קלוטילד הזמה וניקולס קזאל, בחזרה לכפר
מי ידאג לזקנים? זו השורה התחתונה של הסרט המקסים, "בחזרה לכפר". להקרנת הסרט התלוותה אלי (נטלי) אִמי – חובבת הז'אנר הצרפתי, דוברת צרפתית ובעלת חיבה מיוחדת לפרובאנס ונופיו. היא השביעה אותי שהכותרת של הביקורת שאכתוב תהיה "מי ידאג לזקנים", ומי אני שאסרב לבקשה כה צנועה? הלא אין פה כל חטא לאמת. נהפוך הוא, העלילה הפשוטה של הסרט, הקלילות בה מועברים הדברים, כולם מתארים דאגה אחת כללית, והיא, כפי שכבר הבנתם, לזקנים.
ודאי שואלים אתם את עצמכם, אם זוהי השורה התחתונה, מדוע ללכת ולצפות בסרט הזה? ובכן, אין ספק שעל הסרט הזה אני לא מתכוונת להמליץ לכל אדם באשר הוא. ממש לא. "בחזרה לכפר", או בתרגום קצת יותר מדויק מצרפתית – "הבן של בעל המכולת" (האקדמיה שוב מעוותת שמות שלא לצורך) הוא סרט קטן, קצר יחסית, נעים, אינטימי, שלא מתיימר לטלטל את הצופה, אבל בהחלט מצליח לשבות את הלב בפשטות שלו ובסיפור המשפחתי והאמיתי כל-כך. כל מי שלא זקוק למגע הוליוודי-כאילו-מוכר, הרי שאני ממליצה לו בחום ליהנות מכמה רגעים של נחת וכיף מול מסך קולנוע לא מחייב ובכלל לא גרנדיוזי, דובר צרפתית וללא שחקנים מוכרים מדי בישראל או נופים עירוניים.
במאי הסרט, אריק גיראדו, שהחל את דרכו בכלל כעיתונאי, ביים בעיקר סרטים קצרים בלבד (ואף קצר בזכותם פרסים) ורק בשנת 2002 ביים את סרטו המלא הראשון, "מתי תרד מן השמיים". למי שביקר בפרובאנס תהיה תחושה אותנטית חזקה שמועברת באמצעות אוכלוסיה אמיתית ונופים עוצרי נשימה שאופיניים מאד לאיזור הזה. יש לזקוף זאת לזכותו של גיראדו, שנדמה כאילו הסתמך כל כך על אישיותם של אנשי האזור, ופשוט דלה לעצמו עלילה כה פשוטה שסומכת על הפרובאנס שיעשה את שאר העבודה. כנראה שהוא גם די הצליח בכך.
"בחזרה לכפר" מספר את סיפורו של אנטואן, צעיר בן 30 שנאלץ לעזוב את העיר (פריז) על מנת לעזור לאמו בחנות המכולת המשפחתית בכפר בפרובאנס בו הוא גדל. אביו חולה ואנטואן נאלץ להפעיל את קו החלוקה שהוא מבצע בין הכפרים הקטנים באזור. וכך, תוך כדי מילוי מקומו של אביו, מגלה אנטואן את אזור ילדותו מחדש, ובעיקר את אותם לקוחות קבועים (ובעיקר זקנים) אשר כה תלויים בו ומחכים לו מדי יום ביומו בכל מיני כפרים נידחים. כמובן שבהתחלה מתקשה אנטואן להיכנס לנעלי אביו ולהסתגל לאופי השונה של הכפריים האיטיים והעקשניים, אולם בעזרתה של קלייר, בחורה בה אנטואן מאוהב, שמצטרפת אליו לכפר ילדותו, הוא לאט לאט משתפר ונפתח, ומכאן, כמובן, הכל כבר זורם… כאשר חוזר אביו מבית החולים, עולה שוב הסכסוך הוותיק בין השניים והפעם ההתמודדות שונה מאשר הבריחה של אנטואן לפריז, עשור לפני.
את דמותו של אנטואן מגלם ניקולס קזאל, שחקן יפיפה שמנבאים לו גדולות בקולנוע הצרפתי. קאזל, שהיה הפנים של חברת הקוסמטיקה שביניון עד 2006, זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ניו-פורט על תפקידו בסרט "המסע הגדול". על תפקידו בסרט הנוכחי הוא גם היה מועמד לפרס הסזאר כשחקן המבטיח ובימים אלו הוא בעיצומם של צילומים לסרט חדש. קאזל בהחלט ראוי להערכה. בתור אחת שלא ראתה אותו באף סרט לפני, הופתעתי מיופיו המסנוור אשר השתלב בטבעיות בתפקיד "הבן הסורר והאובד" שמנסה להציל את כבודו ברגע של חסד.
לצידו של קאזל, מגלמת את דמותה של קלייר השחקנית קלוטילד הזמה, שזהו הסרט השלישי בו היא משתתפת והיא אף ביקרה בישראל בשנה שעברה במסגרת פסטיבל "רגעים של קולנוע צרפתי". הזמה מגלמת את דמותה החריפה אך יחד עם זאת קצת מרחפת של קלייר בצורה מעוררת הערכה, וסוחפת אחריה, יחד עם אנטואן, גם את אהדת הצופה.
האזור הכפרי אשר מצטלם בצורה כה יפה, הקצב של הסרט, הקושי בהבעת הרגשות, האנשים המבוגרים, המשפחה שעל סף פירוק – כל אלו מתאחדים לכדי סרט כל כך נכון וכלל לא מיותר. פשוט נעים, בעיקר לעין, וגם קצת ללב. מומלץ בחום לאנשים שלא מחפשים רק אקשן בסרטים ולא מפחדים מצרפתית.
דירוג: 
בחזרה לכפר
בימוי:
אריק גיראדו
תסריט:
אריק גיראדו
פלורנס ויניון
צילום:
לורן ברונה
שחקנים:
ניקולס קזאל
קלוטילד הזמה