מגזין סרטים (עמוד 199)

"לילה קשוח" – ביקורת #2

"לילה קשוח".

"לילה קשוח" מעלה קושייה לא פשוטה: האם הוא יותר מצחיק או יותר דרמטי? זאת שאלה שאולי הרבה סרטים מעלים, בוודאי קומדיות שתמיד יש בהן ממד דרמטי (משהו שיניע את העלילה וימנע מהסרט להיות אסופת מערכונים) אבל במקרה הזה הדבר בולט ובמובן מסוים יש כאן שני סרטים: קומדיית טעויות שמתבססת על כך שהדמויות לא מבריקות תחת לחץ ובנוסף סרט פשע-מתח. לעיתים הסרטים נפגשים אבל חלקים גדולים יש הרגשה של מעבר מסגנון לסגנון. יותר אחידות היה הופך את הסרט לאחד הטובים בז'אנר.

ייתכן והסיבה להבדלה הברורה בין שני הסרטים נעוצה בבוסריות של הבמאית לוסיה אנייל שביימה וכתבה (יחד עם בן זוגה פול דאונס שגם מופיע בסרט). אנייל מצליחה לנווט היטב בין שני הסגנונות ולשמור על אחידות בבימוי בשניהם – הישג לא רע עבור סרט ביכורים – אבל לא מצליחה לגרום להם להתחבר. אנייל ודאונס מסמנים מגמה מעניינת בקולנוע: השניים כותבים ומביימים ב"ברוד סיטי" (אחת מיוצרות הסדרה אילנה גלזר אף מופיעה בסרט) שהחלה ברשת ועברה לטלוויזיה. בתקופה בה עולם הקולנוע חושש מעולם הסטרימינג הצמד מציג אופציה  לגישור בין העולמות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לילה קשוח" – ביקורת #1

"לילה קשוח".

"לילה קשוח" מתיימר להיות קומדיה קלילה, טיפשית ומהנה. הסרט הזה ממשיך מגמה הוליווד כבר לא מתביישת ומוציאה קומדיות קלילות על נשים בשביל נשים, כמו "מסיבת רווקות" ו"המדריך לסינגלס". עם זאת, על אף שאני מעריך את הפמיניזם החבוי בסרט אני מרגיש כי הוא מכוון להקרנות המכילות נשים בלבד, ובין הבדיחות על טמפונים ושעווה ברגליים אני, כגבר, מצאתי את עצמי נדחק מנטלית אל מחוץ לאולם.

את הסרט ביימה לוסיה אניאלו לאחר שכתבה אותו יחד עם בן זוגה השחקן פול דאונס. הבמאית, שעד כה ביימה רק פרקים לסדרות טלויזיה (ידועה בעיקר מ"ברוד סיטי", בה שיחק דאונס) מנסה לעשות את המעבר לקולנוע ללא הצלחה רבה. זאת משום שברמת הסצינה הבודדת העבודה נעשית טוב, אך הכתיבה הכוללת לא באותה רמה. עם דמויות סטריאוטיפיות שמספרות בדיחות לא מתוחכמות, התוצאה היא קומדיה שרק מי שהחליט לזנוח כל היגיון מראש יוכל להנות ממנה. במילים אחרות נוצר מצב שכדי להנות מהסרט אסור לחשוב עליו יותר מדי, פשוט צריך פשוט לזרום, וזה לא הלך רוח שיתאים בהכרח לכל אחד ואחת מהצופים בקהל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טופאק: כל העיניים עליי" – ביקורת

"טופאק: אול אייז און מי". דמטריוס שיפ ג'וניור.

"טופאק: כל העיניים עליי" מתיימר להיות סרט ביוגרפי אודות חייו של טופאק שאקור, אך בפועל הוא נראה יותר כמו מאמר דעה אוהד לחייו ופעילותו של הראפר. אני לא מכיר את טופאק מעבר לשמו, ולכן הגעתי לסרט מתוך רצון להבין מי הוא היה. למרבה הצער הבימוי והעריכה של הסרט הקשו עלי להבין מה יצג הראפר ומדוע הוא מפורסם כל כך. הסרט מציג אפיזודות מחייו, כאשר בכל אחת מהן מקבלים הסבר מדוע הוא היה בסדר וכל העולם סביבו לא.

את הסרט ביים בני בום, במאי לא מוכר שעיקר עבודתו עד כה היא בימוי קליפים לשיריה של ניקי מינאז'. חוסר ניסיונו של בום בקולנוע בולט מאוד באי-הצלחתו לבנות סיפור מתוך הביוגרפיה של גיבור הסרט. לא פעם נדמה שהניסיון לדחוס את כל חייו הסוערים של טופאק לתוך שעתיים ו-20, יוצר בעיקר בלאגן ולא מצליח לייצר אף נקודה מרכזית שתהווה את חוט השני שסביבו יטווה הסרט. בחלקים רבים "כל העיניים עליי" בעיקר מתיש את הצופה ורק לעיתים אנחנו חווים רענון בדמות להיט ראפ משוחזר, בו בום יכול להביא מכישוריו אל המסך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המומיה" – ביקורת

"המומיה". טום קרוז, אנאבלה ווליס.

באופן מפתיע יש משהו פילוסופי ב"המומיה" גרסת 2017. עובדה, הצפייה בסרט גרמה לי האם זה מוסרי לחזור בזמן ולחסל את האיש שהמציא את הקונספט של יקום קולנועי. האם זו אשמתו שלצד היקום הקולנועי של מארוול יש יצורים כמו העולם האפל של יוניברסל אותו הסרט מבשר. מצד אחד, העולמות הראשונים הצדיקו את היצירה שלהם שכן הם נוצרו בצורה אורגנית (פחות או יותר). אלא שכמו הספינר, מפלגות מרכז ורעיונות טובים נוספים, קמו גל חקיינים שראו כי טוב והחליטו לרתום את העגלה לפני הסוסים ואלו היו עגלות מקרטעות של אלטע-זאכן. לדי.סי קומיקס לקח ארבעה סרטים עד שהוציאו סרט ראוי.

ניתן רק לשער שמחלקת השיווק ביוניברסל ראו את כמות היצירות שיש להם זכויות עליהן וחשבו לעצמם שאם הן תהינה תחת אותה קורת גג אנשים ירוצו לראות. על שני דברים הם לא חשבו: הראשון הוא שצריך סרטים טובים ולא רק חיבור בינהם. ושנית, החיבור עצמו צריך להיות הדרגתי או הגיוני ולא כפוי. "המומיה" חסר את שניהם: עלילה חסרת תחכום, ללא עומק ועם חלק נרחב המוקדש להצגת החוליה המקשרת בין סרטי היקום פרודיג'יום – ארגון הנלחם במפלצות. חבל רק שהסרט היה אותו דבר עלילתית, איתו או בלעדיו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המומיה" עם טום קרוז פתח חלש בארה"ב והפסיד ל"וונדר וומן", אבל שבר שיא בשאר העולם

"המומיה". אנאבל וואליס, טום קרוז.

סרט הפנטסיה-אימה "המומיה" בכיכובו של טום קרוז פתח בצפון אמריקה, על פי הערכות, עם 32.2 מיליון דולרים בקרב 4,035 בתי קולנוע. זהו סכום הנמוך מהציפיות שהיו מהסרט (הגרסה של 1999 עם ברנדן פרייז'ר פתחה עם 43.4 מיליון דולרים ועלתה 80 מיליון דולרים, ואילו זו עם קרוז עלתה 125 מיליון דולרים), כמו גם בעייתי לכוונות של האולפנים של הסרט, יוניברסל, לפתוח 'יקום קולנועי' של מפלצות, כשהסנונית הראשונה היא הסרט הזה. "המומיה" זכה לביקורות קטלניות, אך קשה להאמין שזהו הבלם היחיד של הסרט כי גם הקהל שכן הגיע לצפות בו העניק לו ציונים נמוכים בסקרים. הסרט גם הצליח לענין את הקהל פחות מסרט בבימויה של אישה ובכיכובה של אישה (וזה מפתיע לטובה בהתחשב בהלך הרוח האמריקאי), וזהו כמובן "וונדר וומן" שגרף בקופות כמעט כפול מ"המומיה".

עם זאת, המצב בשאר העולם הרבה יותר טוב בשביל "המומיה": הסרט פתח עם כ-141.8 מיליון דולרים מחוץ לצפון אמריקה, על פי הערכות. הסרט הופץ ב-63 ארצות ושווקים (לא כולל ישראל), כשב-46 מהם הוא תפס את צמרת טבלת שוברי הקופות המקומית, כולל בסין עם 52.2 מיליון דולרים לבדה (סכום גבוה יחסית). בכך, שבר הסרט את השיא לפתיחה עולמית של סרט עם טום קרוז, שבו החזיק עד כה "מלחמת העולמות" (2005) בבימויו של סטיבן שפילברג, עם 102.5 מיליון דולרים מחוץ לצפון אמריקה (או 167 מיליון דולרים בכל העולם, לעומת 174 מיליון ל"מומיה"). קרוז הוא שחקן אהוב יותר מחוץ לארה"ב, אולי משום שבארצו מרבים לעסוק בחייו האישיים ובדת שלו, ובסין אולי גם אהבו את הקריצות של "הסמוראי האחרון" ו"קצה המחר" אליהם. אם הופתעתם ש"מלחמת העולמות" הוא סרט-הטום-קרוז הכי מכניס בבכורה שלו מחוץ לצפון אמריקה, זכרו שסרטים הוליוודים לא תמיד פותחים במקביל בכל העולם. למשל "משימה בלתי אפשרית 5: אומת הנוכלים" לא פתח בסין ובברזיל במקביל לקוריאה ולאנגליה (ולכן הסתפק בבכורה בת 64.5 מיליון דולרים בלבד מ-40 שווקים).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

בוב אודנקירק ואליסון ברי מצטרפים לטום הנקס ומריל סטריפ ב"מסמכים" של שפילברג

"סמוך על סול". בוב אודנקירק.

השחקנים בוב אודנקירק ("סמוך על סול"), אליסון ברי ("המדריך לסינגלס"), קארי קון ("הנותרים"), שרה פולסון, דיויד קרוס, ברוס גרינווד, פאט הילי, טרייסי לטס, ג'סי פלמונס, מתיו ריס, מייקל סטולברג, בראדלי וויטפורד וזאק וודס יככבו בסרט "המסמכים" (ש.ל.ר, The Papers) של סטיבן שפילברג. את העלילה מבוססת האירועים האמיתיים כתבו ליז האנה וג'וש סינגר.

הסרט מתמקד בחשיפת מסמכי הפנטגון ב-1971 דרך עיניהם של אנשי מערכת העיתון 'וושינגטון פוסט' – בינהם העורך בן בראדלי והמו"לית קיי גרהם (אותם יגלמו טום הנקס ומריל סטריפ בהתאמה) – וכיצד הם הצטרפו ל'ניו יורק טיימס' במאבק מול ממשל ניקסון על זכותם לפרסם את המסמכים. אותם מסמכים הציגו את תפקידה של ארה"ב במלחמת ויאטנם שכרכה סודות ממשלתיים שטויחו על פני ארבעה עשורים וארבעה נשיאים.

צילומי הסרט החלו בשבוע שעבר בניו יורק, עם כוונה לעלות לאקרנים בארה"ב בשלהי דצמבר השנה, מתוך כוונה להתמודד על פרסי האוסקר.

"וונדר וומן" משך כ-150 אלף צופים בבכורה בישראל

"וונדר וומן". גל גדות.

סרט הקומיקס "וונדר וומן" בכיכובה של גל גדות הישראלית שובר קופות גם בישראל עם בכורה שמשכה כ-150 אלף צופים. זוהי אחת הבכורות הגבוהות בהיסטוריה, בדומה לשל "מהיר ועצבני 7" אבל לא קרובה לקובע השיא מלפני כחודשיים: "מהיר ועצבני 8" (כ-270 אלף צופים).

"וונדר וומן" מספר על אמזונה שנתקלת בטייס המתרסק על האי שלה, ויחד איתו היא יוצאת לעזור במלחמה בכוחות הרשע בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

"וונדר וומן" קבע שיא בכורה בארה"ב לסרט בבימוי אישה: 100.5 מיליון דולרים; ומה עלה בניסוי של דרים-וורקס?

"וונדר וומן". גל גדות.

סרט הקומיקס "וונדר וומן" בכיכובה של גל גדות הישראלית, התעלה על כל הציפיות ופתח בצפון אמריקה, על פי הערכות, עם 100.5 מיליון דולרים בקרב 4,165 בתי קולנוע. הסרט ניתץ את כל הציפיות ממנו, שבאולפני ההפקה שלו 'האחים וורנר' עמדו לפני סוף השבוע על כ-65-75 מיליון דולרים בלבד, וזאת כבר אחרי שהביקורות על הסרט בארה"ב היו חיוביות מאד (בטח ביחס לכל סרטי וורנר-לפי-DC-קומיקס האחרונים, כמו "איש הפלדה", "באטמן נגד סופרמן" ו"יחידת המתאבדים"). הציפיות עלו משמעותית לכ-95 מיליון כאשר הקרנות טרום הבכורה של הסרט בחמישי בלילה (שעון ארה"ב, שישי בלילה בישראל) הכניסו לסרט 11 מיליון דולרים – רק טיפה מתחת ל-11.2 מיליון הדולרים ש"שומרי הגלקסיה" הכניס, בטרם סיים את סוף השבוע שלו עם 94.3 מיליון דולרים. אבל, כאמור, גם את הציפיה הזו הצליח הסרט לנצח, וגם הביס את שיא הכנסות הבכורה לסרט בבימויה של אישה, שעד כה החזיק בו "חמישים גוונים של אפור" (2015) בבימויה של סם טיילור-ג'ונסון, עם 85.1 מיליון דולרים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"וונדר וומן" – ביקורת #2

"וונדר וומן". גל גדות.

למרות התשבחות להן זכה "וונדר וומן" בהקרנות המוקדמות, אני הגעתי סקפטי. נכון, הביקורות בחו"ל היללו, אבל הן הגיעו עם כוכבית: הוא סרט מצוין, ביחס לסרטי הקומיקס האחרים בעולם הקולנועי של די.סי. זה קצת כמו להגיד שגמר הליגה היורוליג בכדורסל בין פנרבחצ'ה לבין אולימפיאקוס היה משחק הכדורסל הטוב ביותר של השנה. באירופה. אלה ששוכחים שיש במקביל את האן.בי.איי או בכלל מקצועות ספורט אחרים. ואכן, לאחר הצפייה אני יכול לומר שגם הביקורות המוקדמות וגם אני צדקנו: הסרט הכי טוב מבין סרטי די.סי, אבל באופן כללי, סרט סביר פלוס.

הוא היה יכול להיות הרבה יותר מזה אם החלק האחרון לא היה כל כך מחופף, שכן הסרט נפתח בהצגת דמות ובנייתה דרך מסע גילוי עצמי נטול קלישאות וחורים עלילתיים. הדברים מתפרקים כשצריך לסגור את הכול ולהתמודד עם הרע הגדול. בנוסף, בשלב הזה וונדר-וומן עוברת שינויים מהירים באופן מעט מגוחך. נכון, זה נבנה לאורך הסרט וזה לא כולל שמות של אימהות (אם כי אבות כן מוזכרים) אבל יש נקודה מאד ברורה בסרט בה נראה כאילו נגמר הכסף לשכתובים וצילומים מחדש ופשוט רצו לגמור עם הסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מגי ג'ילנהול תככב בעיבוד האמריקאי ל"הגננת" הישראלי (עדכון: גם גאל גרסיה ברנאל)

מגי ג'ילנהול מתוך "וושינגטון על הכוונת".

השחקנית מגי ג'ילנהול ("האביר האפל") תככב בעיבוד האמריקאי לסרט הישראלי "הגננת" של נדב לפיד. הגרסה שמעבר לים תעתיק את המיקום לסטטן איילנד בניו יורק, ארה"ב, ותערב בהפקה גם את המפיקות המקוריות טליה קלינהנדלר ואסנת הנדלסמן קרן מ'פאי סרטים' לצד המפיקות טרודי סטיילר וסלין רטריי מ'סרטי מייבן' (Maven Pictures).

המקור המקומי ערך את הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן, וזכה לשבחים רבים בארץ ובחו"ל (ציון 8.8 במדד המבקרים של אידיבי!). הוא מספר על גננת (שרית לארי) בעלת אהבה קנאית לשירה וחלומות להפוך למשוררת דגולה בעצמה. כאשר היא שומעת את אחד הילדים בן ה-5 בגן מדקלם את שיריו, היא יוצאת למסע, להציל את מילותיו המופלאות של הילד מהבינוניות, הבנאליות והגסות של העולם שמסביב. עדכון 10.7: גם השחקן גאל גרסיה ברנאל יככב בסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"וונדר וומן" – ביקורת #1

"וונדר וומן". גל גדות.

השעה וחצי הראשונה של "וונדר וומן" עובדת ממש טוב. הקצב כמו שצריך, יש איזון נכון בין החלקים השונים של העלילה. היה יכול להיות נהדר אם לאחר מכן היה קרב הסיום ההכרחי בסרטים שכאלה והיה נגמר העניין, אך יש עוד 50 דקות ארוכות של סרט. התסריט קורס מנקודה מסוימת מאוד בסרט (כשהם יושבים בכיכר עיירה ואנשים רוקדים לידם) וצריך היה לוותר על חלקים שלמים.

עוד לא היה סרט מצליח על גיבורת-על, לא "אלקטרה" (בכיכובה של ג'ניפר גרנר, שגילמה את התפקיד לפני כן בסרט "דרדוויל") ולא הכישלון "אשה חתול" עם האלי ברי כקאטוומן. "וונדר וומן" הוא הסרט הראשון על גיבורת העל הראשונה, וונדר וומן, וכמו שיודעים כולם: גל גדות הישראלית נבחרה לגלם אותה. היא מצוינת בתפקיד הראשי ומובילה צוות שחקנים שלוהק כהלכה. הסרט הולך להיות הצלחה קופתית גדולה בארץ (בזכות גל) ובכל העולם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הפתעה: "הכיכר" זכה בפרס דקל הזהב של פסטיבל קאן 2017 ו-"120 פעימות בדקה" הסתפק בפרס השני

"הכיכר". טרי נוטרי.

הסאטירה השוודית "הכיכר" (ש.ל.ר, The Square) של רובן אוסטלונד ("כח עליון") קטפה את פרס דקל הזהב, הפרס הראשי של פסטיבל קאן 2017 (ה-70 במספר) בצרפת. מדובר בהפתעה, שכן הציפיה היתה כי הדרמה "120 פעימות בדקה" (ש.ל.ר, 120 battements par minute) של רובין קמפילו תזכה בפרס, וזו לבסוף הסתפקה בפרס השני 'הגרנד פרי' ('הפרס הגדול'). הסרט היחיד לגרוף יותר מפרס אחד בטקס היה "לא באמת היית כאן מעולם" (ש.ל.ר, You Were Never Really Here), שהביא את פרס התסריט ללין רמזי ופרס השחקן הטוב ביותר לחואקין פיניקס. חבר השופטים בראשו של פדרו אלמודובר בחר להעניק את פרס השופטים המיוחד ל"ללא אהבה" של אנדריי זביאגינצ'ב.

רשימת הזוכים בפרסי פסטיבל קאן 2017:

דקל הזהב
"הכיכר" (ש.ל.ר, The Square), רובן אוסטלונד

גרנד פרי
"120 פעימות בדקה" (ש.ל.ר, 120 battements par minute), רובין קמפילו

הבימוי
סופיה קופולה, "נקמניות"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »