"ג'וג'ו ראביט" – ביקורת: הומור מטורף, שמאוזן עם רגישות ומשמעות
"ג'וג'ו ראביט" הוא קומדיה שחורה ומרגשת המתרחשת בגרמניה בתקופת מלחמת העולם השניה על ילד בן 10 חבר בנוער ההיטלראי שיש לו חבר דמיוני – אדולף היטלר. ובכן, היעדר התקינות הפוליטית רחוק מלעצור בפיהרר ורוב הסרט משחק על הקו של הומור משוגע לבין הצגת אמת אוניברסלית על התנהלות העולם המערבי ועל הבעייתיות במלחמות ובגזענות (ברגעים מסוימים זה גובל בקיטשיות). הסרט יתאים לצופים שהקווים האדומים שלהם בהומור גמישים, שבאים עם ראש פתוח ואהבה לקולנוע.
טאיקה וואיטיטי הבמאי והתסריטאי (היהודי, למי שחשוב לו לדעת כשמדובר בסרט שמגחיך את הנאצים ובמידה גם את השואה) ידוע בסרטיו ההומוריסטיים. סרטו "ת'ור: רגנרוק" (2017) של היקום הקולנועי של מרוול שבר את הפומפוזיות של שני הסרטים הקודמים בסדרה (שהתחיל קנת' בראנה שמתמחה בסרטים שייקספירים) וניצל את חוסר הגבולות שמחוץ לכדור הארץ ליצירת סרט קליל, שטותי ומצחיק (גם אם לא טוב במיוחד). כמו גם הסרט המוקומנטרי על ערפדים "מה שקורה בצללים", שהפך אותו לשם מוכר בתעשייה. שרירי ההומור המטורף שפיתח בסרטיו הקודמים נמתחים גם בסרט זה, אך שומרים על איזון טוב עם רגישות ומשמעות. הסרט מלא בצבע, קצב ומוסיקה טובה.












