"אנט". אדם דרייבר, מריון קוטיאר.
"אנט" הוא מאסטרפיס. ככל שאני חושב עליו יותר, ככה אני מבין כמה זה סרט ענק ששווה 5 כוכבים בקלות. סרט כל כך מתוחכם ומהנה, שלא רק מקיים דו שיח מדהים עם ז'אנר המיוזיקלס, אלא כולל רצף אמירות פנטסטיות על תולדות עולם הבידור.
הסרט כולל את כל הייצוגים הנלעגים כביכול של השואו ביזנס: קיטש, מנייריזם, קלישאות, רומנטיסיזם, טראש, וולגריות, וסנטימנטליות – והופך את כל אלה ליצירת אומנות מפוארת.
[ספויילר פרשנות] אדם דרייבר הוא סטאנד-אפיסט אקסצנטרי שיוצא עם מריון קוטיאר המגלמת זמרת אופרה. הם אוהבים, כדברי אחד השירים היפים בסרט (שמעו כאן מתחת). הרומן שלהם מסתבך אחרי שנולדת להם ילדה – בובה מעץ. ולא בכדי. הבובה היא ייצוג שמופיע כל הזמן מולנו, למרות שהיא ילדה רגילה בעיני כל משתתפי הסרט.
וזה הקטע. הסרט מציג כל הזמן את הסימבוליות של הדימויים, יחד עם סיפור מעשה, כשהוא בעצמו מושר. כלומר, גם הסיפור עצמו חושף את עצמו כמעושה ועדיין מסופר "ברצינות".
הסרט יוצא ונכנס לסיפור, יוצא ונכנס מהדימוי, משתמש בכל תולדות עולם הבידור: סטאנד-אפ קומדי, עולם הפשע, עולם הרכילות, עולם האופנוענים, עולם האופרה, ספינות אהבה, עולם האינטריגות של עולם הבמה, עולם הבגידות של הסלבס, עולם הילדים הכוכבים ועוד ועוד. כל זה קורה כאשר להקת ה"ספארקס" נותנת גב סיפורי מוזיקלי שמפתה את הקהל להשאב לקלסיקה של הסרט המחזמרי המתוקתק עם כל הקלישאות המהנות.
"אנט". מריון קוטיאר.
לא סתם השחקן אדם דרייבר מגלם אדם בעולם הבידור. לא סתם קוטיאר מגלמת אשה בעולם הבידור גם כן. לא סתם הבובה זורמת גם היא לעולם הבידור. לא סתם ה"ספארקס" מופיעים שם בעצמם, מביטים בנו פותחים את הסרט עם השיר "בואו נתחיל". ההתכתבות בין המציאות לאשליה היא לא רק חלק אינהרנטי מהסרט – היא הסרט.
וכך הצופה חש לאורך הצפייה בכמה מימדים:
המימד הריאליסטי – שבו הוא עד לסיפור על כוכבים שמאבדים את עולמם (כמו שמוכר לנו מעולמות אלה).
הממד הפורמליסטי – שבו הוא מרפרר על תולדות המוזיקל בקולנוע.
המימד של הסימולקרה – כלומר, החיקוי של החיקוי של מה שאהבנו פעם (כמו בסרטים של טרנטינו). חיקוי שהוא בעצם ללא מקור אמיתי, אלא מקור שהוא פיקטיבי ומומצא מעולם הקולנוע.
המימד של הפסטיש – כלומר, חיקוי נלעג (השיט בספינת האהבה, או הדהירה על האופנוע, בליווי שיר האהבה השמאלצי We love each other so much, בתגובה הראשונה).
ובסוף – המימד של החוויה המפוארת של סרט עשוי היטב, מרשים, מהפנט, עם מוסיקה נפלאה ומרגשת באמת. כי השיר אמנם שמלצי, אבל הוא עשוי ברמה כל כך גבוהה, שקשה שלא להכנע לרגש שהוא מציף.
"אנט". מריון קוטיאר, אדם דרייבר.
מי שמצליח לייצר סרט שמדבר בכל כך הרבה קולות – עם הקהל ועם עצמו, ומסוגל לבקר את התוכן שלו ובו בזמן להיות הדבר עצמו ברמה כל כך גבוהה – הוא קולנוען ענק. אמרו את זה בעבר על טרנטינו. כאן הבמאי מתמודד עם ז'אנר שמלכתחילה נחשב מלאכותי, ולכן, מאתגר מאוד.
זה, לעניות דעתי, קולנוע אמיתי, בשיאו.
דירוג: 
אנט (צרפת, בלגיה, 2021)
בימוי: לאוס קרקס | תסריט: רון מייל, ראסל מייל | משחק: אדם דרייבר, מריון קוטיאר, סיימון הלברג, דווין מקדוול, קיקו מיזוארה | מוסיקה מקורית: רון מייל, ראסל מייל | צילום: קרולין שמפטייר
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-09.09.2021 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: