"דיויד בואי: מונאג' דיידרים".
הסרט הדוקומנטרי "דיוויד בואי: Moonage Daydream" אודות האמן הוא יצירת מופת אישית ומרתקת של במאי מרתק. גם היותו מיועד בעיקר למעריצים אדוקים לא פוגעת ביופיו ובחשיבותו.
הקולנוע הדוקומנטרי שמוקדש לביוגרפיות של אמנים מסוגים שונים הוא די שבלוני וצועד בשבילים מוכרים. ראשים מדברים מספרים לנו על חשיבות האמן תוך שאנו עוברים מסע החל מילדותו, דרך חייו ועד מותו, ומגלים כמה נפלא הוא בעזרת קטעי ארכיון.
הסרט הזה אינו סרט ביוגרפי. ברט מורגן שידוע בהיותו יוצר דקומנטרי לא שגרתי (יצר בין היתר סרטים על קורט קוביין וג'יין גודול) יצר סרט אישי מאוד על אמן זיקית שמחפש את עצמו ואת המקום בו ירצה להישאר. הסרט הזה הוא על ברט מורגן לא פחות מאשר על דיוויד בואי. מדובר במסה בה מורגן מבקש לספר סיפור אישי באמצעות סיפורו של בואי.
מורגן קיבל גישה מלאה לחומרים הפרטיים של בואי וכך יצר סרט שכולו מסופר בקולו של בואי. אף על פי כן, לא סיפור חייו הוא שמסופר אלא מחשבות על חייו. על רגעי מפתח. החיפוש והסיפור לא מתקדמים רק באופן כרונולוגי דרך תחנות בחיי בואי אלא זזים על ציר הזמן קדימה ואחורה. לפעמים בואי מדבר על מה שהולך להיות, ואז מספר בדיעבד מה היה. כשמורגן מתעסק בשנות ה-80 הוא בוחר להשמיע שיר משנות ה-70 כדי לומר משהו על מה שהתרחש. הוא מפרק שירים ובונה קטעים מחדש מרגעי שירים שונים מזמנים שונים, או מחבר בין אחד השירים שהופיעו באלבומו הראשון של בואי לשיר הנושא מאלבומו האחרון "בלקסטאר".
על אף שהסיפור המרכזי כן נפרש באופן כרונלוגי, הוא משמיט פרטים אישיים רבים ונוגע באופן נרחב יחסית בנקודות קריירה ספורות בלבד. האופן בו הסרט נע אחורה וקדימה בזמן תוך כדי הסיפור הכרונולוגי שלו הוא שהופך את החיפוש לנקודה המרכזית. אין זה סרט על דייויד רוברט ג'ונס ועל מהלך חייו. זהו סרט על דייויד בואי האמן שהתעסק במוסיקה, ציור, פיסול ומדיות וידאו. מורגן דואג להשאיר בחוץ כמעט כל פרט שיכול להפוך את בואי לארצי. כשהוא כן מתעסק בזה, יש לו סיבה טובה לכך שכן זאת נקודת הציון של המקום אותו חיפש. כך האיש שנפל מכוכב אחר מוצא על האדמה את מה שחיפש כל כך הרבה שנים.
זה סרט דורש מאוד. הוא לא עדין או מעודן. הוא הולם בצופים במהלומות ויזואליות רפטטיביות. צבעים, הבהובים, מעברים חדים. כך זה נמשך לכל אורך 135 דקותיו. בגלל שהוא אינו סרט ביוגרפי במובן הרגיל, על הצופה להכיר את הסיפור של בואי. בגלל השימוש בשירים מתקופות שונות ואף בחיבורים בין חלקי שירים שונים, על הצופה להכיר את קריירת המוסיקה של בואי. ללא הכרות מעמיקה הרבה מאוד ניואנסים יאבדו.
"דיויד בואי: מונאג' דיידרים".
הסרט לא מלווה בתאריכים או בשמות תקליטים. נראה שמורגן באופן מכוון יצר סרט שמזמין את מעריצי בואי האדוקים, אלה שלא צריכים שיספרו להם על זיגי או הדוכס, לבוא לחוות איתו את האופן בו הוא חווה את בואי. יש כל כך הרבה חומרים מתוך הופעות של בואי מכל השנים. הבחירה ללכת עם קטעי הופעות מהארכיון הביתי שמבחינה ויזואלית הם נחותים יותר, כמו מדגישה את הכוונה הזו. המעריצים מכירים את סרטי ההופעות. הם לא צריכים אותם. הם צריכים את האינטימיות שהחומר החדש מספק.
האם סרט שמיועד לקהל כל כך נישתי יכול להיות יצירת מופת? אני חושב שכן. בצפייה בסרט עברתי חוויה מסעירה. ימים לאחר הצפיה הוא עדיין מלווה אותי. מעולם לא ראיתי את בואי באופן הזה ובשילוב עם הסאונד והמראה שמספק ה-IMAX זו לא חוויה שאשכח בקרוב.
אם אתם מעריצי בואי, אל תפספסו את הסרט הזה. הוא מוקרן לשבוע בלבד. אני ממליץ בחום על צפיה באיימקס. אם אתם מחבבים כמה שירים של בואי, או לא ממש מכירים ומחפשים סרט שיספר לכם עליו, אז זה לא הסרט הזה.
דירוג: 
דיויד בואי: מונאג' דיידרים (ארה"ב, גרמניה, 2022)
בימוי: ברט מורגן | תסריט: ברט מורגן
הפצה: טוליפ אנטרטיימנט, החל מה-15.09.2022 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: