מגזין סרטים (עמוד 286)

"אמא ואבא'ז" – ביקורת

"אמא ואבא'ז". יהודה לוי, מיה דגן, יפתח קליין.

"אמא ואבא'ז" היא לא כמוסת 'תורידו את הדיון לגובה העם כדי שירגיש טוב עם עצמו', אלא סדרה עם נפח דרמתי מכובד המבוססת על ניסיון חייהם של העוסקים במלאכה מאחורי הקלעים. ובכל זאת, למרות ביצועים טובים מצד הבמאי והשחקנים, קשה להכריז על הסדרה כיותר מאשר מפלסת דרך בתרבות הטלויזיה הישראלית.

אבנר ברנהיימר יצר את הסדרה על פי חייו, לאחר הצלחות לא-מועטות על המסך הקטן. ההצלחה הגדולה ביותר שלו קודם ל"אמא ואבא'ז" עם הוט (המשדרת אותה), היתה "יוסי וג'אגר" שהחתימה תו תקן של איכות על הכוכב שלה, יהודה לוי. עם טמירה ירדני שיצרה והפיקה את הסדרה החדשה שלו, עבד ברנהיימר גם בסדרה המוצלחת "בלו נטלי" עם יפתח קליין, שהיתה לסדרה המתוסרטת בצורה הטובה ביותר בקריירה שלו בשנות האלפיים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הקריירה ההוליוודית של במאים זרים זוכי אוסקר

"הזייפנים".

החל מיום חמישי יוקרן בארץ הסרט "המלכודת" בבימויו של סטפן רוזוויצקי האוסטרי. סביר להניח שהוא לא היה זוכה לביים את הסרט האמריקאי הזה לולא היה זוכה באוסקר על בימוי "הזייפנים" שזכה בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר. בשנים האחרונות קטגוריית הסרט הזר היא מעין כרטיס כניסה להוליווד. גם במאים שסרטיהם מועמדים לאוסקר זוכים לחשיפה (ארי פולמן עובד בימים אלו על "כנס העתידנים" שחציו מצויר ומככבים בו רובין רייט, הארווי קייטל), אך לעיקר תשומת הלב זוכים הזוכים.

איך משפיעה הזכייה באוסקר על הקריירה של הבמאים?

בסוף המאה ה-20 זכו שלושה במאים מפורסמים באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר: רוברטו בניני על "החיים יפים" (1998), פדרו אלמודובר על "הכל אודות אמא" (1999) ואנג לי על "נמר, דרקון" (2000). "החיים יפים" ו"נמר דרקון" היו מועמדים לאוסקר גם לסרט הטוב ביותר והבמאים שלהם לבמאי הטוב ביותר. בפחות מ-15 השנים שחלפו מאז, בניני כמעט נעלם מהקולנוע: הוא ביים את "כשתראי נמר בשלג" ואת "פינוקיו" ושיחק בסרטו האחרון של וודי אלן, "לרומא באהבה". פדרו אלמודובר זכה באוסקר גם על התסריט של "דבר אליה" (2002), הוא שב ודוחה הצעות לביים סרטים באנגלית (לזמן מה היה אמור לביים את "העיתונאי") וממשיך לביים סרטים בקצב של אחד לשנתיים בממוצע- האחרון שבהם היה "העור בו אני חי" והוא כבר צילם סרט נוסף שיוקרן בשנה הבאה. אנג לי ביים סרטים באנגלית לפני "נמר, דרקון" – שהיה הסרט הטייוואני הראשון שזכה באוסקר, אחרי שלוש מועמדויות (כולן לסרטים שלי ביים) – ומאז הוא ביים בעיקר סרטים באנגלית. הוא זכה באוסקר על בימוי "הר ברוקבק" והשנה יש סיכוי גבוה שיהיה מועמד על "חיי פיי".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בחזרה למשחק" – ביקורת #1

"בחזרה למשחק". קלינט איסטווד עם איימי אדמס.

"בחזרה למשחק" הוא לא עוד סרט בייסבול על קבוצה מפסידנית ('אנדרדוג', במונח המקצועי) שאיכשהו עושה את הבלתי אפשרי ובסוף הסרט זוכה באליפות. זהו סרט על משחק הבייסבול עצמו, תמצית החיים של אנשים מסוימים – אהבתם האינסופית. אפשר לקרוא לסרט הזה "שיר אהבה לבייסבול", ואין ספק שמי שחי ונושם את הספורט הזה (בעיקר אמריקאים, מה לעשות), יעריך את כל המחוות הקטנות (וגם הגדולות) ששזורות לאורכו.

"בחזרה למשחק", "Trouble With The Curve" במקור, הוא הסרט הראשון שבו קלינט איסטווד מככב מבלי לביים, מאז 1993. אנחנו ציפינו בכלל לסרט שכן איסטווד מביים, ועל כן גם ציפינו לסרט ראוי; ובעוד הבימוי של רוברט לורנס לא איכזב – לא ניתן לומר את אותו הדבר על הופעתו של איסטווד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בתוך הבית" – ביקורת

"בתוך הבית". ארנסט אומהור.

השאלה 'מהי חווית כתיבה?' עומדת במרכזו של הסרט "בתוך הבית" של פרנסואה אוזון. הסרט מוגדר כמותחן אך מאחר ועיסוקו הוא בחינת האופן בו אנו מתארים את המציאות ולאו דווקא הצגת פיסת מציאות כלשהי, העלילה המותחת הנה רק אמצעי. העיסוק האמיתי של הסרט הוא רתימת הצופה לבחינת האופן בו אנו מספרים סיפור והתוצאה היא סרט משעשע ולא שיגרתי אך גם כזה שמתמיד להשאיר את הקהל בעמדתו כצופה חיצוני ולא מאפשר לו לשקוע לתוך היצירה.

פרנסואה אוזון הוא מהבמאים והתסריטאים הצרפתים הבולטים כיום ("פוטיש – אישה – צעצוע", "8 נשים"). נטייתו לספק נקודת מבט יחודית ונטולת מעצורים על יחסים הכנתה לו מעמד כילד הרע של הקולנוע הצרפתי והוא מוכר גם כבמאי המקפיד לשלב סאטירה והומור חד בסרטיו. מבחינה זו "בתוך הבית" אינו יוצא דופן אך מה שמייחד אותו הוא העמדה שאוזון נוטל בו – הוא אינו מציג בפני הצופה נושא ומזמין אותו לחשוב עליו, כפי שעשה עם "בריכת שחייה", סרט נוסף שלו העוסק בחווית הכתיבה, אלא הוא מצליח לקחת את הצופה יחד עמו להתלבטות אקטיבית בנושא.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הזוכים במענקי פורום צרפת-ישראל 2012

"הבמה".

פורום צרפת-ישראל לקולנוע, טלויזיה ואנימציה 2012 (השני במספר), הכריז על זוכי המענק שלו בתחום האנימציה: "לראות כלום" של ברק דרורי, קיבל מענק בן 15 אלף ש"ח מקרן רבינוביץ'; ו"הבמה" של הזוג הנשוי יובל ומרב נתן, קיבל מענק של 15 אלף ש"ח מקרן הקולנוע הישראלי. הזוכים נבחרו מבין 7 מתמודדים ישראלים סופיים מתחום האנימציה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

חידושים באידיבי: נובמבר-2012

חידושים באידיבי. בתמונה: מדור האוניברסיטה.

לכבוד חגיגות 5 השנים לאידיבי, חידשנו והרחבנו את אידיבי מאד – והחידושים הפעם רחבים ורבים מספיק כדי להשקיע ולמנות את כולם במאמר מיוחד:
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דמדומים 4: שחר מפציע – חלק 2" – ביקורת

"דמדומים 4: שחר מפציע – חלק 2". קריסטן סטוארט, רוברט פטינסון.

"דמדומים 4: שחר מפציע – חלק 2" הוא סרט מפתיע במתח והאימה שהוא מייצר, וכנראה האפקטיבי ביותר בסדרה עבור קהל יעד משני המינים. מדובר בסיום הולם בהחלט לסדרת הסרטים הרומנטית לנוער, גם אם התסריט התפזר הרבה יותר מדי.

זהו הסרט השני שביל קונדון ("נערות החלומות", "קנדימן 2") מביים בסדרת "דמדומים" המצליחה, והוא מצליח למתוח כאן את החבל כמו שאיש לא עשה בסדרת סרטי נוער מוכוונת-המין-הנשי, שאני מצליח לזכור. להבדיל מסדרת סרטי "הארי פוטר", שנפתחה ב-2001 עם שחקנים-ילדים צעירים-ביותר ונסתיימה עשר שנים מאוחר יותר כשגם הקהל וגם השחקנים התבגרו מאד; "דמדומים" אפילו לא ארכה חצי מהטווח הזה.

כך, עוצמת המתח והאימה שמשרה קונדון בסרט האחרון מצליחה להפתיע, ובהתאם, אמנע מלקלקל לצופים שעוד לא ראו בתיאור מעשי האלימות הנוראים שעולים על המסך. בואו רק נאמר שיתדות כסף שהופכים את הערפדים לאבק והיו פופולרים בעלילות ערפדים אחרות ("באפי"! "באפי"!), לא השתתפו בעלילה של "דמדומים 4.2".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ארץ יבשה" – ביקורת

"ארץ יבשה". שיה לה'בוף.

"ארץ יבשה" אינו סרט משעמם במיוחד, אך גם אינו סרט מענין במיוחד. האמריקאים מסרבים להניח לתקופת היובש שאסרה על מכירת משקאות אלכוהולים בארה"ב, וממשיכים להערים סדרות וסרטים תקופתיים שיעסקו בנושא, ויהיו יבשים בהתאם.

על "ארץ יבשה" המתרחש בעשור השלישי-רביעי של המאה העשרים בארה"ב, אחראים שני אוסטרלים: הבמאי ג'ון הילקוט, והתסריטאי-מוסיקאי ניק קייב, שכבר עבדו יחד בסרט "ההצעה" (2005). הילקוט ביים את כל שלושת הסרטים שכתב קייב, בדרך כלל ידוע כמוסיקאי מוערך, ובין השני לשלישי גם הספיק לביים את הסרט "הדרך", שגרף כמה וכמה תשבוחות, אך לטעמי היה יבש לא פחות מ"ארץ".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"המפץ הגדול 6" – ביקורת

"המפץ הגדול".

הצפיה בשני הפרקים הפותחים של העונה השישית של "המפץ הגדול" מעלים תהיה לאן הלכה הקומדיה, ואיך נכנס חזק כל כך נושא מערכות היחסים הרומנטיות לעונה החדשה? אוקי, הבנו שגם החנונים יכולים להשיג בחורות, אפילו להתחתן, אבל בבקשה, אל תשכחו למען איזו מטרה אתם פה: להעביר לנו עשרים ומשהו דקות של כיף שיחזיקו לנו חיוך על הפנים מרבית הזמן, ולא לדסקס דילמות אנושיות על אופי היחסים של החבורה המתקדמת.

"המפץ הגדול" אף פעם לא המריאה למעמד של הסדרה הכי מצחיקה בטלויזיה, אבל היא הצליחה להנפיק במרבית פרקיה כמה רגעים מוצלחים מאד, ושירתה היטב את המטרה לגרום לצופה להרגיש טוב במשך עשרות דקות ספורות. העונה החמישית היתה מוצלחת במיוחד, והסתיימה עם עזיבתו של האוורד (סיימון הלברג) לחלל, כשכל החבורה צופה במעבורת שלו ממריאה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

אהרון סורקין על סרט הסטיב ג'ובס שלו: רק 3 סצינות שתתרחשנה בזמן אמת

התסריטאי אהרון סורקין ("הרשת החברתית", "חדר החדשות") חשף בכנס הירו (Hero Summit) כי הסרט שהוא כותב כעת על חייו של מייסד חברת אפל האגדי, סטיב ג'ובס, יעמוד על 3 סצינות בלבד, בנות 30 דקות כל אחת שתוגשנה בזמן אמת. הסצינות תתארנה את המתרחש מאחורי הקלעים של שלוש השקות מפתח בתולדותיה של חברת אפל: המקינטוש הראשון (Macintosh, 1984), נקסט קיוב (NeXTcube, 1990) והאייפוד (iPod, 2001).

סורקין ידוע בתור תסריטאי שאוהב לקדם את העלילה באמצעות דיאלוגים ארוכים מאד, ואף מהירים לרוב. 3 סצינות בלבד אך ארוכות כל כך מדגישות שזה גם הכיוון שהוא הולך לנקוט בסרטו של סטיב ג'ובס, הנחשב לאחד האנשים היצירתיים ביותר שחיו כאן בעשורים האחרונים. על הישגיו נמנים מחשבי המק והאיי-מק הפופולרים, האייפוד והאייפון המהפכני, הזנקתה של חברת אפל מחברה גוססת (לאחר שפוטר ממנה אי שם בעברה) לאחת החברות האמריקאיות הרווחיות ביותר בשוק, ואפילו הזנקתם של אולפני פיקסאר למה שהם היום.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הספר "קסם על ים כנרת" של יורם קניוק לעיבוד הוליוודי

הספר "קסם על ים כנרת" מאת יורם קניוק (הוצאת 'ידיעות אחרונות') נרכש לעיבוד הוליוודי לטלויזיה בידי חברת ניו ריג'נסי (New Regency Prod.). על העסקה היתה אחראית הדס מוזס-ליכטנשטיין, מנהלת הפיתוח העסקי הבינלאומי של סוכנות ADD המיצגת את קניוק, וזוהי העסקה הראשונה שנרקמת בין ADD לניו ריג'נסי לאחר שחתמו השתים על הסכם יצוא תוכן ישראלי לארה"ב, בפברואר האחרון.

ספרו של קניוק, שיצא עוד ב-1994, מגולל סיפור על צעירה שיוצאת למסע אלימות רצחני בליווי עובר משומר בצנצנת פורמלין. ניו ריג'נסי מסרה כי "תנקוט גישה קריאטיבית מפתיעה, בכך שתבצע אדפטציה של שורשיו השחורים של הספר והמסע המורכב מבחינה מוסרית של הדמויות בו, לסדרה סאטירית בת פרקים של חצי שעה שתצולם במצלמה אחת."

סיפור אחר של קניוק על מסעות רצח כבר עובד לטלויזיה הישראלית, הוא "נבלות".

"סקייפול" בעל הפתיחה הטובה ביותר לסרט ג'יימס בונד גם בארה"ב

"סקייפול". דניאל קרייג.

גם בתום 50 שנה, ג'יימס בונד ממשיך להיות רלבנטי באנגליה ובארה"ב, והסרט ה-23 בקורותיו "סקייפול" קבע שיא פתיחה בארה"ב עם 88.4 מיליון דולרים מתוך 3,505 בתי קולנוע. השיא החדש מחליף את 67.5 מיליון הדולרים של "קוואנטום של נחמה" שהחזיקו בתואר עד כה, ומצטרף לשיא באנגליה של 32.4 מיליון דולרים (20.1 מיליון פאונד) על פני 25.3 מיליון הדולרים שהחזיקו בתואר האנגלי עד כה ל"קזינו רויאל".

בונד הצליח להפתיע למדי בקופות בארה"ב. אחרי הפתיחה המרשימה באנגליה ובשאר מדינות חו"ל, האולפנים ידעו בודאות שמשחק להם כאן קלף חזק. הסרט עלה ביום חמישי בארה"ב, וגרף 4.6 מיליון דולרים, מה שגרם לניבוי אופטימי של 80 מיליון דולרים בכל סוף השבוע. לבסוף, כאמור, הוא חלף בקלילות על פני התחזית האופטימית. הסרט גם צפוי לקבל הכרזה רשמית במהלך היום-יומיים הקרובים כי הוא סרט הג'יימס בונד הרווחי ביותר (ולא רק בעל הפתיחה הגבוהה), כשרווחיו יעקפו את 110 מיליון הדולרים (כ-69 מיליון פאונד) שגרף מחזיק השיא עד כה, "קזינו רויאל", בכל הריצה שלו בממלכה (22 שבועות, לעומת כשבועיים בלבד ל"סקייפול").

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »