"רווח וכאב" – ביקורת
"רווח וכאב". מארק וולברג.
בדבר ימי הקולנוע עוד יכתב על השנים האבודות של מייקל ביי: בין 2006 ל-2013 בו היה נדמה שהוא התמסחר לחלוטין והחל לעבוד עבור 'הסברו' וסדרת סרטי רובוטריקים. למעשה בזמן שהוא 'ביים' את אנשי האפקטים, הוא יצא למסע גילוי עצמי, מסע שבסופו נולד אחד הסרטים היותר מופרעים, ביקורתיים ומהנים, שלא יאמנו שבאמת נעשו (או התרחשו במציאות). יש אנשים שנוסעים להודו כדי למצוא את עצמם וחוזרים כדי ללמוד תעשיית הנדסת תעשייה וניהול. ויש אנשים שעושים רובוטריקים וחוזרים עם סרט של האחים כהן על ספיד.
העניין ב"רווח וכאב" הזה שהוא בו בזמן סרט של מייקל ביי ובו בזמן פרודיה עליו. אם הדבר הכי גרוע לומר על יוצר זה שהוא נראה כמו מישהו שמנסה לחקות אותו, אז מייקל ביי עשה סרט של מישהו שצוחק על מייקל ביי. מצד אחד יש כאן את כל מה שאפשר לצפות מסרט של מייקל ביי: גברים שרירנים, אלימות, נשים שהן לא יותר מאובייקט, ערכים אמריקאיים והילוך איטי. אבל התוצאה היא הקצנה על גבול ההגחכה של כל אלו, מה שמייצר ביקורת בלתי פוסקת על אותם ערכים. הגיבורים של הסרט כל כך טיפשים, שכמעט בלתי אפשרי לצחוק עליהם בלי לרחם עליהם. אבל ביי עושה את זה, תוך ביקורת על החלום האמריקאי, המוסר שנגזר ממנו וכל האנשים שמנסים למכור אותו ובעיקר מרוויחים ממנו.
