ביקורות קולנוע (עמוד 49)

"קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף" – ביקורת

"קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף".

סרט הילדים "קוסמים ליום אחד: הפרח המכושף" אינו קסום ואינו מכושף. שרוי בבינוניות – הוא לא יותר מאופציה סבירה ליומית במזגן עם הילדים.

בפרסומים של הסרט נכתב כי "קוסמים ליום אחד" הוא סרט אנימציה מרתק ומרגש בסגנון הייחודי של סטודיו ג'יבלי ("המסע המופלא", "הטירה הנעה", "פוניו על הצוק ליד הים"). הגדרה נכונה יותר היתה כי הסרט הוא נסיון העתקה חסר רגש וברק ליכולות של אותו אולפן נפלא ולאוטר המרכזי שלו, היאהו מיאזקי האחד והיחיד. ובאופן מדוייק יותר – זהו נסיון להעתיק את "שירות המשלוחים של קיקי" הנפלא כל כך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות" – ביקורת #2

"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות". טום קרוז.

"משימה בלתי אפשרית: התרסקות" מהנה ומבדר, והנעימה האלמותית של לאלו שיפרין מנצחת כתמיד ומוסיפה המון לכל קטע שבו היא מתנגנת.

זהו הסרט השישי והארוך ביותר בסדרת סרטי "משימה בלתי אפשרית" בכיכובו של טום קרוז שהחלה ב-1996! המקור, כמובן, הוא שתי סדרות הטלוויזיה (משנות ה-60 בכיכובו של מרטין לנדאו, ומסוף שנות ה-80). כריסטופר מקוורי, שביים את הסרט הקודם, "משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים", וכתב את "החשוד המיידי". הוא הראשון שמביים שני סרטים בסדרה. הרביעי ("משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים"), שביים ברד בירד, עדיין האהוב עליי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות" – ביקורת #1

"משימה בלתי אפשרית 6: התרסקות". טום קרוז.

"משימה בלתי אפשרית: התרסקות", השישי בסדרת הסרטים של טום קרוז, הוא סרט פעולה מסעיר, וגם אם הוא נופל מקודמו כסרט שלם, המערכה האחרונה שלו היא מופתית.

"משימה בלתי אפשרית" כמותג, הוא הבייבי של טום קרוז. די מדהים לחשוב על זה שהוא התחיל את סדרת הסרטים הזו כבר לפני 22 שנים, בשנת 1996 (זה הסרט הראשון עליו היה חתום כמפיק). אבל יש להודות, גם היום, בגיל 56, קרוז עדיין מבצע את התפקיד בצורה נהדרת. מה שעוד כל כך יפה במותג, הוא שלמרות שקרוז הוא ללא ספק הפנים המזוהות איתו, הצוות הקבוע שלו, וינג ריימס ובעיקר סיימון פג, הם חלקים בלתי נפרדים מהקסם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" – ביקורת

"אהבתה מרתיחה את מי האמבט".

"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" הוא סרט דרמה יפני שעיקרו יחסי הורים וילדים ובפרט יחסי אם ובת, המציג סיטואציות טעונות רגשית ולפעמים מרגיש שמפספס את המטרה. עלילת הסרט מלאת פיתולים, מה שגורם לה לעתים להיות לא אותנטית, למרות הנטייה הכללית של הסרט לריאליסטיות. סצינות רבות מדי מלוות בסחטנות רגשית שהמלווה שלי לסרט תיאר שמרגיש כאילו חותכים לו בצל מול הפנים.

את הסרט ביים ריוטה נאקאנו, שזהו סרטו השני באורך מלא, וקיבל מועמדות לפרס האקדמיה היפני על עבודתו. הבימוי מעט מפוזר מבחינת רכבת ההרים הרגשית. המתח לא נבנה כראוי ומרגיש שפשוט מפילים על הצופים מנות גדושות של סצינות כבדות ללא הכנה מוקדמת. הסרט מרגיש ארוך יותר מאורכו האמיתי, כי הקצב שלו לא עקבי. לעומת "פרידות", שהשכיל להציג סיפור אנושי ישיר בתוך מסגרת של תרבות יפנית מסורתית, העומס של סרט זה לא מאפשר התמקדות במסר העיקרי של הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אנטמן והצרעה" – ביקורת

"אנטמן והצרעה".

פרט ל"קפטן אמריקה: חייל החורף", היקום הקולנועי של מארוול לא מצטיין בסרטים השניים בסדרה. לפעמים זה אסון כמו "ת'ור: העולם האפל" ולפעמים פשוט קצת מאותו דבר כמו "שומרי הגלקסיה 2". "אנטמן והצרעה" מצליח לקחת את כל מה שטוב בקודם, לשפר ולא להרגיש שהוא חוזר על עצמו. התוצאה היא שוב סרט המנותק מהיקום בעלילה (אך כן מקדם את גיבוריו) שונה סגנונית משאר הסרטים, מצחיק והפעם גם מרגש יותר. במקום לחזור על אותם טריקים, אנו מקבלים ואריאציה על יכולות הכיווץ/הגדלה שראינו בסרט הקודם. בין אם זה בניינים, מלחיות או סוכריות פז. יש מגוון של מצבים וחשוב מכל – זה משרת את העלילה ולא בא רק להשוויץ.

הסרט הזה נהנה מהמשכיות בצוות היוצר ולא סבל מהחלפת הבמאי כפי שהיה בסרט המקורי עם אדגר רייט. הפעם פייטון ריד ישב על כיסא הבמאי מהרגע הראשון, דבר שאפשר לו להמשיך לשחק עם הקונספט הוויזואלי הייחודי של הסרט ולהוסיף מטעמים קומיים המבוססים על שינויי גודל ופרספקטיבה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אושן 8" – ביקורת #2

"אושן 8". אווקוופינה, קייט בלאנשט, ריהאנה, שרה פולסון, סנדרה בולוק.

הסרט "אושן 8", בנוי על גימיק – במקום אותם פושעים אלגנטים שליוו את הסרטים הקודמים ("אושן 11", "אושן 12" ו"אושן 13"), הפעם מוצבות בקדמת הבמה פושעות אלגנטיות – והגימיק עובד.

דבי אושן (סנדרה בולוק), אחותו של דני אושן מהסדרה הגברית ('הכח' כנראה חזק במשפחה שלהם), יוצאת מהכלא עם תוכנית לשוד מושלם. היא פונה אל השותפה הותיקה שלה, לו (קייט בלאנשט), ויחד הן מקימות צוות פושעות ממולחות במטרה לגנוב ענק יהלומים יחודי ויקר במיוחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באהבה, סיימון" – ביקורת

"באהבה, סיימון". ניק רובינסון.

"באהבה, סיימון" הוא דרמת נעורים ממוצעת כשבמקום נערה שמחפשת את הבחור הנכון, גיבור הסרט הוא נער הומוסקסואל שמחפש את הבחור הנכון, תוך התמודדות כ"שונה" בחברה הטרוסקסואלית. בהתאם, זהו סרט שאוהבי הז'אנר יהנו ויתרגשו ממנו. הוא מתאים לקהל צעיר (בגילו או בנפשו) שמחפש סיפור רומנטי קצת פחות שגרתי. כמו בשאר הסרטים מהסוג הזה, מהלך הסרט צפוי (למרות המסתורין שמלווה אותו לאורכו), אך הוא מרגש במידה ומשעשע.

הסרט מבוסס על ספר מאת בקי אלברטלי ועובד לתסריט על ידי אליזבת' ברגר ואייזק אפטייקר. זהו התסריט הראשון שכתבו לסרט, לאחר ניסיון רב בכתיבת תסריטים לסדרות (על רובן עבדו במקביל). מאחר שלא קראתי את חומר המקור, אוכל רק להניח שהרבה מהעולם הפנימי של הדמות הראשית הולך לאיבוד לטובת זרימת הסרט. הבמאי גרג ברלנטי, בעל ניסיון נרחב בכתיבה לסדרות סופר גיבורים ("החץ", "הפלאש", "סופרגירל" ועוד) וניסיון דל בבימוי (הקומדיה הרומנטית הצולעת "החיים כמו שמכירים" משנת 2010 הייתה הסרט השני שביים), מצליח ליצור סרט שמתאים לקהלים גדולים ומעניין ברובו. הדרך בה נקט ברלנטי כדי להתאים את הסרט לרוב הצופים, היא השטחתו והשארתו עם ייחוד מינימלי, כדי שיוכל לרדת בגרון בקלות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אושן 8" – ביקורת #1

"אושן 8". ריהאנה, סנדרה בולוק, שרה פולסון.

"אושן 8" הוא סרט מהנה ומבדר עם רגעים מצחיקים, שמספק את הסחורה: מקבלים בדיוק את מה שמצפים, עם שחקניות טובות. גם הקטעים הצפויים עשויים בחן, והכול בקצב טוב ובתנופה.

בתחילת הסרט משתחררת דברה (סנדרה בולוק) מהכלא אחרי חמש שנים שבמהלכן תכננה את השוד שהיא מתחילה לארגן ברגע שהיא יוצאת לחופשי. היא צריכה שש נשים נוספות לביצוע שוד באירוע הגאלה השנתי שמארגן מגזין "ווג" במוזאון המטרופוליטן במנהטן. לשם כך היא מגייסת את חברתה לו (קייט בלנשט) וחמש הנוספות הן: עקרת בית שהן מכירות מהעבר (שרה פולסון), מומחית במחשבים -מה שכל אחד צריך בימינו- שחורה (ריהאנה), יהלומנית הודית (מינדי קלינג), מעצבת אופנה בריטית (הלנה בונהם קרטר) וכייסת-נוכלת רחוב ממוצא מזרח רחוק (אווקוופינה; זה שמה, Awkwafina). המטרה שלהן היא שחקנית מפורסמת (אן האת'ווי). בין לבין משתתפים גם ריצ'רד ארמיטג' ("קפטן אמריקה" וסרטי "ההוביט") וג'יימס קורדן, ושני שחקנים מטרילוגיית "אושן".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחת סופר-על 2" – ביקורת #3

"משפחת סופר-על 2".

למרות שבין "משפחת סופר-על 2" לבין קודמו שיצא ב-2004 חלפו 'רק' 14 שנים, נדמה שהנוף הקולנועי בו הם פועלים השתנה בלי היכר, בייחוד בעולם גיבורי העל וכן ביצירות של פיקסאר. לדעתי זהו שינוי משמעותי הרבה יותר מאשר זה שהתרחש בין "בלייד ראנר" להמשכו למרות שביניהם עברו 35 השנים: מעט מאד סרטי מד"ב משמעותיים יצאו מאז "בלייד ראנר" המקורי. לעומת זאת ז'אנר סרטי הקומיקס רק החל את הבום שלו כמה שנים אחרי שיצא "משפחת" המקורי והגיעו לשיא עם חלק מסרטי היקום הקולנועי של מארוול, "לוגאן" וטרילוגיית "האביר האפל" של כריסטופר נולאן. לכן בניגוד למקור, "משפחת סופר על 2" כבר לא פועל בוואקום, ומתקשה להיות ייחודי או מעניין בגזרת גיבורי העל. לא תורם לכך שהוא צפוי מהרגע הראשון. אם כי בכל הקשור למשפחתיות הוא עדיין מרגש ומוצלח אבל זה לא מספיק להחזיק סרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחת סופר-על 2" – ביקורת #2

"משפחת סופר-על 2".

"משפחת סופר-על 2" בנוי משני סרטים שונים שנאבקים האחד בשני. האחד מוצלח מאוד, השני חלש מאוד. טיבו של הסרט, בסופו של דבר, תלוי במי מהסרטים הללו מנצח, ולצערי, לפחות בזמן המסך שתופס כל אחד מהם, הסרט הטוב פחות מנצח.

לסרט הזה אני לא יכול שלא להגיע עם ציפיות גדולות. התסריטאי והבמאי שלו, בראד בירד, הוא יוצר האנימציה האהוב עלי בארה"ב ב-20 השנים האחרונות, כשמאחוריו 3 יצירות מופת: "ענק הברזל", "משפחת סופר-על" ו"רטטוי". "משפחת סופר-על" הוא אף סרט ההרפתקאות הגדול של העשור הקודם. לאחר שלושת הסרטים הללו עבר בראד בירד לסרטי לייב אקשן, אבל גילה שהמעבר לא פשוט כל כך. סרט הלייב אקשן הראשון שביים היה "משימה בלתי אפשרית 4", שהיה חביב מאוד, בעיקר בזכות ההברקות של בירד, אך לא יותר מכך. הסרט השני היה "בחזרה למחר", שהיה סרט מקסים, גם אם בעייתי. אפשר להבין למה לאחר שני הסרטים האלה החליט בירד לחזור לעולם האנימציה, שבו היה במאי מוערך שסרטיו זכו בפרסים רבים (כולל האוסקר). השאלה למה לחזור לסרט שלא דורש שום סרט המשך, היא שאלה טובה, אך אין לי עליה מענה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משפחת סופר-על 2" – ביקורת #1

"משפחת סופר-על 2".

"משפחת סופר-על 2" הוא הסרט ה-20 והארוך ביותר של פיקסר (שעתיים פחות שתי דקות). מלבד סרטי "צעצוע של סיפור", סרטי ההמשך של פיקסר פחות מוצלחים מהסרטים המקוריים שלהם. זה המקרה עם "מוצאים את נמו", "מפלצות בע"מ" ו"מכוניות" (השני היה פחות טוב מהראשון הבינוני ביותר, השלישי הוא הסרט היחיד של פיקסר שלא ראיתי), ולמרבה הצער גם במקרה הנוכחי. עדיין מדובר בסרט מהנה אך הוא פחות טוב מהראשון, שבו צפיתי לאחרונה שוב, לראשונה מאז שראיתי אותו בקולנוע, והוא מבדר, מקורי ומהנה כמו שזכרתי. מכל הסרטים של פיקסר, ל"משפחת סופר-על" (2004) היה הכי קל והגיוני שיהיה המשך כי קבוצת גיבורי-על תמיד יכולה לצאת למשימת סיכול של מזימה של נבל כלשהו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עולם היורה: נפילת הממלכה" – ביקורת

"עולם היורה 2: נפילת הממלכה".

"עולם היורה: נפילת הממלכה" (שם לא טוב לַסרט ובאופן כללי) הוא סרט אימה, פחות טוב מ"עולם היורה" (2015) שהיה מבדר ונשכח. לצערי ראיתי אותו בתלת מימד וזה מיותר לגמרי כי -שוב- לא התחשבו באפקט הזה בעשיית הסרט, בניגוד ל"חיי פיי" ול"כוח משיכה", למשל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »