אופיר איל - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 5)

"3096 ימים" – ביקורת

"3096 ימים".

"3096 ימים".

ב-1998, בהיותה בדרך לבית הספר, נחטפה נטאשה קמפוש, ילדה אוסטרית בת 10, על ידי וולפגנג פריקלופיל. קמפוש הוחזקה על ידי פריקלופיל במשך 8 שנים, אז הצליחה להימלט. פרטי החטיפה המזעזעת התבררו בהמשך כאשר נמצא המרתף האטום שבו הוחזקה וכן בעזרת ביוגרפיה שכתבה קמפוש. כעת תחת השם "3096 ימים", כמספר הימים בו הוחזקה קמפוש בשבי, מובא סיפור החטיפה אל המסך הגדול. הסרט אינו מציע משחק מעולה וככלל הוא אינו מוצר קולנועי משובח אך לטובתו ניתן לומר שהוא מצליח להעביר את החוויה הקיצונית והקשה בה הייתה נתונה קמפוש.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"צעירה ויפה" – ביקורת

"צעירה ויפה". מארין ואכט, יוהן לייסן.

"צעירה ויפה". מארין ואכט, יוהן לייסן.

במרכז סרטו החדש של פרנסואה אוזון, "צעירה ויפה", עומדת איזבל בת ה- 17 המגלה את עצמה דרך מיניותה. כשם הסרט כך מהותו- העלילה מתרכזת במשמעויות של היות הגיבורה צעירה ויפה (מאוד). מירב המניעים או ההשלכות של חד ממדיות זו אינם בנמצא ורק לעיתים נרמזים. אוזון נמנע משיפוטיות ומציע סרט נגה אודות גיבורה חזקה ועצובה כאחד, שעל אף שמיניותה היפהפיה מוצעת לצופה בנדיבות, הוא בכל זאת נותר בתחושה כי לא גילה אודותיה דבר. אסתטי ועשוי היטב, מלא עירום ומין אך פרובוקטיבי במהותו ולא בויזואליות שלו, "צעירה ויפה" אינו פשוט לצפיה או הבנה אך הוא טורד את המחשבה הרבה לאחר שכותרות הסיום מופיעות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ג'ובס" – ביקורת

"ג'ובס". אשטון קוצ'ר.

"ג'ובס". אשטון קוצ'ר.

Extra, extra, read all about it! סטיב ג'ובס, האיש שהביא לעולם את משפחת ה-i, היה גאון כריזמטי! ויש עוד- מלחשים במסדרונות שהוא היה גם חסר כישורים חברתיים. וואו, זה מוסיף מורכבות עצומה לדמותו האניגמטית. ללא ספק ניתן להציב את הסרט "ג'ובס" בחוד החנית של עשייה קולנועית מתוחכמת השמורה רק לסרטים שאתה נתקל בהם בכבלים כשאתה חולה. תוסיפו לזה את אשטון קוצ'ר המשתדל ומנת יתר של נאומי השראה וראו את עצמכם פטורים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בעיניים של מייזי" – ביקורת

"בעיניים של מייזי". אלכסנדר סקארסגרד, אונטה אפריל וג'וליאן מור.

"בעיניים של מייזי". אלכסנדר סקארסגרד, אונטה אפריל וג'וליאן מור.

בשנת 1897 כתב הסופר האמריקאי הנודע, הנרי ג'יימס, נובלה בשם 'מה שמייזי ידעה'.  הסיפור מתואר דרך עיניה של מייזי, קורבן לקרב גירושים מכוער, ילדה צעירה הכלואה במשפחה לא מתפקדת. יותר ממאה שנים מאוחר יותר מגיע אל מסך הקולנוע הסרט "בעיניים של מייזי" והוא רלוונטי כאילו נכתב בימינו אנו.

בעיבוד מצוין ועכשווי, שמדגיש את הרלוונטיות והכישרון של ג'יימס, נפרשת דרמה שקטה, הולכת ונעצבת, אודות עולמה הכאוטי והמכאיב של מייזי. יותר מכל אלמנט אחר, את כל מה שמוצלח ומרגש בסרט ניתן לזקוף לזכותה של אונטה אפריל, הכוכבת הצעירה המגלמת את מייזי. נוכחותה הילדית והנבונה נושאת גם את הרגעים החלשים יותר בעלילה ורק בשביל הכוח הרגשי שהילדונת הזו מצליחה לייצר, הצפייה שווה בהחלט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מי מפחד מהזאב הרע" – ביקורת

"מי מפחד מהזאב הרע".

"מי מפחד מהזאב הרע".

כאשר ילדה נעדרת מתגלה קשורה לכסא ביער, מלאה בדם, עם תחתונים מופשלים ובלי ראש, שני אנשים נפרדים מחליטים לקחת את החוק לידיהם. ברגעי אימה מצמררים המתובלים בהומור מושחז ומטריד, "מי מפחד מהזאב הרע" פורס דרמת נקמה הומוריסטית, מושכת ולא פשוטה לצפייה כאחד. ללא ספק סרט השמור לחובבי ז'אנר האימה וללא ספק הבטחה להנאה קיצונית עבור כל מי שויזואליות חכמה ומוקפדת מרגשת אותו. על אף שהשלם התסריטאי סובל מכמה קשיים משמעותיים, האסתטיקה המופלאה – והיא מופלאה – והסצינות הפרטניות הנהדרות, המצחיקות והמטרידות, כל אלה גורמים לכך שעבור כל מי שאוהב לפחד מזאבים וכל מי שמעוניין בשיעור מאלף בחשיבות הסינמטוגרפיה, זה הסרט לצפות בו.

אהרון קשלס ונבות פפושדו הם הצמד העומד מאחורי התסריט והבימוי. עבודתם הקודמת של השניים, "כלבת", הייתה לאחד הסרטים הישראלים הנצפים ביותר של 2010 ולכזה שזכה להצלחה חסרת תקדים בזירה הבינלאומית. לדבריהם, הרעיון לסרטם החדש נולד במהלך מסע הפסטיבלים שלהם והוא מושפע מז'אנר האימה הדרום קוריאני האהוב על השניים. העובדה שקשלס עצמו הוא מרצה בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, ספציפית לקורס בנושא סינמטוגרפיה (הסגנון הויזואלי של יצירה קולנועית), ניכר בכל פריים של הסרט והויזאוליות יוצאת הדופן שלו הופכת לאחד ממוקדי הכוח המייחדים אותו ומעלים אותו לדרגת הישג.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנחנו המילרים" – ביקורת

"אנחנו המילרים". ג'ניפר אניסטון.

"אנחנו המילרים". ג'ניפר אניסטון.

ב- 96' לדמי מור התחשק להוכיח שיש לה גוף הורס וכך נולד "סטריפטיז", סרט שלא מציע לקהל דבר מלבד התפעלות מגופה האקרובטי של מור. כמעט 20 שנה מאוחר יותר, אם אתם מעוניינים להתפעל שוב, הפעם מגופה של ג'ניפר אניסטון, אתם מוזמנים לצפות ב"אנחנו המילרים". אמנם בסרט יש עוד התרחשויות מלבד אניסטון המתפשטת אך מאחר ולה עצמה אין שום תועלת דרמטית מלבד ריקודים בעירום ובנוסף, שאר העלילה לא ממש מוצלחת, לראות את אניסטון מתפתלת בסט הורס של בגדים תחתונים הופך לסיבה די מרכזית. מצחיק לעיתים, משתדל מאוד לשמור על ניקיון והגיון ובכל זאת, לא יותר מקומדיה אמריקאית צפויה ומעייפת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"העולם על פי דנקן" – ביקורת

"העולם על פי דנקן".

"העולם על פי דנקן".

"העולם על פי דנקן" מציג דרמה קומית בגובה העיניים, מלאה בחום ובחמלה. העלילה מספרת על דנקן, מתבגר גמלוני ושתקן, הנאלץ לבלות את חופשת הקיץ עם אמו, בן זוגה ובתו. כשכל המבוגרים סביבו מתנהגים כילדים מוצא דנקן את מקומו בפארק מים מקומי לצד הבחור שמנהל אותו. "העולם על פי דנקן" אינו מושלם כלל ויש בו רגעים צולעים וחלשים. עם זאת, כוחו של הסרט טמון בכך שאין בו יומרנות ויש בו אוסף עשיר של דמויות אנושיות, פגועות ופגומות, שהסרט מקפיד שלא לתקן אותן אלא לחבק אותן בחיוך ואהבה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"רוב הסיכויים ש…" – ביקורת

"רוב הסיכויים ש...". אנט בנינג, כריסטן ווייג.

"רוב הסיכויים ש…". אנט בנינג, כריסטן ווייג.

"רוב הסיכויים ש…" היא קומדיית קיץ שממלאת אחר התפקיד שלה באדיקות, והכוונה אינה לקלילות נעימה. חבל לומר ששתי כוכבות נהדרות כמו אנט בנינג וקריסטן וויג מעבירות זמן במה שמגשים את הסטריאוטיפ הקיצי של סרטים בינוניים בקושי. העלילה מספרת על גיבורה המשקמת את הקשר שלה עם אמה, ניו יורקית מושבעת המוצאת אהבה דווקא בפרברי ניו ג'רזי, מחזאית כושלת החולמת על אומץ להגשים את ייעודה. כן, כל הסטריאוטיפים שניתן לדמיין אך לא זה מה שהורג את הסרט כמו הבימוי הכושל שמתעקש להחמיץ את כל הפאנצ'ים האפשריים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לצוד פילים" – ביקורת

"לצוד פילים". מימין: פטריק סטיוארט, גיל בלנק, ששון גבאי ומוני מושונוב. צילום: ורד אדיר

"לצוד פילים". מימין: פטריק סטיוארט, גיל בלנק, ששון גבאי ומוני מושונוב. צילום: ורד אדיר

שני זקנים לוחמניים ומתבגר מחליטים לשדוד בנק יחד עם זקן שלישי בעל קלאסה של אצולה ושאיפות תיאטרליות. החבורה הלא שגרתית רוקמת תוכנית פעולה ובדרך מגלה כי הצורך הכספי הוא לא הצורך האמיתי הדורש טיפול. בצורה משעשעת אך גם קצת מאכזבת, "לצוד פילים" מגלה את עצמו כסרט בו היתרון הוא גם החיסרון- היותו יצירה מקומית.

על פניו אין בכך טעם לפגם אלא להיפך, אך השאיפות של הסרט להיות יותר מכך הן שהופכות למכשלה. אין ספק שהאלמנטים של הישראליות המוכרת וההומור המוצלח הם מיתרונות הסרט. לצד זאת, "לצוד פילים" מנסה להציג תסריט שפורץ את גבולות מיקומו ומציע עלילה שאינה מוגבלת למגרש המקומי בו היא מצולמת, ניסיון הניכר בו לאורכו אך הוא אינו מוצלח. על אף צוות שחקנים ישראלי מרשים ביותר ותוספת של סר פטריק סטיוארט לקאסט (הלא הוא קפטן לוק פיקארד), הדיסוננס בין השאיפה לתוצר בולטים וכך הופך הסרט לחמוד ותו לא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בלינג רינג" – ביקורת

"בלינג רינג". אמה ווטסון.

"בלינג רינג". אמה ווטסון.

"בלינג רינג" מספר את עלילותיה של חבורת מתבגרים הנסחפת לתוך מעשי שוד של בתי סלבריטאים. המניע למעשים אינו מתוחכם או פלילי אלא תמים וילדותי כמו האמונה כי יחד עם קניית בגד המופיע בפרסומת יגיע גם סגנון החיים הניבט מן התמונה. הסרט מבקש להתמקד במפגש הקטלני בין דור ה-N לתרבות צריכה וטכנולוגיה אינטנסיביים. התוצאה עם זאת, היא סרט חלש ולא מחדש, שטחי כמו מושאי הביקורת שלו וריק כמו התרבות ממנה הוא מבקש להתנתק.

סופיה קופולה היא במאית מוערכת, שנודעה כבעלת נקודת מבט מעניינת ושונה. העיסוק של קופולה ביופי חיצוני התחיל כבר עם סרט ביכוריה "חמש ילדות יפות". בסרט המהפנט ההוא, הציבה קופולה בחזית הבמה 5 נערות בעלות יופי מושלם, שהפער בין החוץ לפנים שלהן גרם לקריסתן. אותו מוות אלים שידעו הנערות הקנה ליופיין את הנצחיות שלו ובכך הצהירה קופולה על המחיר הנלווה לשימור חיצוניות מהפנטת. הפנים והחוץ נפרדים ואחד מהם קורס על מנת לשלם על אחיזה באחר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש הפלדה" – ביקורת #2

"סופרמן: איש הפלדה". הנרי קביל.

"סופרמן: איש הפלדה". הנרי קביל.

זה מטוס? זו ציפור? לא, אבל זה גם לא ממש סופרמן. זו וורסיה של סופרמן שמשתדלת לחדש אבל בעיקר הולכת לאיבוד. "איש הפלדה" מציג גירסה עדכנית של הקומיקס המדובר, עם התמקדות בפרטי רקע על כוכב קריפטון והאופן בו ההיסטוריה שלו משחקת תפקיד מרכזי בעיצוב הגיבור. חלק מהפרטים המוכרים שונים לרעה ויותר בעייתית היא העלילה הלא ממוקדת או אחידה. הסרט נראה כמו עדכון מתמשך של הצופה בעוד ועוד פרטי רקע וניסיון להכין אותו לדבר האמיתי. מאחר וכנראה לא לזה התכוון התסריטאי, כשהדבר האמיתי מגיע הוא בעצם רק לקראת תום הסרט והוא באופן מאכזב סתם קרב מתמשך בין סופרמן לאויביו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האשליה" – ביקורת

"האשליה". ג'סי אייזנברג.

"האשליה". ג'סי אייזנברג.

מהו בידור? העולם מלא אמנים, כאלה ואחרים, שמבקשים את תשומת לב הקהל בהבטחה להציג בפניו חוויה גדולה מהחיים. "האשליה" עוסק בקבוצה של ארבעה כאלה בדיוק, אמני אשליות וקוסמים, שחוברים יחד למופע גדול ומיוחד. כאשר השוד שבמרכז המופע מתברר כאמיתי מתחיל בעקבות החבורה מרדף מלא פעלולים ואחיזות עיניים. האם זה מבדר? נושא הסרט מכתיב את אופי החוויה – להטוט מהנה וסוחף שהקהל מנסה לפצח אך לשם הנאה בלבד. ברור לו שאין בעיקרו אלא אשליה נחמדה וזמנית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »