"גרינלנד".
הסרט הישראלי "גרינלנד" של אורן גרנר התקבל לתחרות הסרטים הקצרים הבינלאומיים של פסטיבל סאנדנס 2015. הוא יתחרה בקטגוריה מול סרטים מסין, מקסיקו, קנדה, יוון, גרמניה ועוד.
הסרט מתאר מהלך יום אחד בו אורן אורז חפצים בבית הוריו, לקראת מעבר עם בת זוגו לדירה חדשה בתל אביב. כמו תמונת פולרויד החושפת את גווניה אט אט, כך מבקש הסרט ליצור נפח ומורכבות של מערכת יחסים ופרידה, כאשר עבר, הווה ועתיד נפגשים בחלל אחד שהוא הבית.
"לצאת מהבוץ". מימין: ביאה ברוקס, מכרם ח'ורי, גילת אנקורי, נוני גפן, קובי פרג', דודו טסה. צילום: עמי ליבנה
החלו צילומי סרט הדרמה הישראלי "לצאת מהבוץ" של נוני גפן ("לא בתל אביב" זוכה פרס מיוחד מהשופטים בפסטיבל לוקרנו). צילומי הסרט מתרכזים בתל אביב ובדרום הארץ, וימשכו לפרקים עד אמצע ינואר.
עלילת הסרט מספרת על סטודנט בן 30 (גפן עצמו) שנקרא למילואים במבצע 'צוק איתן'. במהלך הלחימה, הנגמ"ש שבו הוא נמצא סופג טיל, והוא השורד היחיד. כשהוא שב מהמבצע לשגרת היום, הוא חוזר אדם אחר – הוא בטוח שהוא הדוד המוסיקאי שנהרג ביום כיפור, ומתחיל להופיע למרות שהוא אינו יודע לשיר או לנגן. בדיוק כשהתופעה תופסת תאוצה, הוא פוגש שוב בבחורה שבה היה מאוהב בסתר ליבו, לפני המבצע (גאיה טראוב). דודו טסה מגלם את שותפו וחברו המוסיקאי, יוסי מרשק את הפסיכיאטר הצבאי, ומופיעים גם מכרם ח'ורי, קובי פרג', דביר בנדק, גילת אנקורי, עירית בנדק ותום חגי, בין היתר.
הסרט הוא קו-פרודוקציה לישראל ולקוסובו, ומפיק אותו איתי תמיר דרך 'לילה סרטים'.
"שישה גיבורים".
שמועה שרצה באינטרנט אומרת שלקראת שנת 2034 מארוול סדרת סרטים המבוססת על שירבוטים שנעשו על קירות השירותים במשרדים הישנים שלהם בניו יורק. עד אז אנחנו נשאר עם "6 גיבורים", סרט אנימציה של אולפני דיסני המבוסס על (עוד) אחת היצירות של מארוול. בהתאם לשמו, גם הסרט מעט גנרי, ופרט לעיצוב ייחודי, אין בו ייחוד של ממש. נדמה שערבבו מכל סרט אפשרי כדי ליצור סרט שיתאים לכולם (אפילו הגיבור יתום – בכל זאת מארוול), וכתוצאה מכך יש הרגשה של תפסת מרובה לא תפסת.
הסרט מתרחש בעתיד לא ברור, בעיר סן פרנסוקיו – שכשמה כן היא: שילוב בין סן פרנסיסקו לטוקיו. גיבור הסרט, הירו בן ה-14, הוא גאון רובוטיקה שרואה בלימודים גבוהים בזבוז זמן ומעדיף לבלות זמנו בקרבות רובוטים. אבל לאחר שאחיו לוקח אותו למעבדה בה הוא לומד, הירו נדלק ורוצה להצטרף אל אחיו. הוא משתתף בתחרות שמהווה מין מבחן קבלה לאוניברסיטה, וההמצאה שלו – מיני רובוטים שנשלטים על ידי כוח המחשבה – מקנה לו תהילת עולם, כולל הצעה למכור את ההמצאה לתאגיד ענק. הירו בוחר להצטרף לאחיו, אך עוד בטרם נגמר הערב, אחיו נהרג בשרפה שפרצה באולם התחרות.
"ערבים רוקדים". יעל אבקסיס, תאופיק ברהום.
"ערבים רוקדים" הוא הסרט הראשון המבוסס על ספריו של הכותב המצליח סייד קשוע. בדומה לטור השבועי שלו בעיתון 'הארץ' או לסדרה לה הוא כותב את התסריט, "עבודה ערבית", גם הפעם הנושא הוא זהותו המבולבלת והחצויה של האזרח הערבי בחברה הישראלית. ספציפית, הפעם הגיבור הוא איאד, שאחרי ילדות מאושרת בטירה, נשלח על ידי הוריו לתיכון יהודי יוקרתי הרחק מהבית. המעבר יסדוק את הבועה המוגנת בה הוא חי ויאלץ אותו להכיר בזרות העמוקה שהוא נושא עמו. כשבמרכזה נושא חשוב ומורכב, הדרמה "ערבים רוקדים" נוגעת ללב אך מתקשה לרגש באמת.
במאי הסרט הוא ערן ריקליס ("שליחותו של הממונה על משאבי האנוש", "הכלה הסורית"), וכאמור, התסריט מבוסס על ספריו של סייד קשוע. למעשה התסריט של "ערבים רוקדים" הוא שילוב בין ספרו הראשון בעל אותו השם – קובץ סיפורים קצרים – לבין ספרו האחרון "גוף שני יחיד". הבחירה לשילוב מעט תמוהה, לא מכיוון שהתסריט אינו קוהרנטי או אחיד אלא מאחר ובאופן זה המוטיבציה לסרט פחות ברורה. הטון הדרמטי המרכזי בסרט הוא מתוך "גוף שני יחיד", בו הגיבור מתנסה בשאילת זהות בדיוק כפי שעושה גיבור הסרט, איאד. עם זאת, הסרט אינו פשוט עיבוד של ספר זה ויש בו תוספת של רקע וקטעים קומיים השאובים מקובץ הסיפורים של קשוע, "ערבים רוקדים", שדווקא ממנו נלקח שם הסרט.
"פרינסס". קרן מור, שירה האס.
שני סרטים ישראלים התקבלו לתחרויות של פסטיבל סאנדנס 2015 בפארק סיטי, יוטה, ארה"ב: "פרינסס" של טלי שלום עזר ("סרוגייט") יתחרה בתחרות הרשמית של הפסטיבל, ו"שיח לוחמים" של מור לושי ("ישראל בע"מ") יתחרה בתחרות הקולנוע התיעודי העולמי.
"פרינסס" בכיכובם של קרן מור ואורי פפר, עוסק במיניות בתוך משפחה ישראלית ומתאר מסע התבגרות אפל, בין מציאות לדמיון, של אדר בת ה-12 (שירה האס) המנסה למצוא את מקומה בתוך מערכות היחסים היצריות והסוערות בבית. "שיח לוחמים" אוסף הקלטות חיילים לאחר מלחמת ששת הימים, שהקליטו הסופר עמוס עוז, פעיל ההגנה אברהם שפירא, ואחרים.
"גאווה".
"גאווה" הוא סרט נהדר, מצחיק ומרגש עד דמעות, עם צוות שחקנים מושלם. זהו סרט בריטי קלאסי על בני מעמד בינוני-נמוך דוגמת "ללכת עד הסוף" ו"בילי אליוט" (כולל כורי פחם שובתים), נושא רציני טבול בהומור רב, קצב טוב, דמויות נוגעות ללב והרבה שמחת חיים. היכונו למסחטת דמעות לא קטנה.
"גאווה" מבוסס על סיפור אמיתי והוסיפו דמויות בדיונות כדי להגביר את הדרמה והמתח. קבוצה של הומואים ולסבית מתאגדים כדי לתמוך ולאסוף כסף לטובת משפחות של כורי פחם ששובתים באנגליה בתחילת שנות ה-80. את קבוצת החברים מוביל צעיר בן כ-25 בשם מארק אשטון. הם בוחרים באקראי עיירה בוויילס שתזכה לתמיכתם. תושבי העיירה שמחים לקבל את הכסף, ופחות נלהבים לפגוש את הקבוצה של האנשים יוצאי הדופן שעומדים מאחוריו.
בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלויזיה בירושלים הקים קרן קולנוע חדשה לסרטי ביכורים של בוגריו, שתעניק מדי שנה 100 אלף דולרים ליצירת סרט באורך מלא לאחד הבוגרים. המענק השנתי שתעניק הקרן מורכב מ-50 אלף דולרים שישקיע בית הספר בקרן, ו-50 אלף הנותרים מוענקים מחברת ההפצה הצרפתית אי-אר-פי סלקשן (ARP Sélection), שלמעשה רוכשת בכך את זכויות ההפצה של הסרט במדינתה. את הזוכה השנתי תבחר ועדה – שהראשונה בה מורכבת ממנהל סם שפיגל רנן שור, המנהלת השותפה בחברת ההפצה מישל הלברשטט, הבמאי הישראלי ארי פולמן, מנהל פסטיבל ונציה אלברטו ברברה, ומנהל פסטיבל טורונטו קמרון ביילי.
ההכרזה על הבוגר הזוכה במענק תתקיים בימי ההולדת של בית הספר – ה-24 במרץ – והתקציב שקיבלה הקרן בשלב זה הוא לחמש שנים. מענק קרן הקולנוע החדשה של סם שפיגל מצטרף לחממת הקולנוע שמפעיל בית הספר, עם פרסים בגובה כ-80 אלף דולרים וליווי של עורכ/ת תסריט.
"ערבים רוקדים". תאופיק ברהום.
למרות הדחיות והחששות של מפיצי "ערבים רוקדים", שהדביקו לו את התוספת "זהות שאולה" לשם, הצליח הסרט הישראלי למשוך 16,500 צופים לבתי הקולנוע בסוף השבוע הראשון שלו. מדובר בפתיחה השניה בגובהה לבמאי הותיק ערן ריקליס.
"ערבים רוקדים: זהות שאולה" לפי תסריט של סייד קשוע, מספר על ילד ערבי שמבקש להשתלב בחברה הישראלית (תאופיק ברהום, "אופוריה", בתפקיד ראשי ראשון). הוא מתחבר לילד אחר החולה במחלת ניוון שרירים (מיכאל מושונוב), ומתאהב בנערה יהודיה (דניאל קיציס), מה שכמובן לא הולך בקלות ומוביל אותו להחלטה גורלית.
"השופט". רוברט דאוני ג'וניור משמאל, עם רוברט דובאל.
"שלום, אפשר בבקשה לקבל עדינות?"
"לא, אני מצטער, מדובר בבמאי של 'לדפוק חתונה', 'פרד קלואס' ו'חיים בהחלפה'."
בניגוד לסרטים שהוזכרו לעיל, "השופט" הוא סרט דרמה של דיויד דובקין ולא קומדיה, ובו שוב ושוב המצלמה מראים לנו (בתקריב) דברים שלא חייבים לראות (כמו הפטיש של השופט), וכל הזמן דמויות (בעיקר זו של רוברט דאוני ג'וניור) מסבירות מה הרגע ראינו, המקבילה הדרמטית לנתינת הסבר לבדיחה ששמענו. יש שתי סיבות לראות את הסרט ושתיהן מתחילות ברוברט: דאוני ג'וניור ודובאל. אך יש הרבה יותר סיבות לא לראות אותו.
"וילה תומא".
משרד התרבות והספורט פרסם לציבור את הצעת תיקון המבחנים לחלוקת כספי תמיכות לקרנות התמיכה בקולנוע הישראלי, שעיקריו הם דרישה שהנתמך יציג את עצמו בתור סרט ישראלי, ושמעתה לוגו משרד התרבות יוצג גם בפתיחת הסרט ולא רק בסופו. התיקונים מוצעים בעקבות הסערה סביב הבמאית סוהא עראף שמיאנה להציג בפסטיבל ונציה את סרטה "וילה תומא" בתור ישראלי – כשבתחילה הציגה אותו בתור פלשתיני, ולאחר מכן נטול שיוך טריטוריאלי. עקב כך, דרש משרד הכלכלה בחזרה את כספי התמיכה שניתנו לסרט.
פוסטר פסטיבל "48 מ"מ: הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נכבה".
שנה אחרי פנית איילת שקד, כעת משרד התרבות והספורט פנה למשרד האוצר בבקשה לשלול תמיכה מסינמטק תל אביב בתגובה לקיום פסטיבל "48 מ"מ: הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נכבה". הנכבה היא כינוי בערבית ליום החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, ואת הפסטיבל (השני במספר) יזמה ומארגנת עמותת "זוכרות".
שרת התרבות לימור לבנת, מסרה כי "זהו מצב בלתי סביר בעיני שגוף הנתמך על ידי מדינת ישראל יאפשר לקיים בין כתליו פסטיבל שלם המוקדש כל כולו להטפה כאילו יום הקמת המדינה הוא יום אבל. לא יתכן שהמדינה תישא בעלויות המימון של גוף המעודד דיון במה שמכונה על ידי הפלסטינים 'זכות השיבה'."
"פוקס-קצ'ר". סטיב קארל, צ'אנינג טאטום.
הכתובית "מבוסס על סיפור אמיתי" היא אחת הכותרות הערמומיות שיוצרי קולנוע יכולים לשים בפתיחת סרט. מצד אחד היא מעניקה לסרט הילה שמה שאנחנו עומדים לראות הוא אמיתי, שהוא מבוסס על ה"מציאות" ובכך נותנת גושפנקא לכל מהלך או אפיון דמות. מצד שני, אנחנו הצופים משווים אותה תמיד למה היה ואיך הדמויות כל כך דומות למציאות. במקרה של סיפור לא כל כך מוכר כמו זה שב"פוקס קאצ'ר" החלק השני פחות רלוונטי, אבל עדיין, אנחנו מלאים יראת כבוד למה שהיה וכל דבר שלא מסתדר ניתן לפטור ב"מה אתה רוצה? ככה זה". אבל סרט לא מספר את עצמו, ונדרש תסריט ומהלך מובנה כדי שהדברים ייפלו במקומם או שייצרו אפקט דרמטי, ובנקודה זו "פוקס קאצ'ר" נכשל. שכן למרות הכבדות והרצינות של הסרט, שלא בהכרח קשורות להיותו "אמיתי", בעשייה הקולנועית הבסיסית שלו הוא יש משהו שלא עובד.
ואפשר לשים את האצבע בנקודה המדויקת בו הבנייה הדרמטית מתפוררת. רגע התפנית המרכזית בסרט, שמסמלת את ההידרדרות הגדולה של הדמויות, אינה מפותחת דיה, ומורגשת מודבקת ודידקטית מדי. הדמויות עוברות שינוי שההסבר שלהן תלוש מדי והתהליך שהן עוברות מהיר מדי. התוצאה היא חלק שני לא משכנע ויוצר תחושה של דרמה לשם הדרמה. לא אתפלא אם בעתיד בנט מילר במאי הסרט יוציא גרסת הארוכה בלפחות 40 דקות, הגרסה הכוללת את השינוי שהדמויות עוברות, ובכך תשנה את אופי הסרט לחלוטין. כזו שתצדיק את הארשת האפית שהסרט עוטה.