"רפסודיה בוהמית" הוא סרט על פרדי מרקורי, סולן להקת קווין (Queen), עם כל הלהיטים שאתם מכירים, לאוהבי שירי קווין (כמובן) וביוגרפיות מוזיקליות. הוא פחות סרט על הלהקה, כי פרדי מופיע בכל סצנה, לכן הרבה נשען על הליהוק של השחקן הראשי, במיוחד במקרה כמו זה כשמדובר בדמות אייקונית ומוכרת כל כך. לרוב לא מציינים את העריכה בסרט. היא לא בהכרח צריכה להיות "בלתי נראית", כזאת שלא שמים לב אליה כדי להיות טובה, או גרועה כדי שתהיה ראויה לציון (גנאי). "רפסודיה בוהמית" הוא סרט שלעריכה המצוינת שלו יש חלק חשוב בהצלחה שלו, ולא רק בקטעים המוזיקליים שהם החלקים הטובים ביותר לאורך כל 134 דקותיו. הסרט "נקי" מאוד מהבחינות הגרפיות והשפה. לא מתעלמים ממין ומסמים אך לא רואים שום דבר.
ב"ולריאן ועיר אלף הכוכבים" של לוק באסון (תכף יובן ההקשר) עשו טעות ליהוק חמורה שפגעה מאוד בסרט פגוע גם ככה. דיין דיהאן שיחק טוב אבל לחלוטין לא אמין שנשים מטורפות אחריו ושהוא כובש אותן בקלות. זה משהו במראה ובמה שהוא משדר ולא משנה מידת כישרונו כשחקן. רמי מאליק ("מר רובוט") לא פוגם ב"רפסודיה בוהמית" אך שחקן אחר היה מביא את הערך המוסף, כי מאליק לא סוחף אחריו קהל של אלפים. הוא טוב אך חסר הכריזמה המתאימה. הוא מחקה היטב את תנועותיו של מרקורי אבל זה חיקוי. הוא לא כוכב. זה לא הפריע לי ליהנות מהסרט אבל זה משהו שחשבתי עליו אחרי זה, וזה סרט שגרם לי לרצות לדעת ולשמוע עוד על הלהקה.
לא מרגישים שיותר מדי מאכילים אותנו במידע ("אתה הרי נשרת מהלימודים בכיתה ח' ושוחררת מהצבא על סעיף נפשי"). מצא חן בעיניי שלא מראים לנו תירוץ עלוב לדברים כמו מוצא "מרקורי", שם המשפחה שאימץ לעצמו. בקלות אפשר היה להראות לנו מפת כוכבים, מכונית, מד-חום, שלט ברחוב או כיו"ב. מצד שני, אמנם לא הייתי רוצה הסבר מילולי ישיר לכל שורה בשיר, אבל אין שום רקע למילות השירים מלבד אחד. ובכל זאת, כל הקטעים סביב הקלטת השירים, התפתחותם והעבודה עליהם הם משיאי הסרט.
הדינמיקה בין חברי הלהקה עוברת מצוין ועם הומור טוב ומדויק.
עם ההצלחה המוזיקלית (מקווה שלא הרסתי לכם שהם מצליחים) נעלמת המשפחה של פרדי (הוריו ואחותו) לזמן ארוך מדי. לכן כשהם חוזרים לא מתקבלת התגובה הרגשית שהיתה יכולה להיות. החלקים של מסעי ההופעות לוקים בחסר ונדמה שנגמר להם התקציב או משהו. אפשר היה לעשות זאת אחרת ועדיין להימנע מקלישאות. מה גם שלא ויתרו על קלישאה קולנועית אחרת: שיעול כסימן למחלה סופנית (הדם אופציונלי).
יש שני קטעים נוספים לא קצרים שבלטו ברצף של הסרט הטוב: מסיבת עיתונאים שמצולמת בצורה מעצבנת והיתה עובדת ללא משחקים של עדשות וזוויות; וקטע של שיחה בין פרדי לפול (אלן ליץ', "אחוזת דאונטון") שבו פרדי עומד בגבו לפול. מילא שהם שומעים זה את זה על אף המרחק והגשם השוטף ביניהם. זו שיטת בימוי מאופרות סבון שבה הזמן קצר ורוצים להראות את הפנים של שתי דמויות מדברות באותו פריים. זה לא אמין ואין לזה מקום בסרט פרודי.
כל שחקני המשנה מוצלחים, עם שלושה שחקנים דומים מאוד פיזית לשלושת חברי להקת קווין ואיתם טום הולנדר, מייק מיירס (תחת מעטה איפור וזקן) ולוסי בוינטון שמצליחה להיראות שונה בהתאם לכל סרט כולל "מועדון שנות ה-80" (Sing Street) ו"רצח באוריינט אקספרס".
על פי החוקים הנוקשים של איגוד הבמאים האמריקאי במצב שבו שני במאים לא עבדו יחד באותו זמן על הסרט אי אפשר שיקבלו קרדיט משותף כבמאים. לפי מי ש"תרם יותר לסרט" מוחלט שמו של מי יתנוסס בכתוביות, כולל "סרטו של —" (בעבר "סרטו של —" הלך למפיק הראשי). קרדיט כפול שמור לצמדי במאים כמו פיל לורד וכריסטופר מילר שביימו את "סרט לגו". כאשר רון האוורד צילם את מרבית "האן סולו", שממנו צמד לורד-מילר פוטר, האוורד זכה לקרדיט כבמאי והם נותרו עם "מפיקים". כך, אבל הפוך, הוא המקרה של "רפסודיה" עם דקסטר פלטשר: בריאן סינגר (שני סרטי "אקס-מן" הראשונים, "החשוד המיידי") פוטר לפני סוף הצילומים ופלטשר החליף אותו ל-16 ימי הצילום הנותרים. סרטו הבא של פלטשר הוא על אלטון ג'ון בתחילת הקריירה שלו. הייתי רוצה מאוד לדעת מה בדיוק הוא צילם ב-16 הימים שלו. (אגב, יש צמדי אחים במאים כמו ג'ואל ואית'ן כהן, ג'יי ומארק דופלאס, דרדן הבלגיים, פארלי ואחים-לשעבר [וצ'אוסקי] אבל אין צמד אחיות מפורסם, וזו סוגיה לפעם אחרת.)
נטפליקס מושכים אליהם במאים רבים ועלה העניין של הקרנת הסרטים האלה בבתי קולנוע לפני שיהיו זמינים לצפייה בכל בית ומכשיר בעולם. "רפסודיה בוהמית" הוא סרט שחלק מההנאה ממנו שאובה מצפייה בו בבית קולנוע. לא משנה כמה אינצ'ים הטלוויזיה שלכם, אין כמו הגודל ומערכת הסאונד של בית קולנוע טוב.
דירוג:
רפסודיה בוהמית (ארה"ב, 2018)
בימוי: בריאן סינגר, דקסטר פלטשר | תסריט: ג'סטין היית', אנתוני מקרטן | משחק: רמי מאליק, גווילים לי, בן הארדי, מייק מיירס, איידן ג'ילן
הפצה: פורום פילם, החל מה-01.11.2018 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
[…] "רפסודיה בוהמית". קטעי המוזיקה מצוינים, ועוד משהו קטן: יש לי חיבה עזה לשינויים בלוגו של חברות ההפקה, במקרה הזה המוזיקה המצוינת של "פוקס" מקבלת גרסה מתאימה. הביקורת שלי […]