ביקורות קולנוע (עמוד 79)

"רד 2" – ביקורת

"רד 2". הלן מירן.

"רד 2" הוא סרט ההמשך לסרט הפעולה "רד" שזכה לפני שלוש שנים להצלחה גדולה מהמצופה – וגרף כמעט 200 מיליון דולר. אמנם ברוס ויליס רגיל להוביל סרטי פעולה ושוברי קופות, אך גם הוא ידע נפילות רבות ובמקרה של "רד" היו סביבו השחקנים ג'ון מלקוביץ', הלן מירן, מורגן פרימן ומארי לואיז פרקר, לא השמות הראשונים שעולים לראש לסרט פעולה עם מרדפים, פיצוצים ויריות.

מה שחשוב לדעת, למי שלא זוכר או לא ראה את הסרט הראשון, הוא שבסוף הסרט הראשון פרנק (ברוס ויליס) ושרה (מארי לואיז פרקר המשגעת) יחד והוא פורש מעסקי ההתנקשות הסוערים. ב"רד 2" (רד הם ראשי התיבות של Retired Extremely Dangerous – פמ"ם: פנסיונרים מסוכנים מאוד) פרנק נגרר להרפתקה חדשה, בעידודה המוחלט של שרה. היא מצטרפת אליו לסיפור סוער דרך מספר ערים גדולות באירופה, כשמספר מתנקשים בעקבותיהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מלחמת העולם Z" – ביקורת

"מלחמת העולם Z". בראד פיט.

"מלחמת העולם Z" הוא סרט פעולה (מהול במתח ואימה) מהנה, עשוי היטב, מלא תנופה ועניין. זוהי ביקורת על הסרט, לא על הספר ולא על העיבוד שלו (ולא רק בגלל שהסרט התרחק מאוד מהספר ושינה דברים רבים בו).

ה-Z בשם הסרט משמעו "זומבים". מדובר במגיפה עולמית שמחסלת את אוכלוסיית העולם. ג'רי ליין (ברד פיט) נאלץ להצטרף לצוות שמנסה להציל את העולם, כדי שמשפחתו תהיה מוגנת מהנגע שמפיל חללים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לפני חצות" – ביקורת

"לפני חצות". אית'ן הוק, ג'ולי דלפי

עולם אוהבי הקולנוע מתחלק, כנראה, לשניים: אלו שחיכו בקוצר רוח ל"לפני חצות", ואלה שלא יודעים במה מדובר. לאוהבי הסרטים "לפני הזריחה" ו"לפני השקיעה" עצם קיומו של הסרט הוא סיבה לשמחה, ואני שמח לדווח שהסרט שמפגיש אותנו שוב עם סלין וג'סי אינו מאכזב כלל. למי שלא יודע במה מדובר: "לפני חצות" הוא סרט המשך של "לפני הזריחה" (1995) ושל "לפני השקיעה" (2004), שני סרטים שכדאי לראות גם לולא היה סרט שלישי חדש. כדי ליהנות ולהבין את "לפני חצות" כמו שצריך יש לראות ולהכיר את שני הסרטים הקודמים. למי שראה אותם בעבר מומלץ לראות את שניהם שוב לפני הצפייה בסרט השלישי.

נדיר שמצלמים סרט המשך לסרט דרמה, על אחת כמה וכמה שני סרטי המשך, אך זה לא הייחוד היחיד של הסרט שלפנינו. "לפני הזריחה" היה סרט דרמה קטן, שעלה 2.5 מיליון דולר בלבד והרוויח 5 מיליון (בארצות הברית). עלילתו הפשוטה: ברכבת לווינה נפגשים ג'סי האמריקאי (אית'ן הוק) וסלין הצרפתייה (ג'ולי דלפי) והם מבלים את הלילה בהיכרות עד הזריחה. במשך השנים הסרט זכה להערכה וצבר מעריצים רבים. מאז 1995 המשיכו הבמאי ריצ'רד לינקלייטר, אית'ן הוק וג'ולי דלפי להישאר באור הזרקורים. דלפי שיחקה בסרטים שונים והופיעה בשבעה פרקים של "אי-אר". ב-2003 ביים לינקלייטר את סרטו המצליח ביותר, "רוק בבית הספר" עם ג'ק בלאק (שגרף מעל 80 מיליון דולר בארצות הברית), והוק היה מועמד לאוסקר הראשון שלו כשחקן משנה ב"יום אימונים מסוכן".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הפרש הבודד" – ביקורת

"הפרש הבודד". ארמי האמר וג'וני דפ.

קשה למצוא משהו טוב לומר על "הפרש הבודד" על כל 149 הדקות שלו. על רקע כתוביות הסיום של הסרט רואים את טונטו, דמותו של ג'וני דפ, מתרחקת מהמצלמה בעמק של שטח פראי. הוא הולך לאט, שום דבר מעניין לא קורה, והוא לא מפסיק ללכת. ככה בדיוק הסרט כולו.

אחרי שלושה סרטי ההמשך המצליחים בצורה בלתי רגילה של "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה", החליטו לנסות לשחזר את ההצלחה הבלתי צפויה עם אותו הצוות ובראשו מפיק-העל ג'רי ברוקהיימר, הבמאי גור ורבינסקי, צמד התסריטאים טד אליוט וטרי רוסו, וג'וני דפ בתפקיד הראשי (הצוות כולל גם את אותו מלחין, עורך, מעצבת תלבושות, מאפרים, אנשי אפקטים ופעלולנים). סרטים על שודדי ים לא זכו להצלחה עד שדפ גילם את ג'ק ספארו, הדמות שהפכה אותו לכוכב קולנוע שסרטיו מכניסים כסף רב. על אותו המשקל, המערבונים שזוכים להצלחה לא ידועים כשוברי קופות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לצוד פילים" – ביקורת

"לצוד פילים". מימין: פטריק סטיוארט, גיל בלנק, ששון גבאי ומוני מושונוב. צילום: ורד אדיר

שני זקנים לוחמניים ומתבגר מחליטים לשדוד בנק יחד עם זקן שלישי בעל קלאסה של אצולה ושאיפות תיאטרליות. החבורה הלא שגרתית רוקמת תוכנית פעולה ובדרך מגלה כי הצורך הכספי הוא לא הצורך האמיתי הדורש טיפול. בצורה משעשעת אך גם קצת מאכזבת, "לצוד פילים" מגלה את עצמו כסרט בו היתרון הוא גם החיסרון- היותו יצירה מקומית.

על פניו אין בכך טעם לפגם אלא להיפך, אך השאיפות של הסרט להיות יותר מכך הן שהופכות למכשלה. אין ספק שהאלמנטים של הישראליות המוכרת וההומור המוצלח הם מיתרונות הסרט. לצד זאת, "לצוד פילים" מנסה להציג תסריט שפורץ את גבולות מיקומו ומציע עלילה שאינה מוגבלת למגרש המקומי בו היא מצולמת, ניסיון הניכר בו לאורכו אך הוא אינו מוצלח. על אף צוות שחקנים ישראלי מרשים ביותר ותוספת של סר פטריק סטיוארט לקאסט (הלא הוא קפטן לוק פיקארד), הדיסוננס בין השאיפה לתוצר בולטים וכך הופך הסרט לחמוד ותו לא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לדפוק התמחות" – ביקורת

"לדפוק התמחות".

יש משהו ב"לדפוק התמחות" שמקשה עלי להתלהב ממנו עד הסוף, למרות שהוא סרט מצחיק, מרגש ומהנה – כל מה שאנחנו מצפים מקומדיה הוליוודית. אפילו לא מורגש שהוא נמשך שעתיים, זה אולי  קשור לכך שבימינו הסטנדרט ההוליוודי הוא מינימום שעתיים, אבל בזמן הצפייה בו קשה להתחמק מתחושה של אי נוחות, שמטרידה כמו זבוב באוזן. אולי זו העובדה שכל הסרט הוא פרסומת אחת מתמשכת ל"גוגל" (למרות שהיא לא היוזמת של הסרט או הייתה מעורבת במימונו) וכתוצאה מכך אף אחד לא אומר מילה רעה עליה. לא שמצפים מקומדיית התבגרות (מאוחרת) להיות ביקורתית, אבל כשאחד מהגופים שמעורבים כל כך בחיינו נמצא במרכז – היית מצפה לביקורת, אפילו קומית, משהו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בלינג רינג" – ביקורת

"בלינג רינג". אמה ווטסון.

"בלינג רינג" מספר את עלילותיה של חבורת מתבגרים הנסחפת לתוך מעשי שוד של בתי סלבריטאים. המניע למעשים אינו מתוחכם או פלילי אלא תמים וילדותי כמו האמונה כי יחד עם קניית בגד המופיע בפרסומת יגיע גם סגנון החיים הניבט מן התמונה. הסרט מבקש להתמקד במפגש הקטלני בין דור ה-N לתרבות צריכה וטכנולוגיה אינטנסיביים. התוצאה עם זאת, היא סרט חלש ולא מחדש, שטחי כמו מושאי הביקורת שלו וריק כמו התרבות ממנה הוא מבקש להתנתק.

סופיה קופולה היא במאית מוערכת, שנודעה כבעלת נקודת מבט מעניינת ושונה. העיסוק של קופולה ביופי חיצוני התחיל כבר עם סרט ביכוריה "חמש ילדות יפות". בסרט המהפנט ההוא, הציבה קופולה בחזית הבמה 5 נערות בעלות יופי מושלם, שהפער בין החוץ לפנים שלהן גרם לקריסתן. אותו מוות אלים שידעו הנערות הקנה ליופיין את הנצחיות שלו ובכך הצהירה קופולה על המחיר הנלווה לשימור חיצוניות מהפנטת. הפנים והחוץ נפרדים ואחד מהם קורס על מנת לשלם על אחיזה באחר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש הפלדה" – ביקורת #3

"סופרמן: איש הפלדה". הנרי קביל.

"איש הפלדה" הוא סופרמן, קלארק קנט, הניצול היחיד של כוכב קריפטון, שאומץ בידי זוג שמתגורר בחווה בסמולוויל, קנזס, שמכיר את העיתונאית לויס ליין שעובדת ב"דיילי פלאנט" בעיר מטרופוליס. והסרט החדש אודות סופרמן הוא מאוד לא אחיד. יש בו חלקים מרשימים מאוד, שריתקו אותי והלהיבו אותי, ולצדם חלקים מיותרים, משעממים וארוכים.

חצי השעה הראשונה של הסרט בן השעתיים ו-23 דקות עוסקת בעיקר בכוכב קריפטון המתמוטט ובתחילת חייו של קאל אל. בהמשך קופצים לקלארק קנט בגיל 33 שלא בדיוק מוצא את מקומו ועדיין מתמודד בהדחקת כוחותיו האדירים. ואז הוא מגלה את גלימת הסופרמן ובמקביל, במקרה, מגלים גנרל זוד וחבריו את קאל אל שאותו הם מחפשים כבר המון זמן. היצורים מהחלל נלחמים בבן קריפטון שגדל בכדור הארץ, ובני האדם נפגעים בקרב ביניהם בשעה שסופרמן מתמודד עם הפרסום העולמי של קיומו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בית ספר למפלצות" – ביקורת

"בית ספר למפלצות".

"בית ספר למפלצות", סרט ההמשך ל"מפלצות בע"מ" (2001), הוא הסרט ה-14 של חברת פיקסר. ככל 13 הסרטים הקודמים שלהם, הוא הולך להיות הצלחה קופתית ענקית ולהרוויח מאות מיליוני דולרים – ובצדק. הדמויות המוכרות מצחיקות, הדמויות החדשות טובות גם הן, הסרט צבעוני ומשעשע מאוד עם לא-מעט בדיחות נהדרות. הסרט מוצלח ומהנה, אך הוא פחות טוב מהראשון (שצפיתי בו שוב לאחרונה, לראשונה מאז הצפייה בקולנוע). החולשה העיקרית שלו היא העלילה, והוא גם מעט ארוך מדי.

סרט ההמשך הזה הוא סרט מקדים (prequel) שבו מלווים את מייק וסאלי (סאליבן), המפלצות בסרט הראשון, שנים לפני שעבדו יחד במפעל, כשרק הכירו באוניברסיטה (אוניברסיטה למפלצות). הסרט מתמקד במייק (בילי קריסטל) שמגיע לאוניברסיטה ופוגש את סאלי (ג'ון גודמן) ואת ראנדי (סטיב בושמי, גם הוא מהסרט הראשון). מייק מגלה שכמפלצת ירוקה וקטנה הוא לא כל כך מאיים ומפחיד כמו שהוא חשב. אגב, ב"מפלצות בע"מ" מייק זרק משפט על כך שהם מכירים מכיתה ד', אבל ניחא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש הפלדה" – ביקורת #2

"סופרמן: איש הפלדה". הנרי קביל.

זה מטוס? זו ציפור? לא, אבל זה גם לא ממש סופרמן. זו וורסיה של סופרמן שמשתדלת לחדש אבל בעיקר הולכת לאיבוד. "איש הפלדה" מציג גירסה עדכנית של הקומיקס המדובר, עם התמקדות בפרטי רקע על כוכב קריפטון והאופן בו ההיסטוריה שלו משחקת תפקיד מרכזי בעיצוב הגיבור. חלק מהפרטים המוכרים שונים לרעה ויותר בעייתית היא העלילה הלא ממוקדת או אחידה. הסרט נראה כמו עדכון מתמשך של הצופה בעוד ועוד פרטי רקע וניסיון להכין אותו לדבר האמיתי. מאחר וכנראה לא לזה התכוון התסריטאי, כשהדבר האמיתי מגיע הוא בעצם רק לקראת תום הסרט והוא באופן מאכזב סתם קרב מתמשך בין סופרמן לאויביו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סטארטרק 2: האויב בתוכנו" – ביקורת

"סטארטרק 2: האויב בתוכנו".

בסופו של דבר, קולנוע כמו כל אמנות הוא עדיין עניין של טעם וריח, אבל יש דברים שהם אוניברסליים וחלים על כל בני האדם. למשל שהתלת מימד ב"סטארטרק 2: האויב בתוכנו" הוא חסר כל ערך. קשה לי לציין אפילו רגע אחד בו התפעלתי מהתלת מימד. להפך, רוב הסרט בכלל לא שמים לב אליו. אולי חוסר ההשקעה בתלת מימד השפיע גם על כל הסרט, שהוא סתמי: הוא עשוי היטב, מרשים בעיצוב אך אנמי, המשחק לא מביך אבל לא הופעות בלתי נשכחות, צילום מקצועי, לא בלתי נסבל או רע אבל בסופו של דבר גם לא מעניין יותר מדי. יש לומר את האמת: הסרט הקודם לא היה יצירת מופת בלתי נשכחת, אבל לפחות היה בו מתח, עניין, מורכבות ותחכום – כל אלו נעדרים לחלוטין הפעם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האשליה" – ביקורת

"האשליה". ג'סי אייזנברג.

מהו בידור? העולם מלא אמנים, כאלה ואחרים, שמבקשים את תשומת לב הקהל בהבטחה להציג בפניו חוויה גדולה מהחיים. "האשליה" עוסק בקבוצה של ארבעה כאלה בדיוק, אמני אשליות וקוסמים, שחוברים יחד למופע גדול ומיוחד. כאשר השוד שבמרכז המופע מתברר כאמיתי מתחיל בעקבות החבורה מרדף מלא פעלולים ואחיזות עיניים. האם זה מבדר? נושא הסרט מכתיב את אופי החוויה – להטוט מהנה וסוחף שהקהל מנסה לפצח אך לשם הנאה בלבד. ברור לו שאין בעיקרו אלא אשליה נחמדה וזמנית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »