8 בדצמבר 2023 בשעה 12:00

"וונקה" – ביקורת: סרט ילדים מתקתק, קסום ועם הברקות יפות גם למבוגרים

"וונקה". טימותי שאלאמה.

במקום "סרט של פול קינג" כתוב בהתחלת "וונקה": "קונפיטורה של פול קינג", וזה בהחלט סרט מתקתק, קסום, עם הברקות יפות, בעיקר בחצי הראשון של הסרט. בכוונה מקפידים שהסרט מתאים לילדים, וזה דבר נכון, אך הוא גם פונה למבוגרים ויש הומור אבסורדי מוצלח.

מבט ברשימת הסרטים ההוליוודיים המצליחים ביותר בהרבה שנים האחרונות מבהיר שסרטי המשך מושכים קהל רב. האולפנים מחפשים מותגים, סדרות ישנות שהצעירים לא שמעו עליהן מעולם (המלאכיות של צ'רלי, The Fall Guy בקרוב עם ריאן גוסלינג), דמויות מוכרות (חוזרים שוב ושוב לרובין הוד), אתחול של סדרות סרטים ישנים (מכסחי השדים). כך גם עם וילי וונקה, הבעלים של מפעל השוקולד שמחליט להזמין למפעלו ילדים שימצאו כרטיס זהב בחפיסת השוקולד.

כך בא לעולם "וונקה", הסרט המוזיקלי החדש בכיכובו של טימות'י שאלמיי, על וילי הצעיר. כמו סיפורו של אנקין סקייווקר בטרילוגיה השנייה של "מלחמת הכוכבים" כמו "קרואלה" הנוראי עם אמה סטון הנפלאה. איך נולדה הדמות האייקונית שאנחנו מכירים.

ג'ין ויילדר גילם את וילי וונקה בסרט המוזיקלי "מפעל השוקולד של צ'רלי" (Willy Wonka & the Chocolate Factory) מ-1971 שרבים אוהבים ויש פה קישור לסרט, כולל שיר מתוכו; וג'וני דפ גילם אותו בגרסה של טים ברטון מ-2005, "צ'רלי בממלכת השוקולד" (Charlie and the Chocolate Factory), שהצליחה מאוד וזכורה בעיקר בעיצוב המפעל מעורר ההשתאות. בצד הרכילותי: שאלמיי יצא לזמן מה עם לילי דפ-פרדי, בתו של ג'וני דפ.

הבמאי פול קינג גייס שחקנים בריטיים משני סרטי "פדינגטון" המקסימים שביים: סאלי הוקינס (כאמו של וונקה בפלאשבקים ממוקדים), מאט לוקאס, יו גרנט (שנהנה מפריחה מחודשת, רק השנה הופיע גם ב"מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים" וב"מבצע פורצ'ן: תרגיל מלחמה").
אחד החוקים הבלתי כתובים לסרט מוזיקלי הוא שהשיר הראשון צריך לבוא בשלב מוקדם כדי להבהיר לקהל מה העולם של הסרט: כזה שכל דמות עשויה לפצוח בו בריקוד בהתאמה מושלמת עם דמויות אחרות, לצלילי שיר (לרוב שיר חדש לקהל). בקדימון לא מגלים שזה סרט מוזיקלי, כמו שקרה עם "סיפור הפרברים" של ספילברג (שממש לא הצליח) ו"הצבע ארגמן" החדש. זו טעות כי מי שאוהב סרטים מוזיקליים לא יודע שהוא כזה, ומי שנרתע מסרטים מוזיקליים יתאכזב כשהדמויות יפצחו בשיר.

"וונקה". טימותי שאלאמה.

וונקה, שעבד כטבח על ספינה, מגיע לראשונה ללונדון עם מעט כסף וחלום אחד: לפתוח חנות לשוקולד. בבית ההארחה שבו הוא משתכן הוא פוגש קבוצה של אנשים חסרי מזל כמוהו (כולל רואה חשבון בגילומו של ג'ים קרטר מ"אחוזת דאונטון") ובעלת בית נכלולית (אוליביה קולמן). שלושת בעלי חנויות השוקולד המובילות של לונדון, שמפקד המשטרה נמצא בכיסם, יעשו הכול כדי לפגוע בהגשמת חלומו.

שאלמיי ("קרא לי בשמך", "חולית") מצוין בתפקיד הראשי, כיף לראות אותו. העלילה לוקה בחסר, מעט חוזרת על עצמה כמו בסדרה מצוירת לילדים שבה גרגמל תמיד מנסה לתפוס את הדרדסים, והנבלים (השלושה שפועלים יחד) מדברים ומגיבים שוב ושוב באותה צורה ויש בהתנהלות שלהם משהו מהעולם המצויר. זה בסדר גמור שלא הוסיפו לוונקה גם סיפור אהבה אבל יש כבר דמויות משנה רבות ושחקנים טובים, אז למה לא להוסיף משהו קטן לחלק מהן? ולנודל (לשמה, כמו לרבים אחרים יש משמעות באנגלית; "אבאקס", שמו של רואה החשבון, זה חשבונייה ישנה), נערה צעירה שעובדת בבית ההארחה והסייעת העיקרית לתחבולותיו של וונקה, הפתרון נאמר בצורה חטופה ופזיזה.

"וונקה". טימותי שאלאמה.

השירים הם מרכיב חשוב בסרט מוזיקלי, כמובן…, ורובם חביבים, אך אף אחד מהם אינו מסתמן כלהיט או הוא חלק מקטע יוצא מן הכלל, כמו This Is Me מ"האמן הגדול מכולם" עם יו ג'קמן או City of Stars מ"לה לה לנד", שניים מהסרטים המוזיקליים המקוריים המצליחים בעשר השנים האחרונות. כמו ב"מרי פופינס" לוונקה יש כובע שהוא שולף ממנו דברים שונים, וגם רוחו של "אוליבר" שורה על הסרט. "אוליבר" ו"מרי פופינס" הם שני סרטים מוזיקליים מעולים משנות ה-60, כשהשוני הגדול הוא שפה יש מעט מאוד ריקודים. (אם בעתיד יעשו סרט "מרי פופינס" נוסף אז הייתי פונה אליו.)

והימור לסיום: בעשור הקרוב יעלו בווסט אנד גרסת מחזמר של הסרט, עם תוספת נכבדת של קטעי ריקוד.

דירוג: