"אתמול בלילה בסוהו". אניה טיילור-ג'וי.
"אתמול בלילה בסוהו" הוא מותחן אימה שכולל אלמנטים על טבעיים, שפה עיצובית משגעת ופסקול מהמם עם מוסיקה משנות ה-60. החצי הראשון של הסרט כל כך טוב, שהוא גורם לחצי השני והמגוחך (לא בקטע הומוריסטי) להיראות אפילו גרוע ומנותק יותר ממה שהוא באמת. העלילה שמתפתחת יפה ובקצב מושלם מפנה את דרכה להבהלות ילדותיות, ניסיונות להגעיל ומחזוריות סרת טעם. רחוק מלהיות סרט נוראי, אבל באמת שאין טעם לצפות בו, בטח אם עברתם את גיל 16 (והוא מוגבל לצפייה מעל לגיל הזה).
אני אוהב את העבודה של אדגר רייט, עוד מהימים שביים יותר את סיימון פג וניק פרוסט. אהבתי אפילו את "בייבי דרייבר", למרות שלילי ג'יימס שיחקה בו. יש משהו מסוגנן, קליל וכיפי באופן שהוא מביים והבחירות המוסיקליות שלו נהדרות. התבאסתי שהחליפו אותו מהבימוי של "אנט-מן" (2015), כי היה לזה סיכוי להיות משהו הרבה יותר ייחודי (שזו למעשה הסיבה שהאולפנים החליפו אותו; והאמת שדי אהבתי את התוצאה, ככה שיכול להיות שהם עשו החלטה טובה). אז שכשאני אומר שאני בעדו, אתם מבינים שאני לא סתם אומר את זה. כן, אני יודע ש"האחים ספארקס" לא היה לטעמי, אבל זה היה ניסיון ראשון ביצירת סרט תיעודי, סטייה קלה ברזומה. מאכזב שבמאי מנוסה כמוהו לא מבין מתי החזון מאבד כיוון. למה לעזאזל היה צריך לקחת את הסרט למחוזות האימה הירודים האלה?
"אתמול בלילה בסוהו". תומאסין מקנזי.
לאלואיז (תומסין מק'קנזי הצעירה, שהפליאה ב"ללא עקבות" והקסימה ב"ג'וג'ו ראביט") יש יכולת לא רגילה, היא מסוגלת להרגיש ולראות רוחות רפאים סביבה. לפני שאתם קופצים למסקנות, זה לא דומה ליכולת של היילי ג'ואל אוסמונד ב"חוש השישי" (1999), אלא משהו יותר מרוכך. היא גרה בכפר קטן ונידח בבריטניה והחלום שלה הוא להיות מעצבת אופנה, וכפי הנראה, יש לה כשרון מדהים לזה. למרות חששותיה של סבתה, שאלואיז תחזור על שגיאותיה של אמה, היא עוברת ללונדון לאחר שמתקבלת לבית ספר נחשב לעיצוב אופנה. לאחר ניסיון צורב במעונות של בית הספר, היא משכירה חדר בביתה של גב' קולינס הקשוחה (דיים דיאנה ריג שנפטרה בגיל 82 לאחר צילומי הסרט. במהלך הקריירה הארוכה שלה השתתפה בסדרה "משחקי הכס" ובסרט הבונד "בשירותה של הוד מלכותה") ומתחילה לעבוד בפאב כדי להרוויח את שכר הדירה.
"אתמול בלילה בסוהו". דיאנה ריג.
מהר מאוד אלואיז מרגישה פעילות על טבעית בחדרה החדש ובלילות יוצאת למסע לשנות ה-60 העליזות של לונדון שהיא חווה מנקודת מבטה של צעירה בשם סנדי (אניה טיילור-ג'וי, "גמביט המלכה", "ספליט"). סנדי נחושה להיות זמרת מפורסמת ויש לה את כל הכישורים לכך, מראה מצודד, כריזמה בשמיים ויכולות שירה וריקוד מעלפות. אלואיז נהנית כל כך מהלילות החווייתיים שלה כסנדי שהיא מצפה להם בימים ובמקביל נדבקת בבטחון העצמי והסגנון של סנדי. היא רק שוכחת שכנראה יש סיבה שהיא מצליחה להתחבר לסנדי בנקודה הזאת בזמן.
מק'קנזי עושה עבודה מעולה. היא מתקתקה וכובשת בו זמנית, מעוררת הזדהות ומעבירה סערות רגשיות בצורה אמינה. מה יש להגיד על טיילור-ג'וי שלא נאמר כבר? יכולות משחק כבירות עם נוכחות מרשימה על המסך. אז נכון, הבימוי מכוון לכך הפעם, אבל גם ברגעים הקטנים יותר היא בולטת מאוד. מאט סמית' (הדוקטור ה-13 ב"ד"ר הו") מגלם גבר שרמנטי במיוחד ועושה זאת כמו שצריך, מייקל אג'או בתפקיד התומך של אלואיז יעיל כקול ההיגיון של הסרט ולטרנס סטאמפ ("פריסיליה מלכת המדבר", "סופרמן 2") מספיק רק להראות את הפנים שלו בשביל להשאיר אפקט מתמשך.
עיצוב התלבושות בסרט הוא אחת החוזקות העיקריות שלו, לא רק בגלל שהמשיכה של אלואיז לאופנה, אלא שהעבודה על ההתאמה התקופתית פשוט מהממת. השמלה של אלואיז בסצינת הפתיחה יפהפיה. עיצובי התפאורות והתאורות צבעוניים ומושכים את העין ונותנים טון נעים ומלהיב. אפילו בחלקים האימתיים של הסרט, נראה כי העיצוב נשאר במקום גבוה בסדר העדיפויות של רייט, כל פרט חשוב.
אם אני מנסה לגרד בראש למי בכל זאת כדאי לראות את הסרט, שהוא לא בן 16 (כרונולוגית או מנטלית), אולי הייתי מכוון לסטודנטים לקולנוע, שילמדו איזה צעדים כדאי לנקוט כדי לא להרוס סרט עם חצי ראשון מצוין.
דירוג: 
אתמול בלילה בסוהו (בריטניה, 2021)
בימוי: אדגר רייט | תסריט: קריסטי ווילסון-קיירנס, אדגר רייט | משחק: אניה טיילור-ג'וי, מאט סמית', תומאסין מקנזי, דיאנה ריג, טרנס סטאמפ | צילום: צ'ונג צ'ונג-הון
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-11.11.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: