"דדפול & וולברין".
שש שנים אחרי קודמו, "דדפול ו-וולברין" ממשיך את הקו המופרע של שני סרטי "דדפול" הכולל אלימות גרפית ותוכן מיני ומכוון לקהל מבוגר. ריאן ריינולדס, כוכב הסרט, המפיק והתסריטאי, קידם במשך זמן רב את שיתוף הפעולה בין שתי הדמויות הראשיות והתוצאה היא סרט כיפי, מצחיק (לפעמים ההומור קצת מתאמץ מדי), עם פסקול מושקע, אלים מאוד, שכולל הרבה מאוד תפקידי אורח (חלקם לא צפויים בכלל) ואזכורים מכל הקשת הקומיקסית וההוליוודית. לגמרי אפשרי לצפות בסרט מבלי ידע מוקדם על סרטי דדפול, כי העלילה לוקחת סיבוב חזק ימינה, אבל בהחלט עדיף, ולו רק בשביל להבין את רוב הבדיחות.
לזיכיון שפתח את הדלת להגבלת גיל על סרטי גיבורים ושבר את הקיר הרביעי מצטרף הבמאי שון לוי, עם ניסיון בקומדיות ובסרטי פעולה, מה שבדיוק עונה על הדרישות של הסרט. הוא ביים את שני כוכבי הסרט בעברו – את ריינולדס ב"לשחרר את גאי" (2021) החביב וב"פרויקט אדם" (2022) ואת יו ג'קמן (שמלווה את הדמות של וולברין כבר 24 שנים וזהו הסרט העשירי שהוא מגלם אותו, אחרי שכבר הודיע על פרישה מהדמות) בסרט "פלדה אמיתית" (2011), שקיבל ביקורות מעורבות. כל אלה בוודאי עזרו לו לאזן בין התזזיתיות על המסך, הבדיחות הבלתי פוסקות ולשמור על איזשהו בסיס רגשי ועלילתי שילווה את הסרט.
"דדפול & וולברין". יו ג'קמן.
כשלוקחים שתי דמויות מאוד אהובות עם קהל מעריצים שרופים במיוחד, ובטח כאלו עם הרבה מטען מסרטים קודמים, קל מאוד להפוך אותן לקריקטורה, ולוי מנווט בהצלחה בין הטיפות ברוב הסצינות, בעוד הוא משנע על המרקע כמות לא הגיונית של דמויות משנה. בנוסף, הסרט מהווה את שער הכניסה של דמויות קומיקס של מרוול שעד כה הוחזקו בידי אולפני פוקס (שנרכשו על ידי דיסני, שהם גם הבעלים של אולפני מרוול) ליקום הקולנועי של מרוול (אם מתעלמים מתפקידי האורח הקטנים של פטריק סטיוארט ב"דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" ואוון פיטרס בסדרה "וונדה-ויז'ן"), מה שמוסיף לכל הכובד, אותו מניף לוי במקצועיות.
שתי הפסקאות הבאות יתארו את גרעין העלילה של "דדפול ו-וולברין", ויש בהן ספוילרים לסרטים הקודמים (בעיקר "לוגאן" ושני סרטי "דדפול") אז ניתן לדלג עליהן כדי להימנע מחשיפה:
שנים אחרי התקרית המורכבת עם כייבל, הנוסע בזמן, והקמת חבורת גיבורים שלא הייתה טובה בהישרדות מהסרט האחרון, וייד וילסון (ריאן ריינולדס, שמככב כרגע גם בסרט "חברים דימיוניים" שמוצג באקרנים) הבין שאין לו משמעות אמיתית כגיבור על. הוא מחליט לנטוש את חיי הגיבורות כדדפול הבלתי ניתן להריגה ולהתמקד בבינוניות משמימה, כדי לעמוד בציפיות של החברה ממנו. אבל ל-TVA (הרשות לזרמי זמן שונים, שהוצגה בסדרה "לוקי", בדיסני פלוס) יש תכניות אחרות בנוגע אליו, והם שולפים אותו מקו הזמן שלו, כדי לשלוח אותו ליקום מקביל.
"דדפול & וולברין". אמה קורין.
פרדוקס מה-TVA (מת'יו מקפאדן, "גאווה ודעה קדומה", הסדרה "יורשים") מספר לו שיש לו הזדמנות להפוך להיות בעל השפעה ושהיקום ממנו הוא הגיע עומד להתפורר, בגלל המוות של יישות העוגן בה – וולברין/לוגאן. דדפול לא מוכן לקבל את גזרת הגורל ויוצא למסע בין יקומים מקבילים כדי להחזיר את יישות העוגן ליקום שלו ולמנוע את המוות של כל מי שהוא אוהב. בדרך יפגוש שלל דמויות משוגעות ולא מעט דמויות ותיקות ויתקל בקסנדרה נובה (אמה קורין, "הכתר") עם עוצמה מסמירת שיער ותכניות קטלניות לכלל היקומים.
"דדפול & וולברין".
כמו שאפשר לראות על הפוסטרים, דדפול ווולברין נלחמים אחד בשני לא מעט, בסצינות עם כוריאוגרפיה, זוויות צילום מרהיבות והרבה דם, בדיוק כמו שהמעריצים חיכו (שדדפול אפילו מציין בדיבור ישיר לצופים והצופות האופייני לו). זוהי יריבות בין דמויות שנשאבת מהקומיקס ופומפמה על ידי ריינולדס לא מעט, כך שהיה רף מאוד גבוה לעמוד בו. העניין הוא שזה קצת חוזר על עצמו, ומפסיק להיות מעניין בשלב מסוים. אבל בסך הכל סצינות האקשן מרהיבות, מלאות אפקטים, והכוח של קסנדרה נובה מוצג בצורה מחליאה, בקטע מצוין והולם מאוד.
המשחק והדינמיקה בין השחקנים מאוד קריטי בקומדיות אקשן, וריינולדס וג'קמן מצוינים. ריינולדס עם השטיק הקבוע שלו כדדפול, הומור סלפסטיקי מוגזם ותגובות שנונות מהירות, וג'קמן עם הרצינות המיוסרת והזועמת של וולברין, אותה שייף לשלמות לאורך כל השנים. מקפיידן לא מרשים במיוחד, והדמות שלו, שאני יכול רק לנחש שאמורה להיות מעצבנת, לא עומדת ברמת המורכבות של השאר. קורין מאיימת מאוד בתפקיד, כראוי. אבל אני חייב להודות שהיה לי חבל לראות שהצעירו דמות שאמורה להיות זקנה ועם הרבה כוח. מוריד קצת מחוכמת החיים המעוותת שמלווה אליה בדרך כלל. שאר דמויות המשנה מהסרטים הקודמים נהדרות, עם זמני המסך הקצרים מאוד שלהן, ביניהן בולטת לטובה מורנה בקריין כוונסה, אהובתו של דדפול.
אי אפשר להתעלם מהפסקול של הסרט, שסביר להניח שלקח נתח משמעותי מהתקציב. הוא כולל להיטים רבים שפורטים על לבם של דור המילניאליים, ושיר של מדונה שדיברו עליו לא מעט, בשל הקושי להשיג את זכויות השימוש בשירים שלה. האם אפשר היה להסתדר בלעדיו? בהחלט. האם הוא מוסיף קמפיות והומור וזה מגניב לשמוע אותו תוך כדי רגעי שיא בסרט? ללא שום ספק. (אפשר גם לשמוע אותו בקדימון)
ככל הנראה הסרט הולך להצליח בענק, ופייר, מגיע לו. לא כי הוא יותר מדי איכותי, אלא שהוא עונה באופן מלא על הציפיות ממנו וגם מצליח להפתיע. משב רוח רענן ביקום הקולנועי של מרוול שבתהליכי דעיכה. מניח שהספירה לאחור לסרט "דדפול" הבא כבר התחילה. שימו לב, למי שיש רגישות לאלימות או נטיות לבחילה עדיף להימנע.
דירוג: 
