29 בספטמבר 2022 בשעה 9:30

"קריוקי" – ביקורת: כתוב היטב ועם תצוגות משחק מצוינות

"קריוקי". ריטה שוקרון, ששון גבאי. צילום: דניאל מילר.

עלילת "קריוקי", סרטו הראשון באורך מלא של משה רוזנטל, שעולה בבתי הקולנוע ושזכה לפני ימים מספר ב-4 פרסים בטקס אופיר (שחקן ראשי לששון גבאי, שחקנית ראשית לריטה שוקרון, סאונד ומוזיקה מקורית), סובבת את המתרחש בבניין רב קומות באחת השכונות החדשות בחולון, כאשר כניסתו של דייר חדש ועשיר אל הפנטהאוס בקומה העליונה מנערת חיי הדיירים משלוותם המשועממת ומכניסה קצת ריגוש לחייהם וגם תקוות לעתיד טוב יותר, ומתגלה כיצירה מינימליסטית ומאופקת, כתובה היטב, עם תצוגות משחק מצוינות.

מאיר (ששון גבאי) וטובה (ריטה שוקרון) הם גיבורי הסרט והדמויות שדרך נקודת המבט שלהן אנחנו חווים את ההתרחשויות בסרט. בעוד שטובה, בעלת בוטיק, הינה מוחצנת, אסרטיבית ולכאורה, מלאת ביטחון עצמי, הרי שבעלה, מורה בשנת שבתון, הוא בדיוק ההיפך ממנה: נחבא אל הכלים, מופנם וחסר בטחון עצמי. יחסי הכוחות בינהם מתחילים להשתנות כאשר איציק, סוכן דוגמניות שמגיע ממיאמי (ליאור אשכנזי המצוין), נכנס אל הפנטהאוס ומנסה להתחבב על שכניו על ידי הזמנתם לדירתו ועריכת מסיבות קריוקי, אלכוהול וחומרים משמחים אחרים בהשתתפותם. כמו כן, הוא מבטיח לקדם את מאיר מקצועית ולהגשים את חלומו להפוך לשחקן מפורסם.

הסרט מצליח לרתק ולעניין לכל אורכו וזאת בשל כמה סיבות. ראשית כל, הליהוק המדויק: כאשר צפיתי בסרט, לא הצלחתי לחשוב על שחקנים ישראלים אחרים שהיו מתאימים יותר לגלם את מאיר ואת איציק, מאשר ששון גבאי וליאור אשכנזי, שנראה כאילו התפקיד נכתב במיוחד עבורם – הביישנות והפשטות בדמותו של מאיר מתכתבת עם דמויות קודמות שגילם גבאי בהצלחה מרובה, ואילו השחצנות וגינוני החשיבות העצמית של איציק יושבים כל כך טוב על ליאור אשכנזי, השחקן הישראלי שנראה הכי קרוב לסופרסטאר קולנועי בכריזמה שלו ובמראהו. גם ריטה שוקרון, שעד היום הייתה מוכרת בעיקר לחובבי הקאלט הטלויזיוני כאמה של נינט טייב בדרמה המוזיקלית היומית המצוינת "השיר שלנו", מתגלה כבינגו בתפקידה כטובה.

"קריוקי". ליאור אשכנזי. צילום: הדס פרוש.

מעבר לליהוק, הסרט מצליח לרתק בעיקר בשל המבנה של התסריט, שלא מגלה לנו בעצם מה טיבו של אותו שכן מסתורי ומהן מטרותיו, מכיוון שאנחנו חווים את ההתרחשות אך ורק דרך נקודת המבט של טובה ומאיר וכך, עלילה שהייתה יכולה להיות מוגשת בצורה צפויה ומשעממת, מצליחה לרתק מהרגע הראשון ועד האחרון.

למעשה, מדובר ביצירה שהייתה יכולה להיות מעובדת כמחזה בתיאטרון, מכיוון שכמעט כל כולה מתקיימת בלוקיישן אחד והוא בניין הדירות שבו מתגוררות הדמויות הראשיות בסרט, וככזאת היא צריכה להישען בעיקר על תסריט מהודק ומשחק אמין של אנסמבל השחקנים, מה שבמבחן התוצאה, אכן, מהווה כנקודות החוזקה העיקריות של הסרט: התסריט של רוזנטל מדוייק ואמין מאוד וגם מרמז על כשרון קולנועי בעל פוטנציאל רב, וצוות השחקנים שלו לא מזייף לרגע. בעיקר ראויות לציון הסצינות שבהן מאיר עושה אודישנים מכיוון שהוא רוצה להיות שחקן מפורסם, ו"חי בסרט" שיש לו את הכשרון הדרוש לשם כך, ומנגד, סצינת ריקוד הרמבטיקו של טובה, שגם היא חיה בסרטים משל עצמה. האמת שהסצינות האלה כל כך מוצלחות, שהן כמעט חותרות תחת המטרה שלשמה נוצרו – לשכנע אותנו שמאיר לא יכול להיות שחקן ושטובה לא יכולה להיות רקדנית.

נושאו העיקרי של הסרט ברמת הסאבטקסט הוא זיוף. במובן הזה, מערכת הקריוקי בדירתו של איציק היא האינסטרומנט באמצעותו איציק יכול להפוך להיות הסופרסטאר שתמיד דמיין שהוא. אותה מערכת קריוקי היא גם הזרז שמעורר את מאיר מהפסיביות שכל חייו חי בה ומאפשר לו לעשות מהפך בחייו וביחסיו עם אשתו.

דירוג: