ביקורות קולנוע (עמוד 80)

"העולם אחרי" – ביקורת

"העולם אחרי". ג'יידן סמית'.

"העולם אחרי" נְהגה בידי כוכב הקולנוע וויל סמית' אך ורק כדי לקדם את קריירת המשחק של בנו הצעיר, ג'יידן. להבדיל מתעלול היחוס המשפחתי הקודם של סמית' האב בעיבוד המחודש "קראטה קיד", כאן איש אינו שומר חסד נעורים לאף מיסטר מיאגי, והסרט נשען מעט מדי על האב, יותר מדי על הבן, ומסביב מרחפת רוחו המקוללת של הבמאי מ. נייט שאמאלאן, שלא הצליח לנפק סרט מוצלח באמת מאז "החוש השישי" ו"בלתי שביר". התוצאה בעיקר גורמת לשחרור אנחה על אורכו הקצר-יחסית (לפחות בימים אלו) של הסרט – 'רק' 100 דקות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באולינג" – ביקורת / אזהרה

"באולינג". קתרין פרו – לא מצליחה להציל את הסרט הזה.

יש סרטים שלא ראויים להתייחסות. "באולינג", הסרט הצרפתי שמוגדר כקומדיה, ראוי להתייחסות כי הוא כל כך גרוע שצריך להזהיר מפניו.

"באולינג" מבוסס על סיפור אמיתי, ושלוש הדמויות הראשיות בסרט נושאות את שמות השחקניות המגלמות אותן. את התפקיד הראשי נוטלת קתרין פרו ("כאוס", "אודט של כולם") שמגלמת כפי שהבנתם את קתרין – פריזאית הנשואה לגבר משעמם, עייף וחובב אמנות, שעוברת בלעדיו אל עיירה שבה היא מתחילה לעבוד כמנהלת משאבי אנוש בבית החולים המקומי.

קתרין מצטרפת לקבוצת הכדורת של עובדות בית החולים, כלומר לשלוש עובדות ממחלקת יולדות, שאותה היא אמורה לסגור במסגרת תפקידה – וזאת למרות שמעולם לא החזיקה כדור כדורת. עובדי בית החולים נאבקים נגד סגירת המחלקה, במקביל לתחרות כדורת שבו משתתפת הקבוצה מבית החולים. אנו גם נחשפים מעט לחיים האישיים של שלוש העובדות והמעבר גם אמור להוביל לשינוי באישיותה של קתרין. לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תקוות גדולות" – ביקורת

"תקוות גדולות". ג'רמי אירווין, הולידיי גריינג'ר.

"תקוות גדולות" הוא סרט על פי ספרו הידוע של צ'רלס דיקנס שעובד אין ספור פעמים לקולנוע ולטלוויזיה. הגרסה הנוכחית היא בסדר; הסרט לא מיוחד בשום אופן: לא יפה במיוחד, לא מרגש במיוחד, בעיקר בסדר ורגיל.

הבמאי מייק ניואל -שביים סרטים מגוונים כ"ארבע חתונות ולוויה אחת", "אפריל הקסום", "הארי פוטר וגביע האש" ו"דוני בראסקו"- לא מצליח להביא משהו חדש או מיוחד לעלילה המוכרת. כיאה להפקה בריטית ראויה התלבושות והעיצוב האמנותי טובים ולא גונבים את ההצגה. גם המשחק של כל הצוות מוצלח ובזכות התסריט והבימוי הם מגלמים דמויות אנושיות ואמינות, מאופיינות בצורה לא-גסה ולכל אחת יש את האישיות וההומור שלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מהיר ועצבני 6" – ביקורת

"מהיר ועצבני 6".

ג'סטין לין אמנם אחראי לסרט הכי חלש בסדרת "מהיר ועצבני" (פרק 3) אבל גם לסרט המוצלח ביותר בסדרה (פרק 5). מה חבל שהוא לא ידע להפסיק בשיא, ואנחנו קיבלנו את "מהיר ועצבני 6" המאכזב, הארוך, והחריג בחוסר-ההיגיון שלו (אפילו בשביל הז'אנר).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"האבנים הכחולות" – ביקורת

"האבנים הכחולות".

כל כך הרבה סרטים טיפשיים מגיעים אל המסך. מצעד מייאש של בימוי רע, תסריט שטחי, אמירות אומנותיות יומרניות או מגוון אחר של חולות רעות. מי ידע שכל מה שדרוש על מנת שכל הרע הזה לא ממש ישנה הוא קצת חן? "האבנים הכחולות" מגיע אל בתי הקולנוע ואם יש משהו שהוא מצטיין הוא בו הוא חינניות כל כך נעימה שניתן לסלוח לו על הכל. קבוצת אבוריג'ניות, שהמפגש בין רובן לבין קריירת משחק הוא מקרי בהחלט, רק רוצות לשיר. כאשר הן נתקלות בלא יוצלח מקומי, מוליד המפגש מסע לוויאטנם עם הרפתקאות קטנות ואוסף שירים. סרט שבעל כורחחם יוציא אתכם עם חיוך ולכן, בפעם הבאה שיש לכם זמן להעביר ומצב רוח לשפר, תנו לעצמכם מתנה קטנה ותקדישו לו זמן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גטסבי הגדול" – ביקורת

"גטסבי הגדול". קארי מוליגן, ליאונרדו די'קפריו, טובי מגוואייר.

לאחר המתנה ארוכה והרבה ציפיות, סוף סוף מגיע אלינו "גטסבי הגדול". הרומן האמריקאי המיתולוגי של סקוט פיצג'רלד מעובד בפעם השניה למסך הגדול והפעם גודל הבאזז שמלווה אותו הוא בדיוק כגודל הבאז שמביים אותו. בגרנדיוזיות מרשימה מתרגל הבמאי באז לורמן את הויזואליות הצבעונית, המהוקצעת והעשירה שמאפיינת את עבודותיו. עם זאת, כפי שניסה לספר פיצג'רלד עצמו, הקושי מתעורר מאחר וכל העושר הזה בולע בתוכו את הדקויות שהפכו את גטסבי הגדול ליצירה משמעותית. האם עובדה זו פוגמת בצפייה? לא כחוויה קולנועית ממלאת חושים ומושקעת. כן כיצירה בעלת אמירה משמעותית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איירון מן 3" – ביקורת

"איירון מן 3".

"איירון מן 3" מצליח להיות סרט קיץ סביר, אך הסרט הראשון בסדרה לימד אותנו לבקש יותר מסרטי הקומיקס של דמות המתכת האדומה-צהובה, והפרק השלישי נעדר יחוד כלשהו אפילו יותר מקודמו. עם זאת, העיקרון שמתכון מוצלח לא משנים וכולם ישארו מרוצים – מעולם לא נראתה מתאימה יותר לאהדת הקהל המדהימה שהסרט הזה מקבל חרף הסתמיות שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מקום בתוך היער" – ביקורת כפולה

"מקום בתוך היער". ריאן גוסלינג.

"מקום בתוך היער" הוא סרטו החדש של דרק סיאנפרנס, סרטו השני אחרי  "בלו ולנטיין" שבו כיכבו ריאן גוסלינג ומישל וויליאמס. "מקום בתוך היער" הותיר בשני המבקרים שלנו, יונתן דורון ואופיר איל, בעיקר רושם של שאפתנות ריקה לאורך שעתיים ועשרים דקות.

"אימהות מושלמות" – ביקורת

"אימהות מושלמות". נעמי ווטס, רובין רייט.

אופרת סבון אוסטרלית עם אלמנטים של פורנו רך- זו כנראה הדרך הכי טובה לתאר את הסרט "אימהות מושלמות" ("שתי אמהות"), בהנחה שזה יספיק לקורא על מנת להבין שחבל אם יבזבז עליו זמן צפייה. שתי נשים, שגדלו יחד מקטנות, מתחילות יום אחד לשכב זו עם בנה של זו. כל בן נראה כמו פוסטר של גולש אוסטרלי, כל אם אכולה רגשות אשם לשתי דקות ובגדול כולם סולחים לכולם וממשיכים לחיות יחד בדיאלוגים עמוקים כשלולית. נקודת שפל נמוכה מזו לא יכלו הטובים במספרי הסיפורים להמציא עבור שתי הכוכבות הראשיות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לא" – ביקורת

"לא".

לא מוקרנים בארץ מספיק סרטים מדרום אמריקה. לצד שני גורמים משמעותיים שעומדים לזכות הסרט הצ'יליאני "לא": מועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר והשחקן הראשי המוכר (גאל גרסיה ברנל הכריזמטי), ישנו גם היבט שקורץ לקהל הישראלי (לא שואה! -זה סרט צ'יליאני): קמפיין פרסום פוליטי ומחאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חיים טובים יותר" – ביקורת

"חיים טובים יותר". גיום קאנה, ליילה בקטי.

"חיים טובים יותר" היא דרמה צרפתית עדינה על הפער בין משאלה לבין מציאות, ועל כוחו של הקסם הטמון בילדותיות, לטוב ולרע. שני צעירים נאחזים זה בזה במאבקם לשפר את חייהם אך אופן התנהלותם מוביל למאבק ואכזבה. על אף ניחוח של מאבק חברתי הסרט כלל אינו עוסק בזוג הנקבר תחת מדיניות כלכלית שאינה הוגנת. "חיים טובים יותר" פורס את רצונם הלגיטימי של שני אנשים לשפר את חייהם ואת האופן בו, רפטטיבית וכרונית, חלומם נולד מתוך פנטזיה ילדית ולכן גם נגדע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לעוף מהתרגשות" – ביקורת

"לעוף מהתרגשות".

אני אוהב את הפדרו אלמודובר שלי מופרע וצבעוני, ובעיקר את סרטיו משנות ה-90 "אהבת בשר ודם", "קיקה" ו"עקבים גבוהים". פחות אהבתי את סרטיו ה'רציניים', ומסרטיו האחרונים אהבתי גם את "לחזור" ואת "העור בו אני חי" שלא היו קלילים או מצחיקים במיוחד. הידיעה שב"לעוף מהתרגשות" הוא חוזר לקומדיה ולקאמפיות עוררה בי מעט חששות, ולצערי הם התממשו: בסרט יש רגעים ספורים שמזכירים שמדובר בתסריטאי-במאי כישרוני, אך הסרט מביך ופוגע במוניטין של הבמאי הספרדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »