"רוחות אינישירין". קולין פארל, ברנדן גליסון.
"רוחות אינישרין" של מרטין מקדונה חוזר למאה הקודמת, עם מלחמת האזרחים האירית ברקע, אולם הוא סובל מאותן בעיות של קודמו – "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי" – בעיקר הנסיון להידמות ליוצרים אחרים, תוך שימוש בגימיקים שיגדילו את הסיכוי שהקהל יזכור את הסרט, מבלי לגבות זאת בחותם יצירתי אישי מספק.
הסרט מתרחש בכפר הפיקטיבי אינישרין שבאירלנד, ומככבים בו המועמדים לאוסקר: קולין פארל, קרי קונדון, ברנדן גליסון ובארי קיוגן. זמן ההתרחשות הוא 1923, בזמן מלחמת האזרחים שקרעה את אירלנד לשניים.
פאדריק (פארל) מתעורר יום אחד ונחרד לגלות שקולם, חברו הטוב ביותר במשך שנים רבות (גליסון), החליט לא לדבר איתו יותר מכיוון שהחליט שפאדריק משעמם אותו ומבזבז לו את החיים לריק בדיאלוגים מיותרים וחסרי משמעות. אולם, בחור כמו פאדריק לא יוותר בקלות והוא מציק לקולם ומנסה להבין מה קרה לו ואיך אפשר לשנות את דעתו.
הוא לא מצליח לשנות את דעתו, כמובן, אבל כן מצליח לגרום לו להציב אולטימטום שלפיו אם פאדריק לא יפסיק להתייחס אליו, הוא יבצע מעשה בל יעשה, שמפאת טומאת הספויילינג, לא אוכל לפרט ולא אוכל להתייחס אליו בביקורתי, למרות שהוא הבסיס המרכזי של כמעט כל מה שאטען כאן.
ראשית יש לציין שמדובר ביצירה שהאסתטיקה שלה היא ריאליסטית-דרמטית בעיקרה, אבל משלבת אלמנטים קומיים, סימבוליים ואף גרוטסקיים, כך שלא נשאר הרבה מהריאליזם שאנשים, אולי, יצפו לו לאחר שצפו בסצינות הראשונות של הסרט. אין לי בעיה, כמובן, עם יצירות קרוס-ז'אנריות, כל עוד שמדובר בבחירה שמצדיקה את עצמה, וכאן היא לא. המימד הסימבולי-אלגורי נועד להדהד את מלחמת האזרחים שנמצאת תמיד ברקע של הסרט וכמו שבמלחמה עצמה חברים נהיו אויביים בן רגע, כך גם כאן, ללא סיבה אמיתית, קולם לא רוצה להיות חבר של פאדריק לאחר שהתרועעו ביחד כל חייהם.
"רוחות אינישירין". קולין פארל, ברנדן גליסון.
הבעיה היא שהסרט עדיין נטוע בתוך מסגרת ריאליסטית ואפשר לצפות שהדמויות בעולם הריאליסטי הזה יתנהגו ויפעלו באופן שיש בו איזשהוא הגיון פנימי. זה ממש לא קורה כאן וכל פעולה או רעיון נראים כמו אילוץ תסריטאי של מקדונה (שגם כתב לבד את התסריט, ולכן הוא נושא באשמה לגמרי לבדו). היוצר ניסה להגיע ליעד כלשהו, אבל לא ידע בדיוק איך, ולכן העדיף לקחת מעקף מהיר בדמות גימיקים כאלה ואחרים, שכאמור אני לא יכול לפרט את טיבם, אבל מספיק שאומר שהם בוודאי ישארו בזכרון הקולנועי הקולקטיבי כסצינות מן היותר זכורות של שנת הסרטים הנוכחית. זה לא נאמר לחיוב, כי לא מדובר בהישג יצירתי כביר, אלא בגימיק שאנשים מדברים עליו כי הוא נוצר בדיוק בשביל שידברו עליו.
"רוחות אינישירין". קולין פארל.
וכן, צריך לדבר על הפיל שבחדר, והוא הנסיון של מקדונה להיות הג'ואל כהן של אירלנד וראינו את זה כבר בסרטו הקודם שהיה סוג של "פארגו", רק הרבה פחות טוב, וגם הפעם הנסיון הזה רק מחליש את הסרט. כי, כאמור, ערבוב הז'אנרים לא קוהרנטי מספיק ולא מתחבר ליצירה שלמה באמת ובסוף הסרט מצאתי את עצמי תוהה מה אני אמור להרגיש עכשיו. בטוח שאני לא אמור להתרגש כי אי אפשר להזדהות עם דמויות שאין שום הגיון בהתנהגות שלהן, אז מה כן? האם אני אמור להסתפק באותו גימיק מדובר, שבוודאי יהפוך לאייטם חובה בשיחות שיתנהלו במפגשים חברתיים של שוחרי תרבות בשבועות הקרובים? אז זהו, שלא בבית ספרי.
"רוחות אינישירין".
קולנוע מבחינתי הוא סך של כל מרכיביו ואין חלק שאמור להיות גדול יותר מהסך, בוודאי לא כשהוא מגיע רק כי היוצר לא השכיל למצוא דרך לצאת מהמבוך שהוא כלא את עצמו בתוכו, פרט לשימוש די נלוז, למען האמת, באלמנט שאין לו, לפחות לעניות דעתי, שום תפקיד מנומק מספיק כמרכיב ביצירה, פרט לנסיון לזעזע את הצופה (רק בגלל שזה הכי קל).
דירוג: 
רוחות אינישירין (אירלנד, בריטניה, ארה"ב, 2022)
בימוי: מרטין מקדונה | תסריט: מרטין מקדונה | משחק: קולין פארל, ברנדן גליסון, קרי קונדון, בארי קיוגן, גארי ליידון | מוסיקה מקורית: קרטר בארוול | צילום: בן דיויס
הפצה: פורום פילם, החל מה-02.02.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
הביקוןרת על רוחות אינשירין לוקה בבורות מדהימה של המבקר במיתולוגיה קלטית, שבה הבאנשיז ( נביאות הקץ) ומעשי הזוועה הביזאריים והעל-טבעיים בחלקם מעוגנים במציאות. כדאי שיקר קצת את שירת ייטס וקיטס ואחרים. יש להניח שהמבקר היה פוסל גם את הטרגדיה והמיתוס היווניים הגדושים בעקרית עיניים, רצח אב, משכב אם, האכלת אח בבשר ילדיו, ועוד מעשים חביבים מעין אלו. ומבקר נכבד, ריאליזם אמנותי איננו צילום המציאות אחד לאחד, אלא יצירת ההתרשמות שמעשים חריגים, בלתי סבירים, או בלתי הגיוניים, מתקבלים על הדעת במסגרת החוקיות שבנתה היצירה, וזה בדיוק מה שקורה ב"רוחות אינשירין".