"לשבור את הקרח".
"לשבור את הקרח" הוא הסרט המצויר השנתי של דיסני. עם "הנסיכה והצפרדע" (2009) ו"פלונטר" (2010) הם חזרו לסרטים משובצים בשירים, ואחרי הפסקה של שנתיים, ב"לשבור את הקרח" הם שבים לכך בניסיון (חוזר) לשחזר את ההצלחה שהחלה עם "בת הים הקטנה" (1989) ונמשך עם "היפה והחיה", "אלאדין", "מלך האריות", "פוקהונטס" וכו'.
"הטעות הגדולה". וינס ווהן.
"הטעות הגדולה" הוא גרסה אמריקאית לסרט הקנדי דובר הצרפתית "סטארבק" שהוקרן השנה בארץ. הסרט מרגיש כמו מאפה שחומם במיקרוגל: הוא היה יותר טעים במקור, גם אם לקה בטעמו כשהיה טרי. כפי שכתבתי בביקורת על הסרט המקורי, היתה פה הזדמנות לקחת סרט בינוני מבדר, ולעשות סרט ממש טוב (לא רק "טוב יותר"). למרות שלא מדובר בהעתק אחד לאחד, כנראה שלא היה ניתן לצפות לשינויים ולשיפורים גדולים כשאותו במאי-תסריטאי (קן סקוט) של הסרט המקורי אחראי לגרסה החדשה.
"כוח משיכה". סנדרה בולוק.
"כוח משיכה" הוא סרט אדיר, מהמם, מרשים, מרהיב, עוצר נשימה, ומי שעוקב אחרי הביקורות שלי יודע שאני לא נוהג להשתמש במילים האלה בקלות. גם עם חודשיים של סרטים עד סוף השנה, ומספר סרטים מבטיחים בדרך, זהו ללא ספק אחד מסרטי השנה.
"כוח משיכה" מתרחש בחלל הקרוב, סביב כדור הארץ: מאט (ג'ורג' קלוני בתפקיד משנה) הוא אסטרונאוט ותיק שמסייע לד"ר ראיין סטון (סנדרה בולוק) במשימה מעבר לאטמוספרה. כמו "127 שעות" שבו ג'יימס פרנקו גילם בחור שתקוע בנקיק כשידו תפוסה מתחת לסלע, "הכל אבוד" (שטרם ראיתי) שבו רוברט רדפורד מגלם ימאי שתקוע לבד בלב ים סוער, "כוח משיכה" הוא סיפור הישרדות – בחלל – שתלוי בשחקן בתפקיד הראשי, במקרה הזה סנדרה בולוק. בשלב מסוים כשהיא צריכה להתמודד עם הגאים בשעת לחץ נזכרתי לרגע בתפקידה ב"ספיד" (1994) וכמה כובשת ומקסימה היתה בסרט הפריצה שלה.
"המשחק של אנדר". הריסון פורד, אסא באטרפילד.
מהסרט "המשחק של אנדר" ייהנו לא רק אוהבי מדע בדיוני, כי בעוד סיפור המסגרת הוא עתידני ונוגע לחייזרים – העיקר פה הוא סיפורו של ילד מוכשר והסרט מעלה רעיונות ודילמות שכל צופה יכול להעריך. אסא באטרפילד ("הוגו", "הנער בפיג'מת הפסים") מצוין כאנדר, צעיר שמסומן כמפקד של המתקפה המתוכננת על הפורמיקס, גזע של חייזרים דמויי-חרקים שתקפו את כדור הארץ בחלליותיהם לפני 50 שנה וקטלו עשרות מיליוני בני אדם לפני שהצליחו להדוף אותם חזרה לכוכב הלכת שלהם. הסרט מכיל קטעי פעולה אך גם הרבה יותר מזה.
"דיאנה". נעמי ווטס.
ישבתי בתורים בבית מרקחת של קופת חולים יותר מעניינים מהסרט "דיאנה" על הנסיכה דיאנה, "האישה הכי מפורסמת בעולם" כפי שחוזרים ואומרים בסרט לפחות 16 פעמים. כמו בפרק של "סיינפלד" שבו איליין נאלצת לצפות שוב ב"הפצוע האנגלי", באיזשהו שלב גם אני רציתי לצעוק "שתמות כבר!"
"בית לחם".
רק היום הוכרזה הרשימה המלאה של כל הסרטים שמתמודדים יחד עם "בית לחם" הישראלי כדי להיכנס לרשימה הקצרה (9 סרטים) בדרך לחמשת הסרטים המועמדים לסרט הזר הטוב ביותר באוסקר 2014 (ה-86 במספר). מספר שיא של 76 סרטים מתמודדים ולא נראה של"בית לחם" סיכוי גבוה להיות הסרט הישראלי ה-11 שיהיה מועמד לאוסקר.
בכל המדינות, מלבד ישראל, ועדה מיוחדת בוחרת את הסרט שייצג את המדינה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר באוסקר. רק בישראל טרם הפנימו שהסרט הישראלי הטוב ביותר הוא לא בהכרח הסרט הטוב ביותר לאוסקר. אמנם 10 סרטים ישראלים היו מועמדים לאוסקר (כולל ארבעה מאז 2007) – יותר מכל מדינה אחרת שלא זכתה בפרס (שנייה פולין, עם 9 סרטים מועמדים), ולא הסרטים הטובים ביותר הם אלו שזוכים, אך יש להתאים את עצמך לתחרות, כמו ששולחים לאירוויזיון שיר שחושבים שיתאים ולא את השיר הישראלי היפה ביותר.
ובכן, מה אכפת לי איזה סרט ליטא בחרה לאוסקר? הסיכויים של סרט כלשהו להיות מופץ ומוקרן בארץ, במיוחד סרט זר, עולים עשרות מונים כשהם מועמדים לאוסקר, וכל הזוכים בסרט זר מוקרנים בבתי קולנוע בארץ. חלק מהמתמודדים כבר הוקרנו בארץ ("ניצוד" הדני, "גלוריה" מצ'ילה בהפצה מסחרית, "רנואר" במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי) ולחלקם כבר יש תאריך הקרנה בארץ.
המתמודדים המובילים השנה:
"ניצוד" (דנמרק) שזכה להצלחה בארץ כבר בדצמבר (בניגוד לסרטים בשאר הקטגוריות שצריכים להיות מוקרנים בהפצה מסחרית בארצות הברית בין 31.12-1.1, הסרטים הזרים צריכים להיות מופצים בארץ המוצא שלהם בין 30.9-1.10).
"המשרת". פורסט ויטקר.
בתוך ארבע שנים ביים לי דניאלס את "פרשס" הבינוני (והלא מרגש), "העיתונאי" המביש (אחד הסרטים הגרועים של 2012) ועכשיו את "המשרת" הנוראי. "המשרת" הוא דרמה היסטורית בהשראת סיפורו האמיתי של משרת שחור שעבד בבית הלבן במשך למעלה מ-30 שנה. אותו משרת הוא ססיל גיינס (פורסט ויטקר, "המלך האחרון של סקוטלנד"), המשרת שהגיש משקאות לשמונה נשיאי ארצות הברית. אנו מלווים אותו ואת משפחתו לאורך העשורים הסוערים של המאבק של השחורים למען שוויון זכויות.
"בית לחם". שאדי מרעי, צחי הלוי.
בטקס שהסתיים עתה בחיפה הוכרזו הזוכים בפרסי אופיר לשנת 2013. את הטקס הנחה ירון ברובינסקי (מכיוון שהטקס שודר בערוץ 10). חברי "הגשש החיוור" קיבלו פרס למפעל חיים. "בית לחם" שהוביל עם 12 מועמדויות, זכה ב-6 פרסים. "מי מפחד מהזאב הרע", שהיה מועמד ל-11 פרסים אך לא לסרט הטוב ביותר, גרף 5 פרסים. "שומרי הסף", שהיה מועמד לאוסקר, זכה בפרס סרט התעודה הטוב ביותר.
הסרט הטוב ביותר
"בית לחם"
בימוי
יובל אדלר, "בית לחם"
שחקן ראשי
מכרם חורי, "הבן של אלוהים"
"שובר שורות". ארון פול עם בריאן קרנסטון.
לפני רבע שעה הסתיים טקס האמי 2013 (ה-65 במספר) שאותו הנחה ניל פטריק האריס. הטקס ארך שלוש שעות ועשר דקות, אנשים התרגשו, הקצב היה טוב, היו מספר נאומים מרגשים, זוכים לא-מופתעים וכמעט שלא היו קטעים מהסדרות המועמדות (וחבל). הפרסים התחלקו בין מספר סדרות ולא היתה סדרה ששלטה, כשהפרסים הראשיים ניתנו ל"שובר שורות" בדרמה, ול"משפחה מודרנית" בקומדיה (זו השנה הרביעית ברציפות). "חיי עם ליברצ'ה" שודר בארצות הברית בטלוויזיה אך בשאר העולם (כולל ישראל) יוקרן בבתי הקולנוע – והוא זכה ב-11 מתוך 15 מועמדויות, כולל לסרט (הטלוויזיה) הטוב ביותר, במאי ושחקן ראשי.
בין רשתות השידור, גם השנה HBO המנצחת הגדולה עם 27 זכיות, אחריה רשת CBS עם 16 זכיות, NBC עם 11 זכיות ו'שואוטיים' עם 7 זכיות.
נאום הפתיחה של ניל פטריק האריס:
רשימת הזוכים בפרסי אמי 2013:
סדרת דרמה
"שובר שורות" – עונה 5 (שמונת הפרקים הראשונים)
שחקן ראשי בסדרת דרמה
ג'ף דניאלס, "חדר החדשות"
"כוח משיכה". סנדרה בולוק.
בשבועות הרבים האחרונים קשה לי להמליץ לאנשים על סרטים שהם ייהנו מהם בבית הקולנוע. זאת לא תופעה חדשה בכלל שהסרטים ה"נחשבים", בעיקר סרטי דרמה, מגיעים אל בתי הקולנוע לקראת סוף השנה האזרחית ובחודשיים הראשונים של השנה החדשה. עושים זאת כדי שהסרטים האלה יהיו חדשים, רעננים ובראשם של חברי האקדמיה שמצביעים על המועמדים לאוסקר. ההכרזה על המועמדים תתקיים ב-16.1.14 והטקס בהנחיית אלן דה ג'נרס יתקיים ב-2.3.14. בחודשים הקרובים כנראה שיהיו סרטים טובים להמליץ עליהם (ואני לא מתכוון ל"ת'ור 2", "משחקי הרעב 2" או "המשחק של אנדר" – ששניים מתוכם אלך לראות ואני מקווה שיהיו טובים וראויים להמלצה). אלו הסרטים שאתם עתידים לשמוע עליהם הרבה בחודשים הקרובים וסביר להניח שיצברו מספר מועמדויות בטקס הפרסים הנחשב ביותר בתעשייה.
"כוח משיכה" (Gravity) [תאריך יציאה בארץ: 7.11]
שעה וחצי של סרט מדע בדיוני בתלת מימד, שמתרחש בחלל עם שני שחקנים בלבד: סנדרה בולוק (שזכתה באוסקר על "הזדמנות שניה") וג'ורג' קלוני (שזכה באוסקר כשחקן משנה על "סוריאנה" ובשנה שעברה כמפיק הסרט הטוב ביותר "ארגו"; ויש לו עוד סרט ברשימה הזאת). את הסרט כתב (עם בנו חוואנס) וביים אלפונסו קוארון ("ילדי המחר").
"יסמין הכחולה" [17.10]
סרטו של וודי אלן, שכבר הרוויח בארה"ב יותר מאשר "ויקי כריסטינה ברצלונה" ו"נקודת מפגש", בכיכובה של קייט בלנשט (שזכתה באוסקר כשחקנית משנה על "הטייס") שמועמדות נוספת מובטחת לה, ואלן (שזכה כבמאי "הרומן שלי עם אנני" ואחד מספורים שזכו בשלושה אוסקרים על תסריט [על "אנני", "חנה ואחיותיה" ולאחרונה על "חצות בפריז"]) צפוי לקצור את מועמדותו ה-16 על תסריט, אם יהיה מועמד גם לבימוי [וזה יקרה רק אם הסרט יהיה מועמד לסרט הטוב ביותר] זאת תהיה המועמדות ה-8 שלו לבימוי!
"מת לחיות ביום טוב". ברוס ויליס, ג'אי קורטני.
הקיץ עומד להסתיים -עונת סרטי הקיץ מסתיימת באופן רשמי בלייבור דיי האמריקאי שחל ביום שני הראשון של ספטמבר- וזו העונה הידועה של סרטי הפעולה הגדולים. מי היו כוכבי סרטי הפעולה בשלושה הרבעים הראשונים של השנה? בעיקר שחקנים מוכרים מאוד וותיקים.
בפרק הזמן הזה, הוקרנו בבתי הקולנוע סרטי פעולה בכיכובם של ברוס ויליס ("מת לחיות 5", "רד 2"), טום קרוז ("ג'ק ריצ'ר", "אבדון"), ארנולד שוורצנגר ("עומד אחרון") וסילבסטר סטלון ("כדור בראש"). כולם הפכו לכוכבים אי שם בשנות ה-80 של המאה שעברה והם לא מתכוונים להפסיק לככב בסרטי פעולה.
"פרנויה". ליאם המסוורת'.
"פרנויה" הוא מותחן לא מותח, חסר תחכום, עם דיאלוגים ש- עמדתי לכתוב מלאי קלישאות אבל בעצם- אין בהם משהו חוץ מקלישאות, ועם חורים בעלילה יותר גדולים מגוש האירו. מי שראה את הקדימון כבר יודע את כל מה שקורה בסרט וגם אם מתעלמים מחוסר ההיגיון שבו, קשה להפיק ממנו הנאה.
הסרט נפתח עם קריינות איומה של אדם קסידי (ליאם המסוורת' מ"משחקי הרעב", שאם לא ידעתם שהוא חתיך, אז תראו אותו בסרט שוב ושוב בלי חולצה; הוא גם אחיו של כריס, שמגלם את גיבור העל "ת'ור"). לו היו מתחילים את הסרט ברגע שהקריינות נפסקת, לא היינו מרגישים בחסר. ואם כבר יש קריינות, חבל שלא סיפר לנו את כל מה שמעבירים לנו בדיאלוגים מאולצים ולא-אמינים בתחילת הסרט ("אתה יודע שעבדנו על זה ארבעה חודשים וזאת ההזדמנות הגדולה שלנו").