"אתמול בלילה בסוהו". תומסין מקנזי.
אני חושב שאסור לדעת יותר מדי על סרט שעומדים לראות אבל חשוב לדעת איזה סרט הולכים לראות, את הסגנון שלו. "אתמול בלילה בסוהו" מתחיל כדרמה ונופל למחוזות האימה, כשהמילה "נופל" מכוונת כי בשלב זה איבדתי עניין, לא רק בשל שינוי הטון אלא בעיקר כי בשלב הזה הכול הופך לסיוט לדמות הראשית, הדברים מתחילים לחזור על עצמם ומאבדים את הצופים.
"אתמול בלילה בסוהו" מתחיל נהדר, לא רק הקטע הקצבי הראשון אלא בכל האקספוזיציה שלו. מיד ברורה האישיות של הדמות הראשית, מאיפה היא באה, לאן היא הולכת, הזמן, המקום, הסיטואציה, הקשיים שלפניה, הדברים שהיא צריכה להתמודד אִתם. זה כתוב טוב, עשוי כהלכה, מבטיח מאוד ולא תבניתי וצפוי מדי. כשהופיע מרכיב המסע בזמן, שאני אוהב מאוד באופן כללי, קיבלתי אותו למרות הזיווג המוזר. הרעיון של מפגש של דמות עם אישיות שונה לגמרי ממנה שגורמת לשינויים בחייה (לפעמים בחיי שתי הדמויות) הוא מוצלח ולא במקרה אבן יסוד בספרות ובקולנוע. כשזה עובד זה מצוין אז אין סיבה שלא להמשיך עם זה.
אֶלִי (תומסין מקנזי שהתחבאה והתיידדה עם ג'וג'ו ב"ג'וג'ו רביט" והשנה מופיעה גם ב"כוחו של הכלב" של ג'יין קמפיון) חולמת להתקבל לבית ספר לעיצוב אופנה בלונדון, ויוצאת להגשים את החלום שלה. מיד כשהיא מגיעה לעיר הגדולה מטריד אותה (מילולית) נהג המונית הראשון שהיא נתקלת בו, והשותפה שלה במעונות הסטונדטים מתגלה כאיומה עם חברות מגעילות בהתאם. בלילות אלי חולמת/הוזה/נוסעת בזמן אל 1965, כשלונדון והאופנה והמוזיקה שלה כמעט שלטו בעולם. בכלל, למוזיקה תפקיד חשוב מאוד בסרט, כמו בהרבה מסרטיו של הבמאי אדגר רייט ("בייבי דרייבר"). אולי הוא צריך להפסיק לכתוב תסריטים, להתרכז בבימוי ובשירים שישבץ בסרט.
בעבר המושך אלי נכנסת לדמות של בלונדינית בשם סנדי (אנה טיילור-ג'וי מ"גמביט המלכה" ו"אמה"), שאותה היא גם רואה מהצד, כפי שקורה בו זמנית בחלום לפעמים. סנדי שואפת להיות זמרת במועדון והיא מתרועעת עם ג'ק, (מאט סמית', "ד"ר הו"). ה"מפגשים" הליליים הללו בשנות ה-60 מסתיימים עם צלצול השעון המעורר של אלי בשמונה בבוקר, ומניעים שינויים בחייה של אלי. בין השאר היא משנה את תסרוקתה ומאמצת משפטים שאלי מעזה לומר.
בשלב שאחרי ההתחלה המבטיחה של הנחת היסודות הייתי מרוצה מאוד מהסרט שאני רואה. ואז חייה של סנדי מקבלים תפנית, הטון משתנה, והסרט סופג מכה שהוא לא מתאושש ממנה. שינויי טון כל כך קיצוניים הם דבר שקשה מאוד לעשות בהצלחה, ובמקרה הזה הוא שינוי גדול מאוד שקהל שלא יודע שהוא עומד להגיע עלול להירתע ממנו מאוד, מה גם כשמדובר באלימות גרפית, דם, הפחדות ולא רק במתח ומסתורין שלבדם היו מתקבלים יותר בקלות.
"אתמול בלילה בסוהו". דיאנה ריג.
אני מרגיש צורך להזכיר שגם טרנס סטמפ הוותיק מופיע בסרט, אז הנה עשיתי זאת. זהו הסרט האחרון של דיאנה ריג והסרט מוקדש לה. היא מוצלחת בסרט שהוא כמו שני סרטים באחד: סיפור התבגרות/הצלחה וסיפור מתח/אימה שהולכים יחד למי שאוהב את הסגנון השני. חשבתי שזה יהיה "לחנך את ג'ני" (שנקרא במקור פשוט An Education) עם קארי מוליגן, וקיבלתי את "אמא" של דארן ארונופסקי שבו סבלתי קשות.
דירוג: 
אתמול בלילה בסוהו (בריטניה, 2021)
בימוי: אדגר רייט | תסריט: קריסטי ווילסון-קיירנס, אדגר רייט | משחק: אניה טיילור-ג'וי, מאט סמית', תומסין מקנזי, דיאנה ריג, טרנס סטאמפ, אוליבר פלפס, ג'יימס פלפס | צילום: צ'ונג צ'ונג-הון
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-18.11.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: