"המין החזק" – ביקורת

"המין החזק". פליסיטי ג'ונס.

"המין החזק". פליסיטי ג'ונס.

מכירים את הקטע הזה בסרט שכל הדרמה מובילה אליו, שהמתח בשיאו, השקט מוחשי, כל העיניים נשואות לדמות הראשית שניגשת למיקרופון, ומה קורה? היא מזיזה אותו קלות ויש חריקה צורמת ומביכה. שתיקה. ואז היא מתחילה לדבר. ראיתם אותו באין-ספור סרטים בעבר ותראו אותו גם פה.

"המין החזק" מציג סיפור אמיתי מעניין בחיי שופטת בית המשפט העליון לעתיד רות ביידר גינסבורג, שגם היתה נושא סרט התעודה RBG שהיה מועמד השנה לאוסקר. זהו התסריט הראשון שכתב דיויד סטיפלמן, במקרה אחיין של גינסבורג. הסרט מתחיל בלימודי המשפטים שלה בהארוורד ב-1956, צעדיה הראשונים בעיר ניו יורק והתיק המשפטי ששינה את מסלול הקריירה שלה ב-1970, לפני פחות מ-50 שנה.

פליסטי ג'ונס ("התאוריה של הכול") בסדר בתפקיד רות שלא מוכנה לקבל את החברה והעולם השובניסטיים שבהם היא חיה, ולא שוכחים להזכיר את החלוצות שקדמו לה. העוול, הכעס והנחישות שלה עוברים יפה. ארמי האמר ("הרשת החברתית", "קרא לי בשמך") מגלם את בעלה החתיך, הגבוה והרהוט שתומך בכל צעד שלה, ואין ספק שהאחיין דיויד העריץ את דודו.

"המין החזק". פליסיטי ג'ונס, ארמי האמר.

"המין החזק". פליסיטי ג'ונס, ארמי האמר.

בתפקידים קטנים יותר מופיעים: ג'סטין ת'ורו בתפקיד די מעצבן; סם ווטרסטון, שתמיד אפשר לסמוך עליו, עם כל ההעוויות וההבעות המוכרות משנים רבות ב"חוק וסדר"; וקאת'י בייטס שמגיחה לתפקיד קצרצר, כמעט תפקיד אורח, ויהיה נחמד אם תזכה לעוד תפקיד בשרני רציני בקרוב.

השחזור התקופתי מוקפד ויפה, והסרט מעניין אך הוא משובץ קטעים, חלקם קצרים, שלא מוסיפים דבר ולא ברור למה הם בתוך סרט בן שעתיים שהיה יוצא נשכר לו היו מקצרים אותו בעשרים דקות (כולל, למשל, הקטע שבני משפחתה של רות רצים איתה למונית שתיקח אותה לנמל התעופה; רוצים להראות לנו שהם תומכים בה? יש את זה במקומות אחרים) ומנכשים קלישאות מיותרות כמו זו עם המיקרופון. גם אם זה קרה במציאות כשנעמדה מול שלושת שופטי בית המשפט, אין לזה מקום בסרט מ-2018.

מרב הקריירה של הבמאית מימי לידר ("פגיעה קטלנית", "תעביר את זה הלאה") הוא בטלוויזיה, כולל פרקים של "אי-אר" ו"הנותרים" עם ג'סטין ת'ורו. בצילום, בבימוי ובעריכה של "המין החזק" יש משהו טלוויזיוני, וזה בולט בעיקר בחלק האחרון שמתרחש רובו בבית המשפט. כל תגובה, כל מבט על פי תבנית צפויה ומוכרת. נדמה שבכל רגע יחשיך המסך להפסקת פרסומות. המוזיקה של מייקל דאנה ("חיי פיי") פועלת גם היא לפי הספר ואינה יוצאת דופן או טובה במיוחד.

משונה מאוד ההחלטה לספר לנו את תוצאת אותו דיון משפטי מכריע בכתוביות ולא להראות את התגובות בבית המשפט. זה יוצר תחושה של פרידה לא מספקת. אמנם מדובר בפרשה משפטית שונה בכל מובן, אך חשבו לשם השוואה על הסיום המרגש בסוף "בשם האב": ככה גומרים סרט.

דירוג: ★★★☆☆

המין החזק (ארה"ב, 2018)
בימוי: מימי לדר | תסריט: דניאל סטייפלמן | משחק: פליסיטי ג'ונס, ארמי האמר, ג'סטין ת'רו, קיילי ספיני, קאת'י בייטס | מוסיקה מקורית: מיקאל דנה | צילום: מייקל גרנדי
הפצה: לב סרטים ובתי קולנוע, החל מה-07.03.2019 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?