעשים נמצא בעליה מתמדת. בעשר השנים האחרונות נעשו מעל 140 סרטי המשך, ממוצע של יותר מ-14 סרטים בשנה. בשנות ה-80 הממוצע היה שבעה סרטי המשך בשנה, ובשנות ה-90 תשעה סרטי המשך בשנה.
2004 היתה שנת שיא עם תשעה עשר (19!) סרטי המשך: היורש של צ'אקי [משחק ילדים 5], בלייד 3, הארי פוטר והאסיר מאזקבן [3], שרק 2, פגוש את ההורים 2, ספיידרמן 2, אושן 12 [2], יומנה של בריג'יט ג'ונס 2, המספרה 2, ללכת על הכל 2, האויב שבפנים 2, ריקוד מושחת 2, סקובי דו 2, יומני הנסיכה 2, אנקונדה 2, רידיק: המסע מתחיל [פיץ' בלאק 2], זהות במלכודת [2], לפני השקיעה [2] וסוכן סמוי קודי בנקס 2.
ב"ריקוד מושחת 2" לא מככבים שחקני הסרט הראשון, וזהו סרט המשך בשם וברוחו בלבד. זהו חלק מתופעה חדשה של "אתחול" סדרה או דמות שסיפורה מוכר ואולי הפך ונחשק. השנה אף אחד לא הלך לראות את הגרסה החדשה של "תהילה" (הסרט מ-1980 הוביל גם לסדרה המצליחה) וכדאי להתרחק מ"פקד מושחת" עם ניקולס קייג'.
18 שנים אחרי הופעתו האחרונה של פיטר סלרס כמפקח קלוזו, סטיב מרטין המוכשר לקח על עצמו את התפקיד ב"הפנתר הוורוד" (2006) המצליח. הכישלון המוחלט של "הפנתר הוורוד 2" (2009) סתם את הגולל על הכוונות לסרטים נוספים.
לבמאים יש עליות וירידות בקריירה בדיוק כמו לשחקנים. אחרי שביים סרטים מצליחים ומעניינים בשנות השבעים, רוברט אלטמן לא עשה סרט שמישהו רצה לראות בשנות השמונים, ובשנות התשעים חזר למרכז הבמה בזכות "השחקן" (1992) ו"תמונות קצרות" (1993). הוא הספיק לביים ארבעה סרטים בשנות האלפיים לפני שמת ב-2006.
וודי אלן ממשיך להנפיק סרט בשנה, אך למרות שבעשור הזה ביים את שני הסרטים המצליחים ביותר שלו, לא מגיע לשיאים של סרטיו משלושת העשורים הראשונים בקריירה שלו.
ויש במאים ותיקים שממשיכים ליצור סרטים רלוונטיים ומצליחים. אלו הם:
עם העלייה ברמת סדרות הטלויזיה האמריקאיות, בעיקר הדרמות, שחקנים רבים פונים לטלויזיה – והדבר נכון במיוחד לגבי שחקניות. באחרונה הצטרפה טוני קולט לרשימת השחקניות שמשחקות במדיום שבעבר היה מוקצה מבחינת שחקני קולנוע פעילים וכולל את גלן קלוז, סאלי פילד, הולי האנטר, קירה סדג'וויק, אנג'ליקה יוסטון, סיסי ספייסק, מרשיה גיי הרדן, ג'ין טריפלהורן וקלואי סוויני.
קייט בלנשט האוסטרלית וקייט וינסלט האנגלייה, שפרצו בסוף שנות התשעים, הוכיחו שאפשר לחיות מחוץ לארה"ב, להיות שחקניות מצוינות, מוערכות, לזכות בפרסים, ולגדל ילדים.
מאז "ארמגדון" (1998) ו"החוש השישי" (1999) הופיע ברוס וויליס בשלל סרטים, אך אף אחד לא זכה להצלחה גדולה כמוהם. במשך שנים דיברו על סרט נוסף אודות השוטר ג'ון מקלין, כוכב שלושה סרטי "מת לחיות" (1988, 1990, 1995). "מת לחיות 4.0" (2007) מוצלח על אף החלק האחרון המופרך שלו, וגם הוא הפך לסרט המצליח ביותר בסדרה.
קומדיות הן לא דבר חדש בקולנוע, כמובן. המגמה בעשור הזה של קומדיות, לעתים גסות, שבמרכזן שחקנים ממין זכר צעירים, או מבוגרים שמתנהגים כמו צעירים, החלה עם ההצלחה הענקית של "אמריקן פאי" (1999) ו"משתגעים על מרי" (1998) בבימוי האחים פארלי, אחד הסרטים המצליחים ביותר של השנה ההיא ואחת הקומדיות המצליחות ביותר אי פעם.
במרכז הסרטים הללו עומד רווק עם חבורה של חברים משועממים, חרמנים, שנהנים להשתטות. קהל היעד המרכזי הוא נערים צעירים עד תלמידי קולג', אלו סרטים עם אזכורים רבים לסרטים אחרים, שבהם זין הוא פאנץ'-ליין ואשר בניגוד לסרטי הנעורים של ג'ון יוז בשנות השמונים, נשכחים למחרת ולא מחפשים בהם עומק. ניסיון אחד של סרט בנות כזה, "הכי מתוק שיש" (2002) עם קמרון דיאז וכריסטינה אפלגייט, לא הביא להמשך הענף הזה בתופעה.
פיטר ג'קסון כתב, ביים, הפיק וצילם בניו זילנד בו זמנית את שלושת סרטי שר הטבעות. התקציב הראשוני של שלושת הסרטים יחד היה 250 מיליון דולר. בעקבות התגובות לקטעים מהסרט הראשון, הוא קיבל תוספת, ועם ההצלחה הכבירה של הסרט הראשון, קיבל תוספת נוספת להשלמת שני הסרטים הבאים בטרילוגיה. ההשקעה, ללא ספק, השתלמה. כל סרט הצליח יותר מקודמו, "שר הטבעות: שיבת המלך" (2003) היה לסרט השני בהיסטוריה שמרוויח יותר ממיליארד דולר ברחבי העולם ולסרט הראשון שזוכה בכל 11 פרסי האוסקר שלו היה מועמד, כולל הסרט הטוב ביותר (סרט הפנטזיה הראשון אי פעם שזוכה בכבוד הזה). ג'קסון מפיק את שני סרטי "ההוביט" שיוקרנו, בדומה לסרטי שר הטבעות, בדצמבר 2011 ו-2012.
