"שם פרטי".
ארבעה חברי ילדות מתכנסים בסלון פרזיאי לארוחת ערב ופטפוטים. זהו הבסיס לקומדיה הצרפתית המצליחה "שם פרטי", סרט חכם ומשעשע שהפשטות היא הקסם שבו. הצופה מוזמן ללוות את ארבעת החברים, אליהם מצטרפת בהמשך אשת אחד מהם, ולהיות כזבוב על הקיר במפגש חם וסוער בו נושאי שיחה ורגשות מתחלפים תדיר. ברגע שמתרגלים לעובדה שהסרט הוא למעשה הזמנה לקחת חלק בפטפוטי ארוחת הערב הביתית של קבוצת חברים ואין בו התרחשות של ממש, מובטחים הנאה רבה וחיוך שכמעט ולא עוזב את השפתיים.
מאחורי "שם פרטי" עומדים שני היוצרים הצרפתים אלכסנדר זה לה פאטאלייר ומתייה דלארפור. השניים כתבו יחד את "שם פרטי" כמחזה, שכיכב בהצלחה על במות צרפת ואף הוצג בארץ בבית ליסין בכיכובם של דב נבון וליאור אשכנזי. בעיבוד המחזה למסך הקולנוע, ארבעה מתוך חמשת שחקני הקאסט הבימתי המקורי משתתפים גם בסרט, עובדה שיחד עם היצמדות ההתרחשות לערב אחד בסלון אחד, נותנת לסרט ניחוח תיאטרלי- לחיוב ולשלילה.
אליזבת', (ולרי בן גיגי), מורה בתיכון הקרויה גם באבו בפי משפחתה, ובעלה פייר, פרופסור לספרות (שארל ברלין, שהוא השחקן היחיד בסרט שלא הופיע במחזה המקורי), עומדים לארח חברים לארוחת ערב מרוקאית. האורחים הם אחיה של אליזבת', סוכן נדל"ן מצליח ושרמנטי וחבר הילדות של פייר- וינסנט (פטריק ברואל), אשתו ההרה והמרבה לאחר, אנה (ג'ודית אל זיין), וחבר הילדות הנוסף קלוד (גיום דה טונקדק), נגן טרומבון מוכשר והחבר הכי טוב של אליזבת'.
"שם פרטי".
עם תחילת הסרט, בעוד הארבעה ממתינים לאנה, משתף וינסנט את חבריו כי אשתו צפויה ללדת בן. השמחה וההתרגשות הגדולה בה מגיבה החבורה מתחלפת במהרה כאשר וינסנט ממשיך ומגלה גם את השם אותו החליט הזוג לתת לבנם. השם, טעון ולא צפוי, נותן את יריית הפתיחה לחילופי דברים סוערים, מצחיקים, כועסים וכמעט אלימים בין החברים ובעיקר בין הפרופסור לספרות, השמאלני ובעל המודעות חברתית, לוינסנט המציג עמדה פרובוקטיבית למדי. למעשה וויכוח זה יקבע את קצב הארוחה כולה ומה שהתחיל כבדיחה מחוכמת יסחוף את החמישיה לחילופי דברים אישיים ועוקצניים, אוהבים וחמים, בהם אין פרות קדושות והם כהזדמנות להתעמת עם המעט שנותר לא גלוי ביניהם.
הנושאים בהם מטפלת החבורה הם רבים: היסטוריה, תרבות, שיוויון בין המינים, זהות מינית ועוד. עם זאת, על אף שאפשר אולי למצוא בדברים ביקורת חברתית, לא נראה שזו מטרת הסרט. בניגוד לסרטו של פולנסקי "אלוהי הקטל", שבינו לבין סרט זה יש נקודות דמיון מבניות – גם הוא מבוסס על מחזה וגם הוא מתמקד באתר התרחשות אחד בו ארבעה אנשים מנהלים שיחה – נראה שב"שם פרטי" שולטת הסתמיות והארעיות ומכאן גם יופיו של הסרט.
"שם פרטי".
בשונה מאותו סרט של פולנסקי, כאן הדמויות הראשיות מכירות ומוקירות זו את זו ולכן בתוך הדיונים הסוערים ונקודות המריבה והמחלוקות, יש המון אהבה ואחריות הדדית וכך החוויה נעימה, לא מטרידה ומעלה חיוך. כאמור, ברגע שהצופה מבין שהוא עומד לקחת חלק בשיחה חברית ומוותר על הציפיה לטוויסט עלילתי משמעותי, צפויה לו הנאה מחילופי הדברים המשעשעים ומהשחקנים המצויינים (למעט ואלרי בן גיגי שהיא אולי מקסימה אך בהחלט צעקנית), וכנראה משאלת סיום קטנה לארגן מפגש חברים דומה בעצמו.
דירוג: 
שם פרטי
צרפת, בלגיה, 2012
הפצה: סרטי אורלנדו, החל מה-12.07.2012 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע.
קדימון:
בימוי:
אלכסנדר זה לה פאטאלייר
מתייה דלארפור
תסריט:
מתייה דלארפור
הפקה:
אלכסנדר זה לה פאטאלייר
מתייה דלארפור
משחק:
פטריק ברואל
ולרי בנגיגי
שרל ברלין
גיום דה טונקדק