ביקורות קולנוע (עמוד 67)

"בחזרה למחר" – ביקורת

"בחזרה למחר". בריט רוברטסון.

"בחזרה למחר" הוא סרט מעניין, מהנה ועשוי היטב, עם הרבה קסם ומידה נכונה של הומור, אך ארוך ומַטיפני מדי. אני אוהב לראות סרטים טובים יותר מפעם אחת, ואחד המדדים שלי לסרט טוב הוא סרט שארצה לראות שוב. בהתאם לכך, לו היה קצר ומהודק יותר אולי הייתי צופה שוב בסרט שביים ברד בירד.

ברד בירד התחיל את דרכו בסרטי האנימציה "ענק הברזל", "משפחת סופר-על" ו"רטטוי". הוא עבר בהצלחה לבימוי סרט עם שחקנים בשר ודם מול המצלמה עם "משימה בלתי אפשרית 4", הסרט הטוב ביותר בסדרת הסרטים. בסרט ההוא, כמו ב"בחזרה למחר", ניכרים שורשיו של בירד באנימציה. זה מתבטא במקרה הזה בעיצוב הדמויות (בעיקר הרעים), בעיצוב האמנותי, בחלק מזוויות הצילום ובקטעי הפעולה (בעיקר במרדף בביתו של ג'ורג' קלוני). סרטו הבא של בירד, כבר הוכרז, הוא "משפחת סופר-על 2".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"פיץ' פרפקט 2" – ביקורת

"פיצ' פרפקט 2". מימין: רבל ווילסון, אלכסיס נאפ, בריטני סנואו, אנה קנדריק, היילי סטיינפלד.

לא רבים יודעים זאת, אבל בשפה הפולנית אין מילה מקבילה ל'כיף'. כך יצא, שבתור פולני גאה, לא מצאתי מילים לתאר את קודמו של "פיץ' פרפקט 2" – זה פשוט לא בתרבות שלי. על פניו "פיץ' פרפקט" מ-2012 היה לא יותר מגרסת קולג' מוזיקלית של "מעודדות צמודות". ואכן כמו אותו סרט איקוני, גם אז, ההפתעה הייתה אדירה. הרבה מזה היה בזכות אנה קנדריק, שמראה שמשהו טוב יצא מ"דמדומים", ורבל ווילסון שהיא פצצת אנרגיה בלתי נגמרת. הניגוד בין השתיים עם השילוב עם דמויות נשיות נוספות, הפכו את הסרט לפנינה חביבה. וכעת מגיע ההמשך. מהטריילר נראה שהוא סובל מתסמונת 'הפרנצ'ייז הריקני': הוא עושה בדיוק אותו דבר שעבד לפני כן (משהו ש"ג'אמפ 22" ידע לצחוק עליו כל כך טוב). אבל מסתבר ש"פיץ' פרפקט 2" הוא מקרה נדיר בו הטריילר לא מגלה כלום על הסרט. הטריילר רק הציג את המסגרת העלילתית, אבל היא ממש לא החלק החשוב של הסרט – היא מהווה קרקע לאינסוף בדיחות מטורפות: על היפסטרים, שמרנים, ארה"ב, מוזיקאים ועוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מצחיקה שכזאת" – ביקורת

"מצחיקה שכזאת". אוון ווילסון.

"מצחיקה שכזאת" הוא סרט רע ולא מצחיק. התסריט נכתב בשנות ה-90 וגם אם היה מופק כשנכתב הוא היה נראה מיושן ומעצבן. לא עוזר שהוא גם לא אמין, השחקנית הראשית לא מקסימה כפי שהיא צריכה להיות והכול מוגזם ומופרך. את הסרט כתב (עם אשתו דאז) וביים פיטר בוגדונוביץ', שידע לעשות סרטים טובים, רובם בשנות ה-70 עם "ירח של נייר" ו"מה נשמע דוק?". בסרט מופיעה בתפקיד קטן מאוד סיביל שפרד, שבוגדונוביץ' "גילה" בסרטו "הצגת הקולנוע האחרונה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרדף לילי" – ביקורת

"מרדף לילי". ליאם ניסן.

קל לטעות ולחשוב ש"מרדף לילי", החדש בכיכובו של ליאם ניסן, הוא למעשה חלק מסדרת סרטי "חטופה". היסוד העלילתי זהה: גיבור עם עבר אלים שמנע ממנו להיות הורה טוב, יוצא להגן על אחד הצאצאים שלו (רק שהפעם חידוש! בן זכר, ככה שהוא יוכל גם לקחת חלק באקשן). אבל הסרט שעולה לי בראש הוא דווקא "היסטוריה של אלימות". אין ספק שהנוכחות של אד האריס בתור הנבל תורמת לאסוציאציה, אבל המהות של הסרט – בעקבות אירוע מקרי אדם צריך להתמודד עם ההשלכות של העבר האלים שלו –  מזכירה את הסרט הנפלא של דיויד קרוננברג. אבל תחת ידיו של גיום קולט-סרה ("נון-סטופ", "בית השעווה") הדבר זוכה לטיפול פשטני. רק שגם ברמה הוויזואלית, קולט-סרה עושה שימוש בכל מיני טריקים ויזואליים שאמורים להרשים (מצלמה שמרחפת מעל העיר בין המקומות השונים, וזאת כדי להעניק תחושת קרבה) ולא מתקרב לריאליזם הנוקב של קרוננברג.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנוקמים 2: עידן אולטרון" – ביקורת #2

"הנוקמים 2: עידן אולטרון". כריס אוואנס, רוברט דאוני ג'וניור בתור איירון מן וכריס המסוורת'.

כיום כל חובב קולנוע ובטח קומיקס אמור להכיר בעל פה את התוכניות המפורטת של קווין פייגי עבור העולם הקולנועי של מארוול. אך בעקבות צפיה ב"הנוקמים 2: עידן אולטרון" (הסרט הלפני אחרון בשלב שתיים) אני חושב שגיליתי מהי הסיבה האמתית שדיסני קנו את אולפני מארוול בסוף 2009: השילוב בקטעים מהסרט "פינוקיו" בהקשר של דמותו של אולטרון בלי לשלם זכויות יוצרים. במקרה זה גם הכניס להם מלא כסף, נו, קורה. אולטרון שנבנה על ידי בני אדם כדי להגן עליהם לא מוכן להיות בובה על חוט עבורם, אלא רוצה להיות ילד אמיתי, ז"א להרוג את אבא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנוקמים 2: עידן אולטרון" – ביקורת #1

"הנוקמים 2: עידן אולטרון". מימין: ג'רמי רנר, סקרלט ג'והנסון, רוברט דאוני ג'וניור כאיירון מן, כריס המסוורת', כריס אוואנס ומארק רופאלו כהענק.

"הנוקמים: עידן אולטרון" הוא, כמובן, סרט ההמשך של אחד הסרטים המצליחים ביותר אי פעם, "הנוקמים"- הסרט הראשון שניקז אליו את גיבורי-העל של מארוול וגרף מיליארד דולר ברחבי העולם. סרט ההמשך הוא מוצר עשוי היטב שמספק את הסחורה אבל לא מעבר לכך. חשבתי שהראשון בינוני וגם זה, בסופו של דבר, לא פחות או יותר מכך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מהיר ועצבני 7" – ביקורת

"מהיר ועצבני 7". פול ווקר.

חרף הצהרותיו של וין דיזל, יש יותר סיכוי שפול ווקר המנוח יככב (בשר ודם) בפרק שמיני מאשר ש"מהיר ועצבני 7" יזכה באוסקר. ולא, זה לא בגלל שהאקדמיה לא חובבת סרטי אקשן, אלא למרות זאת. שכן, לא רק שהסרט נופל מסרטים שזכו באוסקר בשנים האחרונות, הוא גם נופל מסרטים אחרים בסדרה (ואני ראיתי רק שליש מאלו שקדמו לו). יש לכך שתי סיבות: האחת חותרת כנגד הטענה של דיזל, שכן הסרט אכן מצטיין בקטעי פעולה, אבל הוא גם ספוג ברגשנות (חלקו מאולץ ומודבק וקשור למותו של ווקר). ואין מה לעשות, כשדיזל מנסה להראות אנושי, זה בעיקר מרגיש כמו שהוא זרק אותך באוויר, סובב אותך, בעט אותך על מכסה של רכב וסגר את זה באיזו העלבה מילולית. שנית, חלקים רבים מהסרט מרגיש כמו קליפ בערוץ E ולא כמו סרט. עלילה היא לא הכרחית אף פעם, אבל גם לא פילירים של אנשים במסיבה עם זום שהיה מגניב לפני שהסרט הראשון בסדרה יצא.

וכל זה עוד יותר מפתיע לאור הבמאי של הסרט: את ג'סטין לין (שהלך לעשות את מהיר ועצבני בחלל -"סטאר טרק 3") החליף במאי אמריקאי-אסייאתי אחר ג'יימס וואן (סרטי "המסור", "לזמן את הרוע"). אם הייתי עובר בחינת קולה-פפסי, הייתי מהמר שהבמאי של "סטפ אפ" אחראי על הסרט ולא היוצר של "המסור". הסרט נראה גנרי, וללא רוח או השראה. בעוד שהשחקנים מראים התלהבות כלשהי (אולי כי כמו בני דמותם, הם גם נהפכו למשפחה לאורך השנים המשותפות), הסרט נעדר השראה ואינו יותר מחיבור של סצנות פעולה עם קו עלילתי כללי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הדוב פדינגטון" – ביקורת

"הדב פדינגטון".

"הדוב פדינגטון" הוא סרט מקסים לכל המשפחה. שבוע אחרי שיצא בארץ "סינדרלה" עם תסריט חסר מעוף ושום רגע מקורי או ממש מצחיק בו, מגיע לארץ "הדוב פדינגטון" שההשקעה האדירה והעדינות הרבה שבו ניכרות. "הדוב פדינגטון" מלא דמיון, רגעים עם רעיונות יפים. כל מה שהיה חסר ב"סינדרלה": מעוף, מקוריות והומור, יש בסרט הזה. הוא מוקרן בארץ באנגלית ובדיבוב לעברית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סינדרלה" – ביקורת

"סינדרלה". לילי ג'יימס.

אין הרבה חדש ב"סינדרלה" החדש, מלבד גישה חיובית מאוד של אלה, שנקראת סתם בלי סיבה לפעמים גם סינדרלה. הסרט הוא גרסה חיה -ללא השירים- של הסרט המצויר של דיסני מ-1950. הסרט אינו העתק אחד לאחד, ואת הרגע התסריטי הפשוט והמוצלח ביותר מהגרסה המצוירת לא שחזרו בסרט הזה.

אין ספק שהשקיעו בתלבושות המרהיבות יותר מאשר בתסריט חסר המעוף שכתב כריס וייץ (שכתב וביים את "מצפן הזהב" ואת "רווק פלוס ילד" עם יו גרנט). יש הקדמה ארוכה להפליא, בעיקר בימים אלו שהכול מהיר וקצרצר. זה אמור להיות טוב ש"לוקחים את הזמן", אבל זאת אקספוזיציה שאתה בעיקר מחכה שתיגמר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מלון מריגולד האקזוטי השני" – ביקורת

"מלון מריגולד האקזוטי השני". מגי סמית'.

"מלון מריגולד האקזוטי" הראשון היה סרט טוב מאוד, מעניין, מצחיק, מרגש, כמו שסרט צריך להיות ואחד הטובים ב-2012. בניגוד לסרטים של פעולה, קומדיה, מדע בדיוני ואימה, נדיר שעושים סרט המשך לסרט דרמה. שמחתי לשמוע שעושים לסרט הבריטי החביב סרט המשך. ואז ראיתי את הסרט, לצערי.

"מלון מריגולד האקזוטי השני" (2015) הוא סרט גרוע מאוד, לא בשל האכזבה וללא השוואה לסרט הראשון: הוא צפוי, חוזר על עצמו, בקושי מצחיק, משעמם (אלא אם ממש מרתק בעיניכם לראות הודים רוקדים בחתונה הודית מלאה אנשים שאתם לא מכירים).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אל תוך היער" – ביקורת

"אל תוך היער". מריל סטריפ, מקנזי מאוזי.

"אל תוך היער" הוא סרט עם התחלה מבטיחה מאוד, צוות שחקנים מרשים, שירים חביבים ותפניות מפתיעות. הוא נמשך איכשהו יותר משעתיים על אף שהוא לא מכיל הרבה ומרגיש לא יותר מגימיק שאולי עבד כמחזמר מצליח אך נכשל במעבר לקולנוע. מלבד כמה רגעים מצחיקים (הרבה בזכות אמילי בלאנט ואנה קנדריק), אחרי כחצי שעה הסרט דורך במקום וחוזר על עצמו (זה ניגוד?).

אל תוך היער מתקבצות דמויות מאגדות מפורסמות: סינדרלה, כיפה אדומה, ג'ק (שמוכר את פרתו תמורת אפונים קסומות), רפונזל ארוכת השיער (שנקראה בזמנו "פעמונית" בארץ) וגם אופה ואשתו שלא מצליחה להיכנס להיריון. מכשפה אומרת להם לאסוף פריטים מסוימים (כולל גלימה אדומה ופרה לבנה) כדי להסיר את הכישוף שיאפשר לאשת האופה להיכנס להיריון. את רוב התפקידים מגלמים שחקנים מפורסמים, ביניהם: אנה קנדריק המתוקה כסינדרלה, כריס פיין כנסיך שלה, את אשת האופה מגלמת אמילי בלאנט ששיחקה עם מריל סטריפ (שמגלמת את המכשפה) גם ב"השטן לובשת פראדה". וג'וני דפ מופיע בתפקיד קטן מאוד בתפקיד הזאב הרע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קינגסמן: השרות החשאי" – ביקורת

"קינגסמן: השירות החשאי". קולין פירת'.

בדרך כלל כשאומרים על סרט שהוא נראה כמו שילוב של כמה סרטים אחרים זה עומד לגנותו, כשהמטרה היא לתאר אותו כחיקוי דהוי לדברים מוכרים. אבל למעשה כל סרט (או יצירת אמנות) מושפע מכל אלו שקדמו לו, והשאלה היא רק האופן בו זה נעשה. "קינגסמן: השרות החשאי" עושה זאת באופן כזה שלמרות הערבוב הוא עדיין עומד בפני עצמו, אך נמצא על הגבול בין חיקוי למקוריות. מצד אחד מקורות ההשפעה בולטים, ובמהירות עולים לראש מספר סרטים בעת צפייה: סרטי ג'יימס בונד, "מבוקש" (שכמו "קינגסמן"  מבוסס על קומיקס של מייק מילר), "אקס-מן: ההתחלה" (שגם אותו ביים מת'יו ווהן), "קיק אס" (שיתוף פעולה הראשון בין השניים) ועוד. אך למרות הקרבה לסרטים אלו, לסרט יש קול וסגנון יחודיים והתוצאה הסופית היא טירוף וסוג של נונסנס, לא רק בהומור אלא בעיקר באקשן. מקורות ההשראה המרובים דווקא עושים טוב לסרט, שתמיד נע בין כמה קטבים במקביל, ומצד אחד לא מתמסר לאף אחד באופן מלא ומצד שני לא מרגיש כמו ערבוב ללא מחשבה. היכולת למצוא את האמצע בין הקצוות שונים היא שהופכת את הסרט הזה להפתעה מרעננת בנוף הקולנועי. לא רק של השנה, אלא של השנים האחרונות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »