"אובססיה". מייקל ג'ונסטון.
במהלך חמש השנים שאני כותב ביקורות לאתר, היו הרבה סרטים שאהבתי והרבה סרטים שלא אהבתי, אבל טרם יצא לי לכתוב על סרט שנכשל בכל פרמטר ובכל קטגוריה כמו "אובססיה": שחקנים נטולי יכולת וכריזמה; תסריט לא מקורי ובוודאי שלא אמין, אפילו ברמה בסיסית מינימלית; סאונד מיקס גנרי לסרטי אימה הוליוודים, כולל כל הג'אמפ-סקרז הטיפוסיים לסרטים, שאינם מספיק אפקטיביים בפני עצמם – וכל אלה הופכים את הסרט למגוחך ומשעמם.
"צבעי הזמן". סוזן לינדון.
"צבעי הזמן" הוא סרט דרמה צרפתי שאפתני ששוזר יפה שתי עלילות בהפרש שנים גדול. בזכות העלילה שמתרחשת במאה ה-19 הסרט היה מועמד לסזאר לעיצוב אמנותי ועוד יותר בצדק לתלבושות. הסרט מתאים לקהל מבוגר (או למבוגרים בנשמתם), אוהבי סרטים צרפתיים, אמנות ופריז.
"אנדריי הוא אידיוט".
"אנדריי הוא אידיוט" הוא סרט תיעודי אמריקאי מצחיק ועצוב, אשר יוקרן במסגרת פסטיבל דוקאביב 2026. סרטים תיעודיים אחרים ידועים בכך שהם עוסקים בנושאים רציניים -שלא לומר מדכאים- וגם הנושא של "אנדריי הוא אידיוט" לא נשמע מעורר חיוך, אולם בזכות האדם שבו עוסק הסרט, יש גם רגעים קלילים ומצחיקים.
אנדריי הוא אנדריי ריקרדי, איש פרסום מסן פרנסיסקו, שבגיל 52 אובחן עם סרטן סופני. הסרט מתעד את חייו לאחר האבחון, וחלק חשוב שלו הוא תשדיר עידוד לבדיקות קולונסקופיה, אך הוא לא היה מעניין ומוצלח לולא היה אנדריי אדם מיוחד ומעניין, שמתמודד עם הכול עם חוש הומור טוב.
וכן, אפשר וצריך היה לקצר את הסרט. הקטע סביב הפרטיות של אביו של אנדריי, למשל, הוא חביב אך יותר רעיון נחמד מאשר הכרחי לסרט.
"מלחמת הנרטיבים".
פסטיבל דוקאביב 2026 (ה-28 במספר) לסרטי תעודה יפתח ב-28 במאי וימשך עד ל-6 ביוני. גם הפעם יתקיימו מסגרות תחרותיות לקולנוע תיעודי ישראלי ובינלאומי, וכאן אסקור כמה מן הסרטים והאירועים המעניינים.
התחרות הבינלאומית
"מיילין" – סרטה של מריה סילביה אסטבה הארגנטינית שעוסק בכומר הקהילה שניצל אותה כאשר הייתה ילדה. הסרט מערב מגוון טכניקות כמו אנימציה וסרטוני וידאו ביתיים.
"שיר ללא בית" – סיפורה של אדלינה הטרנסית שברחה לוינה לאחר שהייתה כלואה 11 שנה בידי הוריה בגאורגיה. שם היא מנסה לבנות לעצמה חיים חדשים, אבל מבינה שגם במערב הליברלי זה לא יהיה קל.
"דיוויה" – עוד דוקו העוסק במלחמה באוקראינה, אבל הפעם מתמקד בטבע האילם ומנסה לבדוק את השפעת המלחמה עליו.
"הולופיקשן" – קולאז' המורכב מכ-3000 קטעי סרטים וסדרות טלוויזיה, העוסקים בעליית הנאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה, הבוחן ומנתח את האיקונוגרפיה המשותפת להם.
התחרות הישראלית
"שלושה צלמים בביצה" – סרטם של יעל רוסינק ואיל בן משה חוזר בזמן לשנת 1956 למבצע יבוש החולה. הסרט משתמש בצילומים שצולמו אז על ידי שלושה צלמים אשר תיעדו את האגם במשך שנתו האחרונה, במה שהיה אמור להיות סרט הטבע הישראלי הראשון בצבע, אבל מעולם לא יצא לאור.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן וגרוגו".
הסרט שממשיך את סדרת הטלויזיה "מלחמת הכוכבים: המנדלוריאן וגרוגו" הכניס בבכורה בצפון אמריקה 82 מיליון דולרים בקרב 4,300 בתי קולנוע, על פי הערכות. על בסיס זאת, מעריכים כי ביום שני, הוא יום הזיכרון האמריקאי (יום חופש ובילוי), הוא יגיע לכ-102 מיליון דולרים. אמנם זה לא מרשים במונחי "מלחמת הכוכבים" ולמעשה זו הבכורה הנמוכה ביותר לסרט מהמותג הזה מאז שאולפני דיסני קנו אותם, תואר שהוא לקח מ"סולו: סיפור מלחמת הכוכבים", אשר בבכורה שלו בשנת 2018 גרף 84 מיליון דולרים (ו-103 מ"ד בתוספת יום שני של יום הזיכרון), אבל הפער בין עלויות ההפקה הוא עצום: "סולו" עלה 300 מ"ד וגרף רק 392 מ"ד בסיבוב שלו מסביב לעולם (כלומר בפועל הפסד באקרנים), ואילו "המנדלוריאן וגרוגו" עלה רק כ-165 מ"ד, מה שצפוי להחזיר את ההשקעה בקלות. בשאר העולם מלבד צפון אמריקה, "המנדלוריאן וגרוגו" גרף עוד 64 מ"ד, כלומר 145 מ"ד בצירוף צפון אמריקה.
"שטח אפור". ג'ייק ג'ילנהול, הנרי קאוויל.
סרט פעולה שטחי ויעיל יכול להיות בידור נהדר, צריך גם כאלה, אך "שטח אפור", סרט הפעולה שכתב וביים גאי ריצ'י, הוא כמו שקית מיני של חטיף מלוח (35 גרם). הוא חולף מהר ועשוי טוב אבל כבידור הוא לא מספיק מבדר; הוא ממלא לרגע חור, מקבלים טעם של משהו ואין הרגשה של שובע, ואחרי כשעה לא זוכרים בכלל אם אכלתם או לא.
אייזה גונסלס מובילה את הסרט ומתחילה את הסרט עם קריינות ("קוראים לי …", כאילו זה חשוב שתגיד את זה או שלא היינו מגלים את שמה אחרי זה), ומספקת הסברים אין-סופיים למה שקורה. וזה נשמע יותר מסובך ומורכב ממה שזה, והפרטים ממש לא חשובים.
"משמרת מאוחרת". לאוני בנש.
"משמרת מאוחרת" הוא סרט דובר גרמנית שהיה נציג שוויץ לאוסקר האחרון, ונועד כנראה רק לגרום לצופים להעריך אחיות בתי חולים, במקרה ומעולם לא הייתם מאושפזים, ביקרתם מטופל או ראיתם פרק של סדרה רפואית כלשהי.
שם הסרט במקור הוא "גיבורה" וזוהי פלוריה (לאוני בנש, "חדר מורים" הגרמני; איפה היא תעבוד בסרטה הבא?), שמופיעה בכל קטע וקטע בסרט, פרט לדקה לקראת הסוף.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"השטן לובשת פראדה 2". סטנלי טוצ'י, מריל סטריפ.
סרט ההמשך הקומי-דרמתי "השטן לובשת פראדה 2" הכניס בבכורה בצפון אמריקה 77 מיליון דולרים בקרב 4,150 בתי קולנוע בסוף השבוע, על פי הערכות. זו הבכורה הגבוהה ביותר לסרט קומי מאז "בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק" (2011) שפתח עם 85.9 מיליון דולרים. אבל החדשות המרעישות באמת הן תוספת של 156.6 מיליון דולרים משאר העולם, מה שביחד עם צפון אמריקה מסתכם ל-233.6 מיליון דולרים מסביב לעולם. ברוב המדינות והשווקים, הסרט התברג לצמרת טבלת שוברי הקופות, ואיפה שלא זה בגלל "מייקל" – או ביפן בלבד, בגלל "סופר מריו גלקסי: הסרט". המדינה בה גרף הכי הרבה היא איטליה (16.6 מ"ד, הבכורה הרביעית בגובהה אי פעם לסרט אמריקאי). טרם נודע כמה כסף גרף הסרט בישראל, אבל הוא תפס את צמרת הטבלה.
"האח הגדול", עונה 16 במנין הרגיל ולא VIP, או פשוט עונה 20.
העונה הנוכחית של "האח הגדול", היא העונה המלאה ה-16 במספר של הריאליטי (בנוסף ל-4 עונות וי-איי-פי) ועושה רושם שמבחינת רייטינג – ההווה ומן הסתם גם העתיד של המותג מעולם לא נראה קודר יותר. אם לוקחים בחשבון את 8 העונות הראשונות, ששודרו כולן בערוץ 12 של 'קשת', הרי שמדובר בסדרי גודל אחרים לגמרי, עם ממוצעים עונתיים של הרבה מעל 20 אחוז, כולל עונות עם ממוצעים של כ-40 אחוז (לכל העונה!!!). הבעיה היא שאפילו את הממוצע של העונה הקודמת (שעמד על קצת מתחת ל-20 אחוז), העונה הנוכחית מתקשה לשחזר. אין פלא שכך הוא הדבר, כשעורכי התוכנית והמלהקים עושים כל טעות אפשרית – אם בגלל חובבנות, עצלות, או החלטה מודעת להכניס רק אנשים מסוג מסוים, או מקורבים להפקה. הבעיה היא שנראה שזה בכלל לא מעניין אותם, כי כל עוד לן בלווטניק בעבר ואסף רפפורט בעתיד ימשיכו לממן את הכשלונות מכיסם, בעוד שיוצרי התוכנית ימשיכו לקבל קביעות נצחית ללא קשר להישגיהם ואת אותה המשכורת – למה שמשהו ישתנה?
אחת מהתעלומות המסתוריות ביותר עבורי, היא איך 'רשת' הצליחה להפוך כל מכרה זהב שהיא קיבלה בירושה מערוץ 12 או 10 ז"ל, לבית קברות של רייטינג. התשובה המיידית היא שרמת ההפקה, היצירה והביצוע הן נחותות באופן בולט ומשמעותי לעומת הזכיין המקורי. ב"הישרדות” לדוגמה, אפילו ערוץ 10 שהיה תמיד זניח במונחי רייטינג, הצליח להביא ממוצעים עונתיים של 15-20 אחוז רייטינג בשש עונותיו, לפני שהפורמט נקנה על ידי 'רשת'. שם הרייטינג היה גבוה למדי בעונות הראשונות, לפני שירד אל מתחת ל-10 אחוז בעונה האחרונה, לאחר הדרדרות עקבית במספרים. עם "האח הגדול" כאמור, הרייטינג הוא כבר בערך שליש ממה שהיה בשיא עם 'קשת'.
"האחות המכוערת". ליאה מירן מימין.
"האחות המכוערת" היא אדפטציה נורווגית אלטרנטיבית לסיפורה של סינדרלה, המשלבת בין אימה לקומדיה שחורה ונעה באיזורים שבין פנטזיה אפלה לגרוטסקה מקברית. לפעמים משעשעת, לפעמים מטרידה, אבל בטוח שאף פעם לא משעממת ולא קלישאתית.
לרבקה האלמנה יש שתי בנות- אלווירה ואלמה. היא מתחתנת עם אוטו האלמן, לו יש בת אחת, בשם אגנס.גם רבקה וגם אוטו מגיעים לנישואים האלה בהנחה שהצד השני הוא אמיד ובעל עושר, רק כדי לגלות שלא כך הוא הדבר ושמדובר בתפרנים גמורים. אגנס מתייחסת בהתנשאות אל רבקה ובנותיה בשל הסטטוס החברתי הנמוך שלהן לעומת שלה ושל אביה, אולם לאחר מותו של האב, המצב מתהפך ועכשיו זאת רבקה והבנות שלה שעושות ככל העולה על רוחן בטירה שהוריש להן הנפטר ומחזירות לאגנס כגמולה.
פול תומאס אנדרסון (מימין) עם ליאונרדו די'קפריו על הסט של "קרב רודף קרב".
מונולוג הפתיחה של קונאן אובריאן בטקס הענקת פרסי האוסקר 2026 (ה-98 במספר) לסרטים של 2025 היה נשכח ביותר וגם הקהל באולם לא צחק במיוחד במהלכו. (מספר האזעקות בתל אביב במהלך הטקס: 1.)
"קרב רודף קרב" זכה ב-6 פרסים: סרט, בימוי, שחקן משנה, תסריט מעובד, עריכה, והזוכה הראשון בקטגוריה החדשה לליהוק. שון פן זכה בפעמיים הקודמות שהיה מועמד, כשחקן ראשי, על "מיסטיק ריבר" (2003) ועל "מילק" (2008). יחד עם קירן קולקין, זוכה השנה שעברה שהגיש את הפרס, לא עלה מישהו עם פסלון, מה שהיה סימן מקדים לכך שידעו שהזוכה הוא היחיד מחמשת המועמדים שלא הגיע לטקס.
"חוטאים" עם 4 פרסים: שחקן ראשי, תסריט מקורי, צילום, ופסקול. "פרנקנשטיין" זכה בשלושה פרסים: עיצוב אמנותי, תלבושות, ואיפור ושיער.
ג'סי באקלי זכתה, כצפוי, לשחקנית ראשית על "המנט". "ציידות השדים של הקיי פופ" זכה לסרט אנימציה ולשיר, אחד משני המועמדים היחידים ששרו בטקס, דבר שהוא ממש לא לעניין.
באופן יוצא דופן אך צפוי בשנה הזאת, הוקדשו 15 דקות לאנשים מהתעשייה שמתו מאז הטקס הקודם, כולל מוחמד בכרי.
רשימת הזוכים המלאה בפרסי האוסקר 2026:
סרט
"קרב רודף קרב"
בימוי
פול תומאס אנדרסון, "קרב רודף קרב"
שחקן ראשי
מייקל בי. ג'ורדן, "חוטאים"
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »
"קרב רודף קרב". בניסיו דל טורו, ליאונרדו די'קפריו.
את טקס הענקת פרסי האוסקר 2026 של האקדמיה האמריקאית לאמנויות הקולנוע ינחה קונאן או'בריאן בפעם השנייה ברציפות. יש אנשים שצפויים לזכות, יש כאלה שעשויים לזכות, ובין חלוקת הפרסים גם יחלקו כבוד לכוכבים שמתו בשנה האחרונה: רוברט רדפורד, דיאן קיטון, רוברט דובאל, רוב ריינר, והיו עוד: דיאן לאד, בריג'יט ברדו, מייקל מאדסן, טרנס סטאמפ, ואל קילמר, ג'ואן פלורייט, אודו קיר, גרהם גרין.
"חוטאים" מוביל עם מספר המועמדויות הגבוה ביותר, אבל נראה ש"קרב רודף קרב" יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, בבימוי ובתסריט מעובד. מה עם עריכה, צילום ופסקול? אני מהמר על "קרב רודף קרב" אבל "חוטאים" יכול לגנוב את הפרס בקטגוריות האלה. חוץ משניהם, "פרנקנשטיין" המעוצב צפוי לזכות בכמה פרסים. "ציידי השדים של קיי פופ" צפוי לזכות בשני הפרסים שהוא מועמד להם: סרט האנימציה הטוב ביותר ושיר.
רשימת ההימורים של יונתן דורון לזכיות בפרסי האוסקר 2026:
סרט– "קרב רודף קרב"
בימוי- פול תומאס אנדרסון, "קרב רודף קרב"
שחקן ראשי– מייקל בי. ג'ורדן, "חוטאים"
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »