התגנבות יחידים.
על אף נקודות הפתיחה המבטיחות, לא הלכתי לסרט עם ציפיות גבוהות. "התגנבות יחידים" נעשה בתקציב של שבעה מיליון שקלים בידי דובר קוסאשווילי ("חתונה מאוחרת") והתסריט מבוסס על ספרו הנחשב של יהושע קנז מ-1986, אולם ידעתי שמדובר בעוד סרט על קבוצת חיילים. במקרה הזה קורותיהם של טירונים בעלי כושר לקוי בבה"ד 4 בשנת 1956. הסרט היה מועמד לשישה פרסי אופיר: בימוי, שני שחקני משנה (מיכאל אלוני ואסף בן שמעון), תלבושות ומשום מה גם למוסיקה.
"התגנבות יחידים", שכתבו דובר וראובן הקר (ראש החוג לקולנוע ולטלויזיה באוניברסיטת תל אביב), לא מגלה דבר חדש או מראה משהו מוכר בצורה חדשה. אין בו מתח, הוא לא מספיק מעניין, שום דבר לא נבנה, לא הולכים לקראת שום דבר (אפילו לא סוף הטירונות), הוא לא מרגש, ולעתים קרובות מדי מרגיש מזויף. וכל השחקנים שמגלמים טירונים עברו מזמן את גיל 18.
במהלך הצפייה תהיתי שוב ושוב: למה? בשביל מה מראים לי את זה? מה מטרת הקטע הזה? יש עימותים שטחיים במקום להראות שיחות בין החיילים כדי שנוכל להכיר אותם, מאיפה הם באים ומה הם חושבים על חייהם, המדינה הצעירה, תפקידם העתידי בצה"ל, מה הם מרגישים ומה החלומות שלהם. הסרט מורכב מקטע חסר פואנטה אחרי קטע חסר פואנטה, שלעתים קרובות נקטע לפני שמגיעים לסופו (הקטע שבו השוטרים הצבאיים עורכים חיפוש במגורי החיילים, למשל). רוב הסרט מתרחש בשטח הבסיס, והקטעים מחוץ לו תלושים ולא מוסיפים דבר.
מימין: גיא אדלר עם מיכאל אלוני. מתוך התגנבות יחידים.
בסרט שעוסק יותר בדמויות מאשר במה שקורה בו, מדהים שלא מכירים את שלל הדמויות המרכיבות את כיתת החיילים המיוחדת שהתאספה לה, או את המפקד שלהם (מיכאל אלוני). גם לא מסבירים לנו מה הביא אותם לשם, כי לא מספיק שהם לא בכושר, צריכה להיות סיבה רפואית להיותם שם. הדמות האמיתית היחידה היא של אלון (עוז זהבי, "עספור"), שלעומת חסרי היכולת, חסרי הרצון וחסרי המוטיבציה שסביבו, רוצה להיות צנחן. אך הוא נותר דמות משנית, הוא לא מוביל את הסרט. יחד אתו אנו מלווים את אבנר (גיא אדלר), יפיוף בעונש, ואת רחמים בן חמו (אסף בן שמעון), עולה הומוסקסואל מצרפת שהאחרים מתנכלים לו. פה ושם צץ לו סמי הקרימינל, חייל שמנגן על כינור ועוד. מקרה טרגי עם אחד החיילים עובר כאילו כלום לא קרה: המקרה לא משפיע כלל על אף אחד, לא על הדמויות או הצופים. לקראת סוף הסרט מיקי (אלון לוי, "תמיד אותו חלום") מתנהג אל אלון כאילו הם החברים הכי טובים בעולם אך לא ראינו כל רמז לכך לפני כן.
כבר עשו סרטים על חיילים-לוחמים, בקרבות, בחפירות, בשובם הביתה, וגם בבסיס טירונים היו, בין השאר, "פול מטאל ג'קט" של סטנלי קיובריק ו"טירונות" עם מת'יו ברודריק על פי מחזהו של ניל סיימון, שני סרטים שונים לגמרי בסגנון שלהם. "פול מטאל" בעל המבנה הברור (כמו כל סרטיו של קיובריק) היה סרט על מלחמה עם דמויות בלתי נשכחות, "טירונות" רצה להצחיק. ב"התגנבות יחידים" לא ברור מה רצו. הסרט לא מראה דבר על חברות, על קיבוץ הגלויות, על כך שעולים חדשים וישנים וצברים כולם הופכים לקבוצה של ישראלים בצה"ל. והסוף… שאמור, כנראה, להשאיר את הצופה המום(?).
מישהו פישל פה. לא זה הסרט שאמור לצאת מידיו של דובר קוסשווילי על פי ספר כה מוערך. תוקם ועדת חקירה.
התגנבות יחידים
ישראל, 2010
120 דקות.
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-04.11.2010 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
דובר קוסאשווילי
תסריט:
דובר קוסאשווילי
ראובן הקר
יהושע קנז
שחקנים:
גיא אדלר
עוז זהבי
אסף בן שמעון
מיכאל אלוני
כל מילה אמת יונתן! אחד הסרטים הגרועים בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי.
סרט מעולה מרגש ביותר משחק ובימוי יוצאים מגדר הרגיל , לדעתי אחד הסרטים הישראליים הטובים שנעשו אי פעם בארץ !!!!
אחד הסרטים הטובים שנעשו בארץ אי פעם, סרט מעולה שמעלה את הקולנוע הישראלי לרמות חדשות. סצנות ודמויות בלתי נשכחות. מלא הומור, אמפטיה ואהבה. קולנוע אמיתי ללא הנחות ל"ישראלי". גישה קצת שייקספירית (קומדיה טרגית)