סיכום העשור (2019-2010) חלק ח': 36 הסרטים שהכי אהבתי, כולל אחד ישראלי, ועוד 38 סרטים שנהניתי מהם
"חדר". ברי לארסון, ג'ייקוב טרמבלי.
סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השמיני והאחרון בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן! ואחרי שתסיימו, תוכלו גם ליהנות מסיכום העשור הקודם.
במשך שבעה מאמרים סיכם יונתן דורון את העשור של 2010 עד 2019 מהיבטים שונים, וכעת במאמר השמיני ימנה את 36 הסרטים שהוא הכי אהב בעשור הזה. "באופן טבעי", רשימת הסרטים בסדר עולה של מספר האותיות בשם הסרט בעברית (ומחולק לנושאים, בערך).
"חדר"
סרט דרמה עצוב/מטריד/מרשים על פי ספר שעל אף המועמדויות לאוסקר (כולל לסרט ולבימוי, וזכייה של ברי לארסון לשחקנית ראשית) לא זכה להצלחה גדולה. קראו את הביקורת שלי, הקצרה בעיקר כדי להימנע מלקלקל את הסרט כמו שנעשה בקדימון.
"בושה"
סרט דרמה, שכבר הוזכר בסיכום העשור הזה, על ניו יורקי מכור למין שאחותו באה לבקרו. עם מוזיקה מהפנטת בהשראת/גניבה של המוזיקה של הנס זימר מ"הקו האדום".
"5 עד 7"
סיפור אהבה בין אמריקאי לצרפתייה נשואה שמבוגרת ממנו, עם אנטון ילצ'ין שנהרג שנה אחרי שהסרט הוקרן בארץ. והסרט שגילה לי שיש הקדשות אישיות על כמעט כל אחד מאלפי הספסלים בסנטרל פארק.
"גאווה"
סרט בריטי שלא זכה בהצלחה ובהערכה הראויות ולפעמים אי אפשר להבין למה (תאריך יציאה? יחסי ציבור?).
