ביקורות קולנוע (עמוד 50)

"הקדמונים" – ביקורת

"הקדמונים".

"הקדמונים".

הביקורת על "הקדמונים", סרט הסטופ-מושן החדש של יוצר וואלאס וגרומיט, ניק פארק, מתחלקת לשניים. אם אנחנו מתייחסים אליו רק כסרט שמיועד לילדים קטנים, אז אין ספק שהם יהנו ממנו מאוד, בלי קשר לאיכויות שיש או אין בו. הוא מצחיק והאנימציה טובה. אבל אם אנחנו מתייחסים אליו כסרט החדש של ניק פארק, אז אנחנו והסרט נתקלים בבעיה.

סדרת סרטי וואלאס וגרומיט החלה עם 3 סרטים קצרים בני חצי שעה, וצברה לה אהדה רבה בקרב חובבי ז'אנר האנימציה. הסרטים, שנעשו בטכנולוגית הסטופ-מושן תוך שימוש בפלסטלינה, היו שנונים מאוד, ייחודיים ולא דמו לשום דבר אחר. הם נועדו יותר למבוגרים מאשר לילדים. שני סרטי הקולנוע שעשה פארק לאחר מכן, "מרד התרנגולות" ו"וואלאס וגרומיט והארנב הקטלני", הצליחו לשלב יפה בין קהל של מבוגרים לילדים בוגרים יותר. כנראה שהעבודה על סדרת הטלוויזיה והסרט "שון הכבשון" (אמנם לא כבמאי, אך ככותב ומפיק) שפנו לקהל צעיר בהרבה, גרמה לו להמשיך עם קהל היעד גם לסרטו הנוכחי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בחזרה מטואיצ'י" – ביקורת #1

"בחזרה מטואיצ'י". דניאל רדקליף.

"בחזרה מטואיצ'י". דניאל רדקליף.

ב"בחזרה מטואיצ'י" מגלם דניאל רדקליף (הארי פוטר) את יוסי! גינזבורג, שכתב את רב המכר "בחזרה מטואיצ'י" ב-1985 על חוויותיו בג'ונגלים של האמזונס ב-1981. אין הרבה ישראלים שאינם פוליטיקאים או אנשי צבא ושעשו עליהם סרט אמריקאי. בין מפיקי הסרט גם הישראלית דנה לוסטיג.

על פניו, זהו סיפור מרתק. יוסי! הסתובב אחרי הצבא בדרום אמריקה לפני שזה נעשה פופולרי עד כמעט נורמה. בבוליביה הוא פוגש מכר שוויצרי (ג'ואל ג'קסון האוסטרלי, שזה סרטו הראשון), שיחד עם קווין!, חבר אמריקאי שלו (אלכס ראסל האוסטרלי החביב, מ"כרוניקה בזמן אמת" והסדרה היחסית-חדשה SWAT), חוברים למדריך הטיולים קארל אל לב שטח לא ממופה במעמקי הג'ונגל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גבולות פרוצים" – ביקורת מפסטיבל אפוס

"גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות".

"גבולות פרוצים: מסע אל תוך עסקי האמנות".

פסטיבל אפוס 2018 – "גבולות פרוצים" הוא הסרט הדוקומנטרי שפתח את פסטיבל אפוס ה-9 (פסטיבל בינלאומי לסרטי תרבות ואמנות המתקיים במוזיאון תל אביב לאמנות). כמו הקומוניזם, גם הסרט הזה נשמע מאוד טוב בתיאוריה, ובפרקטיקה הוא לא ממש עובד. הסרט ממצה את עצמו יחסית מהר ואז כל מה שנותר לצופה הוא לספור את קיצו (של הסרט) לאחור.

השם של הסרט מוצלח יותר באנגלית – בתרגום ישיר "קווים מטושטשים", דו משמעות של גבולות מטושטשים (כלומר, פרוצים) ושל קווי אמנות מטושטשים. דואליות שנמצאת גם בתעשית האמנות, בה עוסק הסרט. הנקודה בה מתחיל הסרט הוא ניפוץ הרעיון הרומנטי שאמנות נעשית עבור היצירה – מדובר בעסק. במקרים חריגים, מדובר בעסק המגלגל מיליוני דולרים. הסרט מחולק לעשרה קטעים, כל אחד עוסק באספקט אחר בתעשית האמנות. הבעייתיות היא שאותה המסקנה בנוגע לתעשיה הוצגה מזוויות אחרות בקטעים השונים, כך שגם כשנוסף מידע חדש, הוא לא מוסיף הרבה לרעיון הכללי שהסרט מנסה להעביר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טומב ריידר" – ביקורת #2

"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.

"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.

"טומב ריידר", שמתחיל לספר מחדש את הרפתקאותיה של לארה קרופט, הוא הבינוניות בהתגלמותה. לא סרט רע, אבל ממש לא סרט טוב. מספיק קצבי כדי שזמן הצפיה יעבור מהר, וכל כך חסר ערך שברגע שיצאת ממנו כבר שכחת מה ראית.

לארה קרופט ו"טומב ריידר" החלו את דרכם בסדרת משחקי מחשב לפני יותר מעשרים שנה. כפי שקורה יותר ויותר, דמותה של לארה מצאה את עצמה בשני סרטי קולנוע בכיכובה של אנג'לינה ג'ולי בתחילת שנות ה-2000. בשנת 2013 יצא משחק מחשב חדש שאתחל את סדרת המשחקים בפעם השלישית. כנראה שזה היה תירוץ טוב לאתחל גם את סדרת הסרטים, ואכן, הביוגרפיה של הדמות בסרט נלקחה ישירות מהביוגרפיה שנכתבה לדמות המשחק החדש. אבל זה לא נגמר שם – גם דמויות נוספות, מקומות, אירועים ושמות נלקחו ממשחק המחשב, ואם זה נשמע לכם מתכון לתסריט מקושקש במיוחד, אתם צודקים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טומב ריידר" – ביקורת #1

"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.

"טומב ריידר". אליסיה ויקנדר.

"טומב ריידר" הוא בינוניות בשיאה. אין פה משהו מקורי או יחודי, זהו מוצר עתיר תקציב עם אפקטים סבירים, סרט הרפתקאות בטעם של פעם, בימים שהיו איים לא ממופים בעולם. סביר להניח שלא תקראו ביקורת על הסרט מבלי שיוזכרו סרטי אינדיאנה ג'ונס, ולא בכדי. הסרט שואב השראה משלושת הסרטים הראשונים על הארכיאולוג המפורסם בקולנוע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"העולם שאחרי: הכחדה" – ביקורת

"העולם שאחרי: הכחדה".

"העולם שאחרי: הכחדה".

"העולם שאחרי: הכחדה" (Annihilation במקור) יצא בבתי קולנוע בארצות הברית בסוף פברואר ומגיע בארץ ישר לנטפליקס. זהו סרט מדע בדיוני בן כמעט שעתיים עם אלמנטים קלים של סרטי אימה (למשל: יצור מאיים תוקף ומבהיל את הקהל [אני משער שעל הספה בבית זה עובד אחרת] וחיתוך עם סכין בגוף האדם). חלקו האחרון (בעיקר האטיות שלו) והמחסור בפיתוח הדמויות פוגעים בו מאוד ומקשים להמליץ על הצפייה בו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ליידי בירד" – ביקורת

"ליידי בירד". סירשה רונאן.

"ליידי בירד". סירשה רונאן.

"ליידי בירד" מציג סיפור התבגרותה של נערה בסקרמנטו, קליפורניה בתחילת שנות האלפיים, על מערכות היחסים שלה ועל הציפייה שלה לעתיד שאחרי התיכון. הסרט לא חדשני, אך די יעיל ובסך הכל מהנה. הוא נע בין דרמה מרגשת (לא סוחטת דמעות) לבין הומור ריאליסטי. בני נוער יוכלו ליהנות מהשנינות שבסרט ולראות בו קצת מעצמם, ומבוגרים יתעמקו בתהליכים הנפשיים והדקויות של הקשרים האנושיים וייהנו ממנו בצורה מעט שונה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אישה פנטסטית" – ביקורת

"אישה פנטסטית". דניאלה וגה.

"אישה פנטסטית". דניאלה וגה.

"אישה פנטסטית" הצ'יליאני, הזוכה בדב הכסף לתסריט הטוב ביותר בפסטיבל ברלין והמועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, הוא דרמה העוסקת בנושא כבד, שמצליחה להעביר לצופה בצורה זורמת ומדויקת אמיתות כואבות מהחיים שלנו ומהחברה "המתקדמת" שלה אנו שייכים. הסרט הוא אינטימי, גרפי במידה, שלא נותן לך להסתכל הצדה ממה שחלקנו בוחרים לא לראות בסביבה שלנו, אך עושה זאת בצורה מזמינה, אם כי לא תמיד נעימה.

סבסטיאן לליו, הבמאי של הדרמה זוכת השבחים ופרסי הפסטיבלים "גלוריה" משנת 2013 (שהשנה תזכה גם לגרסה הוליוודית מחודשת של אותו הבמאי ובכיכובה של ג'וליאן מור הנפלאה), חוזר לשתף פעולה בכתיבת הסרט עם התסריטאי איתו כתב את "גלוריה" (ושיתף פעולה בשני סרטים נוספים), גונזלו מאזה, כששוב הדמות הראשית היא אישה. הסרט, כאמור, לא קליל ויחד עם זאת העלילה דואגת להתקדם הלאה, להראות לנו דברים נוספים ושונים. ישנם אלמנטים שמעט חוזרים על עצמם ללא הצדקה ממשית, אבל זה נסלח בתוך המכלול המגוון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הריבוע" – ביקורת

"הריבוע". טרי נוטרי.

"הריבוע". טרי נוטרי.

"הריבוע" הוא סרט שוודי על עולם האמנות ובני אדם באשר הם. כשהולכים למוזאון אמנות יש חדרים עם יצירות שאוהבים ויצירות לא מעניינות שלא תמיד מבינים למה תלו אותן; יש חדרים שעוברים עליהם במהירות ויש חדרים שבהם עומדים מתפעמים. אף אחד לא יכול לאהוב את כל היצירות בכל התערוכות. "הריבוע" מורכב מחלקים גאוניים עם רעיונות מדהימים (בעיקר בשעה הראשונה שלו) ומחלקים איומים, בלתי נסבלים, מעצבנים (אך לא בצורה מעוררת מחשבה או מעניינים) שיחד יוצרים סרט מתיש וארוך, שקשה להמליץ עליו אבל הייתי שמח להראות לאנשים גרסה ערוכה של שעה וחצי עם מה שאהבתי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הפנתר השחור" – ביקורת #3

"הפנתר השחור".

"הפנתר השחור".

הגאונות של קווין פייגי ושל קונספט היקום הקולנועי של מארוול אינה טמונה בכך שבמשך עשר שנים, על פני 17 סרטים, הם מצליחים לצופים להגיע שוב ושוב לקולנוע כדי להרגיש חלק מהיקום שלהם. אני בטוח שאנשים היו באים לראות אינספור סרטים בודדים של "איירון מן" או "קפטן אמריקה" גם אם בסוף הם לא היו מתחברים למגה-זורד קולנועי. לראיה עדיין עושים סרטי "שודדי הקאריביים".

מגע הקסם של פייגי הוא ביכולת לגרום לקהל להגיע לסרטים על דמויות סוג ג' ועוד לעשות מזה סרט שאינו נופל מאלו של ה"כוכבים" של היקום – זה כבר דורש כישרון וחזון. "הפנתר השחור" שעולה השבוע בארץ ובארה"ב הוא אחד המקרים הללו: לקחו דמות שלא רק שרוב צופי הקולנוע לא שמעו עליה, אלא כזו שרבים מחובבי הקומיקס בקושי קראו אותה ולא רק שנתנו לה סרט משל עצמה אלא גם כזה שצפוי לשבור שיאי הכנסה לסופ"ש בחודש פברואר.

למרות שזהו רק סרטו השלישי כבמאי של ריאן קוגלר ("קריד") הוא מצליח לנווט היטב בין האישי לתעשייתי דרך סיפור משלו שמתחבר ליקום של מארוול. קוגלר כמעט ואינו עוסק באירועי העבר מהיקום הקולנועי של מארוול, ולמרות זאת מצליח לבסס את העתיד של "הפנתר השחור" בתוכו (וזה אולי ספויילר למי שלא ראה את הטריילרים ל"הנוקמים: מלחמות האינסוף" או נאיבי וחושב שהפנתר השחור לא יופיע בו).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הפנתר השחור" – ביקורת #2

"הפנתר השחור". צ'דוויק בוסמן, לופיטה ניונגו.

"הפנתר השחור". לטיטה רייט, צ'דוויק בוסמן, לופיטה ניונגו.

"הפנתר השחור", הסרט החדש מפס היצור של מארוול-את-דיסני, מציג את גיבור העל החדש של היקום הקולנועי שלהם, רגע לפני שהוא מצטרף לחברי האוונג'רס בסרטם הקרוב. ככזה הוא נועד לספר לכם על מקור הדמות ומה מניע אותה. הפנתר השחור אמנם זכה להצגה בסרט "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", אבל כאן הוא מקבל את מלוא הכבוד. אם אתם גומעים בשקיקה כל סרט מארוול חדש (וזה כבר ה-18 במספר), סביר להניח שתהנו ממנו מאוד. אם, כמוני, התעייפתם כבר ואתם מרגישים שלא ממש מתייחסים אליכם ברצינות כצופים, אתם ממש יכולים לוותר.

אם יש משהו חיובי לומר על "הפנתר השחור", יהיה זה שבפעם הראשונה מביאים למסך דמות של גיבור על שחור וזה אכן חידוש מרענן. לשם כך שכרו דיסני את הבמאי והתסריטאי ריאן קוגלר, שכבר עסק בסוג של גיבור על בסרטו הקודם, "קריד", בו העביר את כוחותיו של רוקי בלבואה האלמותי והלבן (סילבסטר סטלון, כמובן) לבנו של אפולו קריד, חברו המנוח והשחור. הפעם גיבור העל הוא מלכתחילה שחור, וכך גם רוב צוות השחקנים, וזה אכן מראה ייחודי בסרט גיבורי על. בנוסף אליו גם הנשים השחורות בתפקידים הראשיים מקבלות ייצוג הולם: אחותו היא אשת הטכנולוגיה של וואקנדה (ובקטע מסוים מוצגת ממש כ-Q מסדרת "ג'יימס בונד"), אהובתו לשעבר היא לוחמת שעוסקת במשימות חשאיות וגם שומרת הראש שלו ואשת סודו היא אישה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הפנתר השחור" – ביקורת #1

"הפנתר השחור". צ'דוויק בוסמן.

"הפנתר השחור". צ'דוויק בוסמן.

"הפנתר השחור" הוא כישלון מכל בחינה אפשרית, מלבד מסחרית. הוא יזכה להצלחה (מסוימת) בזכות "שם המשפחה" שלו (מארוול), היותו אחד משרשרת של סרטים על גיבורי-על שבאופן רופף קשורים זה לזה וסרט עתיר תקציב שמתמקד בגיבור-על שצבע עורו שחור.

אחרי "וונדר וומן" על גיבורת-על, יש סרט על גיבור-על שחור אך הוא לא יצליח כמוהו. את "וונדר וומן" ביימה אישה (פאטי ג'נקינס) ואת "הפנתר השחור" ביים, כמובן, ריאן קוגלר השחור. "הפנתר השחור" מתרחש בעיקר במדינה האפריקאית המומצאת וואקנדה (המוזיקה לא תיתן לכם לשכוח באיזו יבשת אנחנו). כאן, לרוב, אני מתאר את עלילת הסרט במשפטים ספורים אך גם שחקני הסרט לא יצליחו להסביר מה קורה בו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »