"לצוד את האויב" – ביקורת

מאת רותם יפעת
25 באוקטובר 2018 בשעה 9:30
"לצוד את האויב". ג'ררד באטלר.

"לצוד את האויב". ג'ררד באטלר.

חששתי מהצפיה בסרט "לצוד את האויב", בו ג'רארד באטלר מגלם מפקד צוללת הנשלח להציל את נשיא רוסיה מסגנו הסורר. אני סובל ממצב די יחודי: מקלסטרופוביה קולנועית. קשה לי עם סרטים המתקיימים בחלל סגור וחשוך (בעוד שבמציאות אין לי בעיה עם זה; אם כי לא הייתי בצוללת או בחללית – אז לך תדע). לשמחתי, "לצוד את האויב" אינו מוגבל רק לצוללת אלא מתאר את ההתפתחות מכמה מוקדים השונים במהותם – דבר היוצר סרט אקשן-מתח פוליטי מוצלח למדי, רק שהוא אינו אחיד ברמתו.

באטלר מגלם את ג'ו גלאס, מפקד צוללת שקיבל לידו את הפיקוד על "ה- USS אומהה" כשהמשימה הראשונה שלו היא להבין מה קרה לצוללת שנעלמה קרוב למים הטריטוריאליים של רוסיה. הדבר מוביל אותו והצוות לתוך ניסיון הפיכה רוסית שמטרתה להדיח את הנשיא ולפתוח במלחמה מול ארה"ב. גלאס והצוות מקבל הוראות מאדמירל דונגן (גארי אולדמן) להמתין לצוות קרקעי שנשלח על ידי אדמריל זוטר יותר, ג'ון פיסק (קומון), לחלץ את הנשיא הרוסי.

על פניו הרעיון נראה די מופרך ביסודו והיה יכול להישאר בגדר רעיון טוב עם ביצוע בעייתי. אבל היוצרים השכילו לפתח את הסרט ובסופו של דבר הוא נראה יחסית מציאותי ברמה הפוליטית: אם מסתירים את הנשיא למספיק זמן (המקום בו קורה הוא מבודד יחסית) אפשר לפעול במקומו. הבעיה של הסרט היא שיש לו יותר מדי קווי עלילה, ובעוד הדבר באמת תורם לגיוון ונמנע מלהיות סרט צוללות קלאסי, החיבור בניהם פוגע בקצב, ואחרי פתיחה סוחפת שבונה את מערכות היחסים ואת הסיטואציה, ההתמודדות עם הטקטיקות והדברים הקטנים יותר במסע החילוץ פוגעים בעניין. על כך יש להוסיף את הבימוי של דונבון מארש שהיינו חסר מעוף ולא מוסיף יותר מדי. הדבר נכון גם לקטעים התת מימיים וגם אלו על היבשה.

"לצוד את האויב". ג'ררד באטלר.

"לצוד את האויב". ג'ררד באטלר.

ג'רארד באטלר מציג צד נוסף של כוכב אקשן: כזה שלוקח את הקשיחות שלו כדי להוביל ולהראות לחיילים שלו שלא צריך לפחד מלקחת החלטות קשות שנוגדות את ההיגיון. לי זה נראה כאילו הוא מחזיק את עצמו מללכת עד הסוף עם התפקיד אבל זה אולי קשור לכך שכל הסרט לא מנסה יותר מדי לעשות מעבר למינימום ההכרחי כדי להיות סרט אקשן. מפתיע לראות את גארי אולדמן בסרט כזה, והוא לא החליט האם הוא לוקח את זה בקלות או נכנס לתפקיד והתוצאה היא הופעה סבירה.

אחת הבעיות הכי גדולות של הסרט בעיני היא אולי מינורית אבל היא עבורי היא חשובה: שימוש במבטא כשאנשים דוברי אותה שפה מדברים בניהם באנגלית. או שתחליטו שכולם מדברים אנגלית בלי מבטאים או שבינם לבין עצמם הם מדברים את השפה שלהם – רוסית. אין שום הגיון ששני רוסים ידברו בינם לבין עצמם אנגלית. זה רק בא לשרת אותנו. ובסרט בו כמעט ואין מפגש בין הרוסים לאמריקאים זה עלול להרתיע אנשים, ולכן כנראה החליטו לוותר. עכשיו רק נותרה השאלה האם זה באמת יעזור לסרט בקופות?

דירוג: ★★★☆☆

לצוד את האויב (ארה"ב, סין, 2018)
בימוי: דונובן מארש | תסריט: ג'יימי מוס, ארני שמידט, דון קית', ג'ורג' וואלאס | משחק: ג'ררד באטלר, גארי אולדמן, קומון, לינדה קרדליני | מוסיקה מקורית: טרוור מוריס
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-25.10.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: