יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 41)

"סינדרלה" – ביקורת

"סינדרלה". לילי ג'יימס.

אין הרבה חדש ב"סינדרלה" החדש, מלבד גישה חיובית מאוד של אלה, שנקראת סתם בלי סיבה לפעמים גם סינדרלה. הסרט הוא גרסה חיה -ללא השירים- של הסרט המצויר של דיסני מ-1950. הסרט אינו העתק אחד לאחד, ואת הרגע התסריטי הפשוט והמוצלח ביותר מהגרסה המצוירת לא שחזרו בסרט הזה.

אין ספק שהשקיעו בתלבושות המרהיבות יותר מאשר בתסריט חסר המעוף שכתב כריס וייץ (שכתב וביים את "מצפן הזהב" ואת "רווק פלוס ילד" עם יו גרנט). יש הקדמה ארוכה להפליא, בעיקר בימים אלו שהכול מהיר וקצרצר. זה אמור להיות טוב ש"לוקחים את הזמן", אבל זאת אקספוזיציה שאתה בעיקר מחכה שתיגמר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מלון מריגולד האקזוטי השני" – ביקורת

"מלון מריגולד האקזוטי השני". מגי סמית'.

"מלון מריגולד האקזוטי" הראשון היה סרט טוב מאוד, מעניין, מצחיק, מרגש, כמו שסרט צריך להיות ואחד הטובים ב-2012. בניגוד לסרטים של פעולה, קומדיה, מדע בדיוני ואימה, נדיר שעושים סרט המשך לסרט דרמה. שמחתי לשמוע שעושים לסרט הבריטי החביב סרט המשך. ואז ראיתי את הסרט, לצערי.

"מלון מריגולד האקזוטי השני" (2015) הוא סרט גרוע מאוד, לא בשל האכזבה וללא השוואה לסרט הראשון: הוא צפוי, חוזר על עצמו, בקושי מצחיק, משעמם (אלא אם ממש מרתק בעיניכם לראות הודים רוקדים בחתונה הודית מלאה אנשים שאתם לא מכירים).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הזוכים בפרסי האוסקר 2015: "בירדמן" הטוב ביותר

"בירדמן". אדוארד נורטון, מייקל קיטון.

בטקס פרסי האוסקר 2015 (ה-87 במספר), שהסתיים זה עתה, זכה הסרט "בירדמן" של אלחנדרו ג'י. אינריטו בארבעה פרסים: הסרט הטוב ביותר, הבמאי, התסריט המקורי והצילום. "התבגרות" זכה בפרס אחד בלבד (שחקנית משנה), ו"מלון גרנד בודפשט" זכה גם כן בארבעה פרסים: עיצוב אמנותי, תלבושות, פס-קול ואיפור. הסרט הישראלי "איה" הפסיד את פרס הסרט הקצר הטוב ביותר לסרט "שיחת הטלפון".

רשימת הזוכים המלאה בפרסי אוסקר 2015:

הסרט הטוב ביותר
"בירדמן"

הבימוי הטוב ביותר
אלחנדרו ג'י. אינריטו, "בירדמן"

שחקן ראשי
אדי רדמיין, "התיאוריה של הכול"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

תחזית זוכים בפרסי אוסקר 2015

פרסי אוסקר 2015: "בירדמן" או "התבגרות"?

טקס הענקת פרסי האוסקר 2015 (ה-87 במספר) יתקיים מחר בלילה (בין ראשון לשני). כמו בכל שנה, ברוב הקטגוריות הזוכים צפויים, אך תמיד יש מקום להפתעות. בניגוד לשנים שבהן סרט אחד שולט ("הפצוע האנגלי" ו"נער החידות ממומביי", לדוגמה), נראה שהשלל יתחלק בין מספר סרטים שונים השנה.

סרט ובימוי
התבגרות, בירדמן, מלון גרנד בודפשט, משחק החיקוי, צלף אמריקאי, סלמה, ויפלאש, התיאוריה של הכול
ובהתאמה: ריצ'רד לינקלייטר, אלחנדרו ג'י. אינארטו, וס אנדרסון, מורטן טילדום, בנט מילר (פוקס קצ'ר)

מאז שיש יותר מחמישה מועמדים לסרט הטוב ביותר, הסיכוי לזכות בפרס הסרט ללא מועמדות לבימוי קטנים עוד יותר ("ארגו" הוא מקרה יוצא דופן, למרות שזה קרה גם בעבר עם "הנהג של מיס דייזי", למשל). "סלמה" מועמד רק לעוד פרס אחד: שיר מקורי, וכמוהו "ויפלאש", "צלף אמריקאי" ו"התיאוריה של הכול" לא מועמדים לבימוי. -שני הראשונים מועמדים על עריכה ומאז 1981 לא זכה בפרס הסרט סרט שלא היה מועמד על עריכה. עם כל האלימינציות הללו נותרו לנו שלושה זוכים אפשריים: "התבגרות", "משחק החיקוי" ו"מלון גרנד בודפשט". (רגע, מה עם "בירדמן", מועמד מוביל מאוד? נגיע אליו.)
על פניו נראה ש"משחק החיקוי" הוא דוגמה מובהקת לסרט שמתאים לו לזכות והוא מזכיר במשהו את "נאום המלך" (על אף שהוא יותר קולנועי ומרתק ממנו) אך הוא לא זוכה למספיק אהדה ולא זכה בשום פרס מקדים. "נקודה" לרעתו של "מלון גרנד בודפשט": אף שחקן מתוכו לא מועמד (גם לזה, כמובן, יש יוצאים מן הכלל עם הזוכים "נער החידות ממומביי" ו"שר הטבעות: שיבת המלך"). כך שנראה שהזוכה יהיה "התבגרות", גם בזכות ההישג של עצם קיומו (צילומים לאורך 12 שנים). וכאן מגיעים/חוזרים ל"בירדמן": לא בלתי נמנע שבמאי "בירדמן" יזכה על הבימוי.
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אל תוך היער" – ביקורת

"אל תוך היער". מריל סטריפ, מקנזי מאוזי.

"אל תוך היער" הוא סרט עם התחלה מבטיחה מאוד, צוות שחקנים מרשים, שירים חביבים ותפניות מפתיעות. הוא נמשך איכשהו יותר משעתיים על אף שהוא לא מכיל הרבה ומרגיש לא יותר מגימיק שאולי עבד כמחזמר מצליח אך נכשל במעבר לקולנוע. מלבד כמה רגעים מצחיקים (הרבה בזכות אמילי בלאנט ואנה קנדריק), אחרי כחצי שעה הסרט דורך במקום וחוזר על עצמו (זה ניגוד?).

אל תוך היער מתקבצות דמויות מאגדות מפורסמות: סינדרלה, כיפה אדומה, ג'ק (שמוכר את פרתו תמורת אפונים קסומות), רפונזל ארוכת השיער (שנקראה בזמנו "פעמונית" בארץ) וגם אופה ואשתו שלא מצליחה להיכנס להיריון. מכשפה אומרת להם לאסוף פריטים מסוימים (כולל גלימה אדומה ופרה לבנה) כדי להסיר את הכישוף שיאפשר לאשת האופה להיכנס להיריון. את רוב התפקידים מגלמים שחקנים מפורסמים, ביניהם: אנה קנדריק המתוקה כסינדרלה, כריס פיין כנסיך שלה, את אשת האופה מגלמת אמילי בלאנט ששיחקה עם מריל סטריפ (שמגלמת את המכשפה) גם ב"השטן לובשת פראדה". וג'וני דפ מופיע בתפקיד קטן מאוד בתפקיד הזאב הרע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מה סיכוייו של סרט המשך להיות מועמד לאוסקר?

אל פצ'ינו, "הסנדק 2"

אני מת על האוסקר. אני יודע שלא הטובים ביותר זוכים, לפעמים הטובים ביותר לא מועמדים בכלל. בעבר היה כמעט מקובל וידוע שסרטי המשך פחות טובים מהסרטים המקוריים, היום המצב אינו כזה. ומה חושבים באוסקר על סרטי המשך? רוב סרטי ההמשך לא מועמדים לאוסקר. יש הרבה סרטים שזכו להצלחה באוסקר והתעלמו לגמרי מסרטי ההמשך שלהם, כמו "שתיקת הכבשים", "המטריקס", "מלתעות" ו"גברים בשחור".

השנה מועמדים בקטגוריית האפקטים החזותיים "קפטן אמריקה 2: חייל החורף" ו"אקס-מן: העתיד שהיה". זה הישג במיוחד כי שום סרט "אקס-מן" לא היה מועמד לאוסקר וגם "קפטן אמריקה" הראשון לא היה מועמד בשום קטגוריה.

מבין סרטי ההמשך שהיו מועמדים לאוסקר כשהסרט הראשון (ולפעמים גם השני) נעדר מהמועמדים לאוסקר היו רק שניים שזכו: "שליחות קטלנית 2" שזכה ב-4 מתוך 6 פרסים: עריכה וצילום וזכה על צליל, אפקטים חזותיים, עריכת אפקטים קוליים ואיפור. ו"זהות אבודה" (הסרט השלישי שבו מאט דיימון מגלם את ג'ייסון בורן) שזכה בכל שלושת הפרסים להם היה מועמד(!): עריכה, צליל וערבול צליל.

סרטי המשך נוספים שהיו מועמדים מבלי שהראשון יהיה מועמד, כולם לפרס אחד בלבד ואף אחד מהם לא זכה: "לפני השקיעה" ו"לפני חצות" (תסריט), "102 דלמטים" (תלבושות), "רמבו 2" (עריכת אפקטים קוליים), "אוסטין פאוורס: המרגל ש"תקע" אותי" ו"הלבוי 2" (איפור), ו"אקדחונים צעירים" ו"בטהובן 2" (שיר מקורי).

גם כשסרטי המשך מועמדים לאוסקר, בדרך כלל הם צוברים פחות מועמדויות (ראו רשימה מפורטת בהמשך). שני יוצאים מן הכלל בולטים במיוחד: "הסנדק 2", סרט ההמשך הראשון שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר, שזכה בשלושה פרסים יותר מ"הסנדק" הראשון (שישה -כולל בימוי- לעומת שלושה) ו"שר הטבעות: שיבת המלך", החלק השלישי והאחרון בטרילוגייה של פיטר ג'קסון, שזכה בכל 11 הקטגוריות שלהן היה מועמד, כולל לסרט הטוב ביותר. בשני המקרים שלושת סרטי הטרילוגיות היו מועמדים לסרט הטוב ביותר.

מה יהיה גורלם של כל סרטי ההמשך של 2015? יש לנו, בין השאר, את "מלחמת הכוכבים 7", "הנוקמים 2", "עולם היורה", "ספקטרה" (ג'יימס בונד החדש) ועוד. (לפחות בקטגוריית האפקטים יהיה מעניין.)

כשהסרט הראשון מועמד, סרטי ההמשך מועמדים בדרך כלל לפחות פרסים, וגם זוכים פחות. הדבר אינו חדש והתחיל כבר בשנות ה-30 (טקס האוסקר הראשון התקיים ב-1928):

1934 "האיש הרזה" (הנהדר) היה מועמד ל-4 פרסים: סרט, במאי, שחקן ראשי ותסריט. "בעקבות האיש הרזה", הראשון מתוך מספר סרטי ההמשך, היה מועמד רק לתסריט.

1937 "טופר" (סרט מקסים עם קרי גרנט) היה מועמד ל-2 פרסים: שחקן משנה וצליל. שני סרטי המשך (ללא גרנט) היו מועמדים: Topper Takes a Trip לאפקטים ו-Topper Returns לצליל ולאפקטים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקומה ה-7" – ביקורת

"הקומה ה-7". ריקארדו דארין.

"הקומה ה-7" הוא סרט מתח מעניין בן 88 דקות, סרט ארגנטינאי שבקלות יכול להיות מצע לגרסה אמריקאית.

"הקומה ה-7" היא הקומה ממנה יורדים במדרגות שני ילדיו של עורך דין שיורד במעלית. הוא מגיע לקומת הקרקע, הילדים לא. מה קרה להם? זה בקלות היה יכול להיות פרק בסדרת דרמה-מתח אמריקאית עם בלש/שוטר שמוביל את החקירה בצמוד לאב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

שחקניות ושחקנים ש(עוד) לא היו מועמדים לאוסקר

סקרלט ג'והנסון מתוך "דון ג'ון".

אני מת על האוסקר. אני יודע שלא הטובים ביותר זוכים, לפעמים הטובים ביותר לא מועמדים בכלל. רשימת השחקנים המוכרים שלא זכו באוסקר ארוכה וכוללת את קרי גרנט, פיטר סלרס, פיטר אוטול, ריצ'רד ברטון, ג'ין קלי, איירין דאן, דבורה קר, גרטה גרבו, ג'יימס מייסון, ויליאם פאוול, קרול לומברד, סטיב מקווין, ג'ודי גרלנד – חלקם נאלצו "להסתפק" בפרס על מפעל חיים בשלב מאוחר יותר של הקריירה שלהם.

בין אלו שחיים ולא זכו בפרס ניתן למנות את סיגורני וויבר, גלן קלוז, דברה וינגר, מרשה מייסון, ג'נה רולנדס, מקס פון סידוב, קת'רין קיניר, טום קרוז, הריסון פורד (שבעתיד יזכה בפרס על מפעל חיים), קנת' בראנה, ג'וני דפ (שאם יחזור לעצמו ישמחו לתת לו פרס), ליאם ניסן (ראו הערה קודמת), ברד פיט (זכה כמפיק), סמואל אל. ג'קסון, ג'ון מלקוביץ', לורה ליני, ליאונרדו די קפריו, טום וילקינסון, טוני קולט, אלברט פיני, מישל פייפר, רוברט דאוני ג'וניור, רייף פיינס, דוריס דיי (שבכל שנה שמה עולה כשמדברים על אוסקר למפעל חיים; היא בת 90), איאן מקלן ואיימי אדמס. סביר להניח שחלקם עוד יזכו בפרס, ולשני האחרונים ברשימה סיכוי לזכות בשנה הבאה על גילום שרלוק הולמס וג'ניס ג'ופלין, בהתאמה.
ברור שלא "כולם" יכולים לזכות, אך הילרי סווינק זכתה פעמיים! כשלאחרים אין בכלל. זה הכול עניין של תזמון, כמובן, על איזו שנה נופלים, ואצל השחקניות יש פחות תחרות.

אחרי הרשימה המפוארת הזאת נדמה שכולם היו מועמדים, אך יש מספר שחקנים שמפתיע עד מרגיז שמעולם לא היו (לפחות) מועמדים. מי ששוב ושוב שיחקו מצוין ולא זכו אפילו במועמדות אחת? מראש השמטתי מהרשימה שחקנים שעושים קומדיות וסרטי פעולה שזוכים לפחות הערכה מנותני פרסים, כמו יו גרנט, ברוס ויליס, קת'רין אוהארה ומג ראיין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עלייתה של ג'ופיטר" – ביקורת

"עלייתה של ג'ופיטר".

"עלייתה של ג'ופיטר" הוא סרט חובה לחובבי סרטי מדע בדיוני. הסרט מצליח להיות הרבה דברים בבת אחת, כולל מספר ניגודים כמו מורכב ושטחי. לאנה ואנדי וושבסקי, היוצרים של טרילוגיית סרטי "מטריקס" ו"ענן אטלס", כתבו וביימו יצירת מדע בדיוני שאפתנית, אמיצה, מרשימה ומלאה פגמים. הסרט בן המעט יותר משעתיים הוא מהנה ומבדר. הוא מרשים מאוד חזותית, האפקטים מוצלחים, רוב קטעי הפעולה טובים, יש בו רעיונות מעניינים, אך יש בו כל כך הרבה דברים מיותרים, כל כך הרבה חורים, לצד סדרות קטעים שנמשכות ללא סוף (הבנו: היא עובדת כמנקה ולא אוהבת את החיים שלה, תעברו הלאה!).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פסי קול שלא היו מועמדים לאוסקר

"שלושת הצבעים: כחול"

אני מת על האוסקר. אני יודע שלא הטובים ביותר זוכים, לפעמים הטובים ביותר לא מועמדים בכלל. בשבועות הקרובים נפרסם סקירות שונות על האוסקר, עד פרסום התחזית שלי לזוכים של השנה לקראת הטקס שיתקיים ביום ראשון ה-22.2.

הפעם נתמקד בקטגוריית הפס-קול. מוסיקה היא מרכיב חשוב מאוד בסרט. אם תערכו רשימה של הסרטים המפורסמים ביותר אי פעם, לרובם יש מוסיקה או נעימה מוכרות. לפעמים יש חמישה מועמדים טובים בקטגוריה, ולפעמים יש כאלו שלא ברור איך לא היו מועמדים, במיוחד בשנים שלא כל החמישה באמת ראוייים לציון או זכורים בכלל. הנה 27 דוגמאות לסרטים שלא היו מועמדים לאוסקר על מוסיקה, והיו צריכים.

מזימות בינלאומיות, פסיכו (1959, 1960)


ברנרד הרמן, מלחינו הקבוע של אלפרד היצ'קוק, היה מועמד לאוסקר חמש פעמים וזכה פעם אחת. אף מועמדות לא היתה לסרט של היצ'קוק. אלו הן רק שתי דוגמאות למוסיקה מדהימה וכל כך מזוהה עם הסרטים המדוברים. (גם "ורטיגו" ראוי לציון, אז הנה ציינתי אותו.)
ב-59' הזוכה היה "בן חור" (שזכה ב-11 אוסקרים). המועמדים האחרים: "יומנה של אנה פרנק", "על החוף", "סיפורה של נזירה"  ו"דו שיח בחדר המיטות" (Pillow Talk).
ב-60' הזוכה היה "אקסודוס" הנהדר. הומעמדים האחרים: "שבעת המופלאים" הבלתי נשכח, "ספרטקטוס", "אלמר גנטרי" ו"אלאמו".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

נאומים טובים בתולדות האוסקר

"אדית פיאף – החיים בוורוד".

אני מת על האוסקר. אני יודע שלא הטובים ביותר זוכים, לפעמים הטובים ביותר לא מועמדים בכלל. בשבועות הקרובים נפרסם סקירות שונות על האוסקר, עד פרסום התחזית שלי לזוכים של השנה לקראת הטקס שיתקיים ביום ראשון ה-22.2.

אחד הדברים המרגשים בטקס הוא הנאומים, כמובן, בעיקר כשהזוכה מופתע, אך לא רק. לא את כולם ניתן למצוא (עדיין) ביוטיוב (ובגלל עניין מטופש של זכויות יוצרים הורידו את הקטעים מתוך הסרטים של המועמדים). יש נאומי זכייה מפורסמים יותר (כמו של קובה גודינג ג'וניור ושל מאט דיימון ובן אפלק בעקבותיו, ג'ק פאלאנס, נאומה השני של סאלי פילד, אדריאן ברודי, גריר גארסן, ונסה רדגרייב, האלי בארי, אנג'לינה ג'ולי, שני נאומי הזכייה של רוברטו בניני), אך הנה מספר זכיות ונאומים בלתי נשכחים, מרגשים, ייחודים ו/או יוצאי דופן. שחקנים, תסריטאים ובמאים מדברים, לרוב, יותר טוב מאנשי צוות מאחורי הקלעים. הנה שבעה:

שחקנית משנה (1993)

אנה פקווין ("הפסנתר"), הזוכה השניה הכי צעירה אי פעם ועל סרטה הראשון, היתה מועמדת מול הולי הנטר (ששיחקה איתה כשחקנית ראשית על "הפסנתר" [וזכתה], לכן שמחתה הגדולה, והיתה מועמדת גם למשנה על "הפירמה"), רוזי פרז ("ללא פחד"), אמה תומפסון ("בשם האב") ווינונה ריידר ("עידן התמימות"). היא המומה בצורה מרגשת וגם מצליחה בסוף להודות בצורה יפה לאנשים הנכונים. היא לא היתה מועמדת שוב לאוסקר אך בניגוד לרוב הילדים-שחקנים היא לא נעלמה וממשיכה לשחק, כולל סרטי "אקס-מן" ועד לאחרונה כיכבה בסדרה "דם אמיתי".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לא נשבר" – ביקורת

"לא נשבר". ג'ק או'קונל.

אנג'לינה ג'ולי, ב"לא נשבר", סרטה השני כבמאית, הצליחה לגייס את מיטב אנשי הצוות שיעזרו לה להעביר אל הבד את הסיפור האמיתי רב התלאות של לואי זמפירנלי שמתפרש על שנים רבות. זהו סרט טוב, עם משחק מעולה, שלא מצליח להעביר עד הסוף את הסיבה שלשמה הוא נעשה.

מבלי לגלות יותר מדי על מה שקורה ב"לא נשבר" מדובר בסיפורו הדהים של לואי זמפירנלי, רץ אולימפי אמריקאי ממוצא איטלקי, שנלחם במלחמת העולם השנייה. הסרט מתחלק באופן ברור למספר חלקים (באיזשהו שלב מוותרים על קטעים מן העבר, ומעט חבל על כך) והוא מבוסס על ספר מ-2010 שכתבה לורה הילנברנד ונתקלה בסיפורו של לואי בעת התחקיר לספר העיון שכתבה ועליו היה מבוסס הסרט "סיביסקט" (2003). על כתיבת התסריט עבדו האחים כהן (שבין האוסקרים שלהם שניים לתסריט), ויליאם ניקלסון ("נל", "גלדיאטור", "עלובי החיים") וריצ'רד לה-גרוויס ("פישר קינג", "הגשרים של מחוז מדיסון")!

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »