"קרב אוויר". דניאל ליטמן במרכז. צילום: דיויד סקורי.
מלחין מוסיקת הפסקול תום שרפשטיין הוא הכוכב האמיתי של סרט האקשן הישראלי "קרב אוויר". הבימוי של רועי הורנשטיין, העריכה שלו עם יוסף גרינפלד ועבודת המצלמה של בנג'י כהן בהחלט יעילים – אבל כל סצינה בסרט, כולל סצינות שרק מדברים בהן, נטענת באנרגיה בזכותו של שרפשטיין ומשדרגת את הסרט לחוויה ששווה להנות ממנה בקולנוע.
העלילה הבסיסית של "קרב אוויר" דומה מאד לזו של "אהבה בשחקים" עם טום קרוז, רק מעתיקה אותה אל שנת 1967, בסמוך למלחמת ששת הימים. סרן רן נשר (מאור שוויצר) הוא טייס שחצן, ששם את שיקול דעתו, את תקוותיו להפיל בקרב ואת התשוקה להיות הטוב ביותר, לפני הוראות המפקדים שלו. דווקא את זה שלא סר לפקודות, מציבים בראש טייסת מטוסי המיראז', במקומו של ההיפך הגמור ממנו, סרן איתן רום (דניאל ליטמן), שמתקשה להחליט בעצמו ותמיד עושה בדיוק את מה שאומרים לו. בין השניים מתפתחת יריבות כיצד להוביל את הטייסת, כשברקע היא עשויה לאבד את ההשתתפות בשיא של התקופה – מבצע 'מוקד' לתקיפה סימולטנית של כל חילות האויר של כל אויבנו מסביב.
כיאה לסרט אקשן, הבמאי מזריק ריגושים ומתח של קרבות אוויר בין מטוסים באופן תכוף ובאוקטן גבוה. זה מלהיב ועובד היטב, כשלריגוש מוסיפה הרבה המוסיקה והעריכה כאמור, וגם המטוסים והקרבות נראים מעולה. על אף שכל הטיסות הונדסו במחשב, ניכר שהתקציב-הלא-שובר-שיאים של 10 מיליון ש"ח הושקע במקצוענים שמציגים ויזואליה מרשימה מאד. ההשקעה בביצוע הדיגיטלי השתלמה, שכן אין רגע אחד ב"קרב אוויר" שנראה לא אמין. זאת בניגוד לדוגמה ל"שעת נעילה" שעסקה במלחמת יום כיפור והתהדרה אפילו בטנק אמיתי נוסע מהתקופה, אבל לא השקיעה מספיק מ-23 מיליון השקלים של תקציבה בביצוע הדיגיטלי, ופיצוצים וקרבות בה נראו חלשים משמעותית מכאן.
"קרב אוויר". מאור שוויצר, דניאל ליטמן. צילום: דיויד סקורי.
התסריט של הורנשטיין ויואב כ"ץ משתמש בהיסטוריה סביב מלחמת ששת הימים כדי להציג את הטיסות והקרבות, ואין תחושה שהסרט מנותק מהמקום ויכל להתרחש בכל מדינה אחרת. בעוד ב"אהבה בשחקים" ההסתבכות והשינוי בגיבור נובעים [ספוילר]ממותו של החבר הטוב בטיסה משותפת[/ספוילר], יפה שהתסריטאים משתמשים בסוג מסוים של טיסה שהיה רלבנטי למלחמה כדי להוביל להסתבכות ולשינוי כאן (דומה אגב ל"אהבה בשחקים 2" שיצא לפני כשנתיים וכמובן שלא השפיע פה). יחד עם זאת, מי שאינו בקיא בהיסטוריה שסביב המלחמה מלפני 57 שנה (וביחוד צעירים ובני נוער שאני מניח שהם קהל היעד הראשי של הסרט), עלול לפספס את ההקשרים (כמו מדוע נדרשת הטייסת לבצע גיחות צילום במצרים, או למה זה דבר שבשגרה שמתנהלים קרבות מול מטוסי אויב בתחומי המדינה ואין רשמית מלחמה) ואולי ירגיש אחרת.
"קרב אוויר". מאור שוויצר במרכז, גילי איצקוביץ' מימין. צילום: דיויד סקורי.
הבעיה העיקרית בתסריט היא נקודת המוצא בקונפליקט בין שני הכוכבים, שמוסברת רק בשלב מאוחר במיוחד בסרט, ובאופן בלתי מניח את הדעת. מדוע הטייסת זקוקה דווקא למישהו כמו רן נשר? כיצד מצופה ממישהו שאינו סר לפקודות, לפקד על טייסת? בשלב מאוחר כאמור בסרט, מוסבר שהטייסת אינה בכשירות גבוהה, אבל צריכים אותה בשביל מבצע 'מוקד'. אפשר להסיק שדרוש 'דם חדש ונועז' כדי להוציא את הטייסת מהברוך. ברם התחלנו את הסרט כשיש לה מפקד נערץ ואהוב שהוא מודל לחיקוי ובו כל התכונות שחסרות לנשר, אז לא ברור מתי ולמה איבדה הטייסת את כשירותה.
ישנם עוד דברים שאינם מפותחים היטב בתסריט, כגון השינוי שעוברת דמותו של נשר ([ספוילר]שיתוף הפעולה שנכפה עליו עם איתן רום לא מספק[/ספוילר]) והדרך שבה הוא נראה בעיני הפקודים בטייסת שלו (מאדם שחצן, שנוא, שאינו מכיר אותם ולא חברי – למישהו שמריעים לו); וגם דמויות הנשים אינן מפותחות (אפשר לטעון שהיחס אליהן מדויק לתקופה ההיא, אבל שתיים מהדמויות שמופיעות בהכי הרבה סצינות בסרט צריכות להיות בעלות איפיון משמעותי יותר).
"קרב אוויר". גילי איצקוביץ', ליהי קורנובסקי. צילום: דיויד סקורי.
ליהי קורנובסקי היא העוגן הרגשי של הסרט והתסריט לא נותן לה הרבה, אך בכל זאת היא מצליחה לנפק הופעה שקצת נוגעת ללב. בניגוד אליה, גילי איצקוביץ' מופיעה כדי לספק סיפור אהבה קלאסי בעלילה, כחלק מהצ'קליסט של התסריט לכל המרכיבים שצריכים להיות בסרט מסוג זה, והשחקנית לא מצליחה להטעין את הדמות אל מעבר. הסצינות שלה עם ליטמן דווקא מוציאות מליטמן הופעה מעניינת יחסית. בניגוד אליו, הופעתו של שוויצר מקובעת עם אותו פאסון שחצני, ונטולת ניואנסים. זה מונע מלהתחבר לדמות הראשית בסרט לכל אורכו, ומעלה אף יותר את התהיות מדוע מריעים לו פקודיו לקראת סוף הסרט. הבדיחות של ראש טכנאי המטוסים לא יושבות היטב על שחקן כמו אמיר שורוש ואינן מתאימות למידותיו.
נדרשו כמעט 15 שנה כדי להשלים את הפרויקט של "קרב אוויר" (אם סופרים את השנים של פיתוח התסריט), אבל איזה כיף שיש לנו עכשיו סרט כזה. זו בחירה מעניינת לצאת עם סרט מלחמה ישראלי כשמחוץ לאולמות הקולנוע יש מלחמה אמיתית. בשביל הסרט וכדי שהוא לא יהיה האחרון מסוגו, אני כמובן מקוה שהוא יצליח קופתית ויגיע לקהל רחב. יש סיכוי לא רע שבזכות מה שהוא עושה לצופים, ועם הדימיון ל"אהבה בשחקים", נראה בזכותו את אחוזי ההתנדבות לטיס בארץ מזנקים, בדיוק כמו שהיה עם הסרט בכיכובו של טום קרוז לפני 38 שנה.
"קרב אוויר". דניאל ליטמן. צילום: דיויד סקורי.
זה סרט ישראלי שמראה גאווה, אומץ לב, וסמלים לאומיים בראש מורם. פה לא תמצאו את החייל המיוסר שנהוג לראות בקולנוע הישראלי וקורץ לפסטיבלי הסרטים בעולם שנהנים מהתוצר המתיישב עם האג'נדה נגדנו. תראו טייסים שגאים במה שהם עושים, ורוצים לעשות יותר, בסרט שמרים את המורל. הורנשטיין לא התבייש שהוא רוצה לעשות סרט מסוג זה, ונלחם רבות כדי לסיים את הפרויקט הזה ולהביא אותו לקולנוע ברמה הביצועית הגבוהה שאליה הגיע. מה שהוא מציג בסרטו מעוגן לחלוטין במציאות ובאמת: מלחמה היא דבר נורא, אבל ההנאה והריגוש שבקרבות האוויריים פורטו למשל רק בספטמבר האחרון בסדרה התיעודית הישראלית "האחת", בין היתר סביב איתן בן אליהו. גם הקרבות והיומרה לעמוד בראש הטייסת על כל מלחמות האגו והכבוד שנלוות לכך, כמו שמהוות מרכיב מהותי ב"קרב אוויר", תוארו ב"האחת".
דירוג: 
קרב אוויר (ישראל, 2023)
בימוי: רועי הורנשטיין | תסריט: רועי הורנשטיין, יואב כ"ץ | משחק: מאור שוויצר, דניאל ליטמן, גילי איצקוביץ', ליהי קורנובסקי, אמיר שורוש, גל אמיתי | מוסיקה מקורית: תום שרפשטיין | צילום: בנג'י כהן
הפצה: החל מה-11.04.2024 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: