"החבר השמן שלי". מי-רן מנקס, צחי סדן.
"החבר השמן שלי" של גודיס שניידר היא מסוג הקומדיות הרומנטיות שהייתי רוצה להיסחף אליהם, וכמעט באמת נסחפתי, אבל משהו שם פשוט עדיין לא בשל במלואו. למרות התסריט השנון שכתבה התסריטאית והסופרת ליאת אלקיים (אשתו של גודיס) ישנם רגעים שמרגישים מעט מאולצים. ובכל זאת בהחלט ניתן להתאהב, בעיקר בפאוור-קאפל הזה.
עבור גודיס זהו סרט שני אחרי "ריח פועלים" אשר יצא ב-2012, סרט דל תקציב הנעשה בהפקה עצמאית, לעומתו, לאלקיים קריירת כתיבה ענפה כעיתונאית. לתקופות, כתבה אלקיים את הטור "טיסות נכנסות/טיסות יוצאות" בעיתון 'הארץ' וריח הסיפור הקצר והאנקדוטלי אכן דבק גם בתסריט של "השמן".
בסרט מתאהב ג'ימי (צחי סדן, סרט ביכורים) באליק (מי-רן מנקס, "תאג"ד"), אך נדחה בגלל משקלו ולא משנה כמה פעמים האהבה הזו מתדפקת על דלתה, נראה שלג'ימי אין צ'אנס. התסריט מבוסס על סיפורם האישי של שניידר ואלקיים רק שבמקרה שלהם הם התאהבו מיד, אך הדיאלוגים השנונים והתקשורת הישירה היא לגמרי מתוך הרזומה האישי של הזוג ומדיפה גם ניחוח תל אביבי לא רע בכלל.
"החבר השמן שלי". מי-רן מנקס, צחי סדן.
בראיון ל'כלכליסט' סיפר שניידר על רוח העשייה כשהוא חוזר על משנתו של החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב – פשוט צאו לעשות. הסרט צולם כולו, כמו "ריח פועלים" עם מצלמת DSLR פשוטה, ללא תאורת פנסים, עם מפיקים בהתנדבות ומימון כמעט לחלוטין עצמאי. והאמת, חוסר לא מורגש.
"השמן" מתחיל בהיכרות של ג'ימי ואליק כחיילים לפני שחרור. היא, יפה וממגנטת, בדיוק כמו מנקס במציאות, הוא, שמן, מצחיק ובטוח בעצמו. אחרי לילה של תיזוזים צבאיים הוא מנסה, היא שוללת והשניים נפרדים לדרכם. הסרט מבוסס גם לא מעט על "כשהארי פגש את סאלי" ובתזמון מושלם נפגשים השניים ברחובות העיר תל אביב כצעירים משוחררים. הסרט מציג לוקיישן אחר לוקיישן של תל אביב שלנו, לא של התיירים ולא של המחשכים אלא של כל אדם שהעביר כמה שנים כרווק בעיר המופלאה הזו שלא ישנה. עוד התקלות ועוד אחת מובילות לתקופת בין הסגרים בשיא התפרצותה של הקורונה, בה תל אביב הוכיחה כמה בעצם היא מסרבת להיכנע, בדיוק כמו הזוג המדובר.
"החבר השמן שלי". מי-רן מנקס.
למרות המתיקות הרומנטית, הלוקיישנים המעוררים, המשחק הנפלא של מנקס וסדן, משהו בתסריט חורק. אולי זה בכלל לא התסריט, אלא הקושי לייצר קולנוע מתוק בארץ כמו ישראל. זה הרי לא במקרה שז'אנר הקומדיה הרומנטית גווע כשהוא לא מעוטר במעט מלחמה פה בארץ, משהו בחספוס הישראלי לא מאפשר לתום ורוך להתקיים בו, לכן לרגעים ידיעת הז'אנר לא מתחברת לכל שאר הפרמטרים הבאמת טובים שמתקיימים על המסך.
אחרי דמותה המסקרנת של מי-רן מנקס אני עוקבת באדיקות כבר כמה שנים, היא פרסונה אינסטגרמית מאוד ישירה עם אג'נדות של חיבור גוף נפש בדגש על נשים, כזו שלא מפלטרת, וממש באופן ליטרלי – נגד השימוש בפילטרים, איפור כבד, וכל מה שמכסה את האמת. אל הסרט זולגת דמותה של מנקס, אמנם שונה לחלוטין ב"שמן", אך קשה שלא לאהוב את הישירות הבלתי מתפשרת שלה גם כאן.
"החבר השמן שלי". מי-רן מנקס.
אין ספק שלחובבי הז'אנר הסרט יעבור בקלילות. הוא אינו ארוך וכל המוסכמות בו מתקיימות ומשמחות ומצליחות ליצור אסקפיזם כיפי לשעה פלוס. נכון, אין פה ביקורת נוקבת ולא תמיד המתיקות יורדת חלק בגרון, אבל הייצוג התל אביבי על מוסדותיו ותחושת ההיכרות העמוקה עם הדמויות המאוד אמיתיות בהחלט תפצה על כך.
דירוג: 
החבר השמן שלי (ישראל, 2022)
בימוי: גודיס שניידר | תסריט: גודיס שניידר, ליאת אלקיים | משחק: מי-רן מנקס, צחי סדן, אסף פרי, אפרת וינטראוב | מוסיקה מקורית: אלון עדר, צחי סדן | צילום: עמית שעל
הפצה: טרנספקס הפקות סרטים, החל מה-22.06.2023 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון:
הרבה זמן לא ראיתי סרט כל כך גרוע. מתחילתו ועד סופו ספוג בתחושת קרינג' מעיקה, קלישאה אחרי קלישאה.
שמנופוביה שלא חשבתי שקיימת ברמות כאלה. רדוד, רדוד. בגדול נראה שבמשרד התיירות ועיריית תל אביב מרוצים בהחלט.כמה מבוכה. כי בחוף תל אביב יש רק אנשים יפים ותל אביב פוטוגנית כמו שקיעה ועוד שקיעה ועוד שקיעה…
בעיקרון הייתי בשלה לצאת ממנו אחרי 20 דקות אבל סיימתי אותו בייסורים כי שני קשישים חסמו לי את השורה וכשמנה שמרעילה את עצמה לא היה לי נעים להקים אותם. כאלה אנחנו השמנים. חביבים ואוהבי אדם, אחרת לא יאהבו אותנו. קפצו לי.
בהחלט לצפות בסרט "החבר השמן שלי" המנסה לנטרל סטיגמות ונותן במה, ואולי גם תקווה,לצעירים בתקופה כ"כ מבלבלת של רשתות חברתיות וקושי למצא אהבה