"מרגלים לא רגילים" – ביקורת: מצחיק לא מעט אבל ההומור ילדותי מדי
"מרגלים לא רגילים".
"מרגלים לא רגילים" (ששמו בעברית הוא גרוע רק במעט יותר משמו המקורי Spies in Disguise) הוא סרט אנימציית מחשב תמוה שלא בדיוק ברור למי הוא מכוון עם הרעיון של היונים בבסיסו. הוא לא גרוע, והוא בוודאי לא טוב – אלא פשוט עוד אפשרות לבלות פרק זמן חביב ולא מזיק עם הילדים מול מסך הקולנוע בחופש חנוכה.
הבעיה של הסרט מתחילה עוד בשלב הרעיון. לאנס סטרלינג, בלש העל של סוכנות הבילוש האמריקאי (ויל סמית') נקלע למזימה שהופכת אותו לנרדף בידי הסוכנות שלו כמי שנחשד למרגל שחצה את הקווים. עד כאן נשמע הגיוני בסך הכל. כולנו אוהבים את ג'ייסון בורן. בשלב זה נכנס אל חייו וולטר בקט (טום הולנד), חנון מוזר במיוחד בעל רעיונות לגאדג'טים לא שגרתיים ככלים להתמודדות עם האויב. בקט, שבתחילה מעורר גיחוך בלאנס, הופך להיות המוצא האחרון שלו בניסיון להוכיח את חפותו ולסכל את המזימה. לבקט יש תעלול מבריק בשרוול עליו הוא עובד שנים: שיקוי היעלמות. מסיבות כאלה ואחרות, שלא נדון בהן כרגע, שיקוי ההיעלמות לא הופך את לאנס לאדם בלתי נראה כפי שהתכוון אלא ליונה. זה השלב ששאלתי: מה?
