"המבול" – ביקורת #2
"המבול". ראסל קרואו.
סיפורו התנ"כי של נוח, עולה על מסכי הקולנוע בסרט "המבול". סיפור התיבה והעולם רווי הרשע ממנו היא בורחת מקבל חיים בהם אפילו לבורא יש תפקיד (על אף שהדיאלוגים שנכתבו עבורו הם מעט חד צדדיים). מלווה בשלל אפקטים, מנסה "המבול" לנתב במים עמוקים ולאזן בין הרפתקאות מרגשות לבין משמעות דתית ולקח מוסרי- אקולוגי, וזה מצליח, אך רק בחלקו הראשון של הסרט. מאוחר יותר, הכניסה לתיבה וההמתנה בה למים רדודים גובים את מחירם, לא רק מנוח המסכן, אלא גם מהצופה.
בעידן בו המדיום הקולנועי מאפשר להגשים כל חזון נרטיבי, אפשר להמשיך להמציא חייזרים, רובוטריקים או משפחות מתוסבכות, אך גם אפשר פשוט לגשת לסיפורי התנ"ך. מעבר לפן הדתי, מדובר במסמך חברתי מרתק המתאר עלילות והרפתקאות העולים על כל דמיון ומספקים מתח ואימה בלתי פוסקים. בנוסף, השילוב בין מאבקים עקובים מדם לבין תחושת שליחות וצדק חד משמעיים, אינו יוצר סתם סרט פוטנציאלי אלא סרט שיהנה במיוחד מהפקה אמריקאית. מה יתאים יותר להמחשת אותות ומופתים מאשר תקציבי ענק והיכן עוד ימצאו התסריטאים רישיון, שלא לומר הכרח, ליצירת טקסטים מלודרמטיים מדי.
