רייצ'ל מק'אדמס

"הצילו" – ביקורת: מותחן קליל עם כימיה בין הכוכבים

"הצילו". רייצ'ל מק'אדמס.

"הצילו" הוא סרט מהנה, משעשע, על גבר ואישה על אי בודד, אך במקום להתאהב כפי שמצופה מסרטים כאלה מדובר בסרט בסגנון שונה, שבנוי יותר כמותחן קליל עם מאבקי כוח בין השניים והישרדות, וכשזה אלים זה גרפי, אכזרי, מדמם, מוגזם, כואב.

כבר נעשו סרטים על גבר ואישה על אי בודד שנאלצים להתמודד עם איתני הטבע, הייאוש וזה עם זה (רשימה חלקית: "סחף חושים", "הלגונה הכחולה", "שישה ימים שבעה לילות")… גם "הצילו" עוסק ביחסי הכוחות המשתנים בין התקועים עם הנסיבות המאיימות, אבל הפעם במקום צמד שאנחנו יודעים שיתאהב ויהפוך לזוג, יש קשר אחר בין לינדה (רייצ'ל מקאדמס) וברדלי (דילן אובריאן).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה" – טריילר מלא ומתורגם: פרל ומק'אדמס לא עוצרים

"תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה". רייצ'ל מק'אדמס, וויל פרל.

הקומדיה הפארודית "תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה" בכיכובם של וויל פרל ורייצ'ל מק'אדמס, התחדשה בקדימון-טריילר רשמי ומלא, אחרי הקליפ המוסיקלי לשירם מהסרט 'וולקנו מן'. פרל ומק'אדמס מגלמים צמד מוסקאים כושלים שנחושים לייצג את איסלנד בתחרות הזמר הגדולה ביותר בעולם על אף כל תמרורי האזהרה והאנשים בדרך שמנסים למנוע זאת מהם. הסגנון הקומי של פרל מככב בטריילר עם (ממש) הרבה עלבונות ועליבות, אז מענין איך הסרט יתקבל. האירוויזיון היא מהאירועים האירופאים הבולטים ביותר בישראל ואין ספק שהרעיון של הסרט יצליח לדבר אל הקהל הישראלי, כך שמענין יהיה לראות כמה שבועות הסרט יצעד בטבלת עשרת הגדולים של נטפליקס מאז שיצא בסוף החודש.

הסרט יעלה בנטפליקס ישראל והעולם ב-26 ביוני. אל פרל האמריקאי ומק'אדמס הקנדית מצטרפים פירס ברוסנן האירי, דן סטיבנס הבריטי ודמי לובאטו האמריקאית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה" – טריילר-קליפ: וויל פרל ורייצ'ל מק'אדמס מוגזמים כנדרש

"תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה". רייצ'ל מק'אדמס, וויל פרל.

הקומדיה הפארודית "תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה" בכיכובם של וויל פרל ורייצ'ל מק'אדמס, התחדשה בקליפ מוסיקלי לשירם הקליט מהסרט 'וולקנו מן', שהוא סוג של טריילר ראשון לסרט. פרל ומק'אדמס מיטיבים ללכוד את המוגזמות של רוח האירוויזיון, על אף שהוא אמריקאי והיא קנדית, שתי מדינות שפחות מחוברות לתחרות המוסיקלית הגדולה ביותר באירופה (אגב קנדיות – סלין דיון הקנדית יצגה את שוויץ ב-1988). צמד השחקנים מופיעים בקליפ לבושים בבגדים ויקינגים, ואיתם בסרט מככבים-ולא-נראים-בקליפ פירס ברוסנן, דן סטיבנס ודמי לובאטו.

לפני משבר מחלת הקורונה, הסרט היה אמור לעלות בנטפליקס בסמוך לתחרות עצמה של 2020, אבל זו בוטלה, והסרט נדחה ל-26 ביוני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

סרטי הקולנוע של וודי אלן: 41- "חצות בפריז" (2011)

"חצות בפריז". אוון ווילסון, מריון קוטיאר.

"חצות בפריז" נפתח בצילומים מרחבי פריז, כולל כל האתרים והבניינים המפורסמים ופארק שעשועים. זו העיר שאלן דיבר עליה בכל כך הרבה סרטים ובה מתרחש וצולם הסוף של "כולם אומרים אני אוהב אותך" (1996), ורק אז שם הסרט וכתוביות הפתיחה, שעל הרקע שלהן שומעים את בני הזוג גיל ואינֶז מדברים על פריז והוא אומר שבווודאי היה מדהים לגור בעיר בשנות ה-20.

המוזיקה ששומעים בפתיחה, בסיום ולכל אורך הסרט: Si tu vois ma mere של סידני בכט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספוטלייט" – ביקורת #2

"ספוטלייט". בריאן דרסי ג'יימס, מייקל קיטון, רייצ'ל מק'אדמס, מארק רופאלו.

"ספוטלייט" הוא סרט טוב שעם במאי מיומן וטוב יותר היה יכול להיות סרט… טוב יותר.

בקיץ 2001 עורך (מייקל קיטון) ושלושה עיתונאים מהווים את "ספוטלייט", צוות כתבות התחקיר של ה"בוסטון גלוב". הם עובדים במשך חודשים על סיפור רגיש מאוד בעיר שידועה באוכלוסייה הקתולית השמרנית שלה: התעללות מינית של כמרים בנערות ובנערים צעירים. מדובר בהתעללות של כמרים רבים שהיתה ידועה, ככל הנראה, לראשי הכנסייה. את הסיפור דוחף עורך ראשי חדש של העיתון (ליב שרייבר), שזוכה לתואר: היהודי הראשון שעומד בראש ה"בוסטון גלוב".

הסרט מצליח לתאר בצורה טובה את השתלשלות הדברים. יש הרבה דמויות ושמות ומצליחים לעקוב יפה אחרי המתרחש. מציגים יפה את הסביבה שבה מתרחש הסיפור, נראה שבכל מקום בבוסטון יש כנסייה; עם זאת, יש רגע אחד שמדגים את חוסר התחכום בעשייה. כשמייק (מארק רופאלו) מגיע לראיין אדם שהיה קורבן כשהיה ילד, בנוכחות עורך דינו (סטנלי טוצ'י). ברגע שרואים את האיש בפעם הראשונה אי אפשר שלא לשים לב לצלקות ממחטים בזרועו. ובכל זאת, בסוף ריאיון בן מספר דקות יש תקריב ליד המנוקבת שלו. אם לא ראיתם את זה עד עכשיו אין לכם סיבה לצפות בסרט.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ספוטלייט" – ביקורת #1

"ספוטלייט". בריאן דרסי ג'יימס, ג'ון סלאטרי, רייצ'ל מק'אדמס, מארק רופאלו, ליאב שרייבר, מייקל קיטון.

"ספוטלייט" הוא סרט דרמה בעל אופי דוקומנטרי, שזורם היטב לכל אורכו תוך מתן במה לנושא חברתי חשוב. לפי נתוניו, זהו סרט אוסקרים קלאסי: דרמה ביוגרפית המבוססת על סיפור אמיתי שזעזע את אמריקה, בכיכובם של כמה וכמה שמות מוכרים. אכן "ספוטלייט" נותן מענה יפה לקריטריונים של האקדמיה ומעמדותו לפרס הסרט הטוב ביותר הושגה בזכות ולא בחסד. אך האם זהו באמת אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה, כמתבקש ממועמדותו לאוסקר? לא בטוח. אמנם מדובר בסרט טוב מאוד, אבל לא עד כדי כך.

את הסרט ביים טום מקארת'י שגם כתב את התסריט (יחד עם ג'וש סינגר). מקארת'י, שעד כה לא ביים סרטים נחשבים (סרט האחרון, "הסנדלר" בכיכובו של אדם סנדלר, נקטל בידי המבקרים והקהל), אינו עושה דבר יוצא דופן או מיוחד מבחינת הבימוי. נראה שעיקר עבודתו היתה לא להפריע לסיפור להתקדם בקצב שלו. לעומת זאת, מבחינת התסריט יש הרבה יותר ממה להתפעל. הבחירה להימנע מהמבנה הקלאסי של פתיחה-סיבוך-התרה, ובמקום זאת לדבוק בדרך סיפור בעלת אופי הרבה יותר היסטורי-דוקומנטרי מאפשרת לסרט לזרום היטב ולקהל לקבל תחושה מציאותית יותר של כיצד נראית עיתונות חוקרת ביום יום.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"איש מבוקש מאוד" – ביקורת

"איש מבוקש מאד". פיליפ סימור הופמן, ווילם דפו.

"איש מבוקש מאוד" מגולל את סיפורו של מהגר צ'צ'ני מוסלמי המגיע להמבורג באופן לא חוקי ונקלע למרכזה של פרשה בינלאומית שעיסוקה מלחמה בטרור. המותחן המשובח פורש באופן מדוד וחכם את האופן בו רשת רציונלית וקרה נפרשת סביב המהגר ואת המידה בה נוכחותו מציתה פחדים ואינטריגות פוליטיות ואמוציונליות. "איש מבוקש מאוד", חף כמעט מאקשן פיסי, הוא סרט של מרוץ חכם למרחקים ארוכים, מלא מתח ועניין. הרלוונטיות העצובה שלו למצב האקטואלי כיום רק הופכת אותו לחשוב ומיוחד עוד יותר.

סביב "איש מבוקש מאוד" ישנן הרבה ציפיות, לא רק מאחר וזהו ספר נוסף המבוסס על ספר של הסופר ג'ון לה קארה, סופר מוערך ומצליח שרבים מספריו עובדו לקולנוע בהצלחה ("החפרפרת", "הגנן המסור" ו"החייט מפנמה", הם רק חלק מהדוגמאות), אלא בעיקר כי זהו אחד הסרטים האחרונים של השחקן הנהדר שנפטר השנה- פיליפ סימור הופמן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כל הזמן שבעולם" – ביקורת

"כל הזמן שבעולם". רייצ'ל מק'אדמס עם דומנל גליסון.

מה הייתם עושים לו יכלתם לנסוע בזמן לאחור? משנים את בחירותיכם? מתקנים טעויות? "כל הזמן שבעולם" מציע תשובות אבל באופן ממש פרטני ומלא. הקומדיה הבריטית מציגה בנימוס מנומנם את חייו של בחור המסוגל לנסוע לאחור בזמן. את כל חייו. היכולת המופלאה אינה נקשרת באירוע מסוים, לא עוזרת לו להציל אף אחד, אינה מפרידה בינו לבין אהובתו. היא פשוט שם וכמה נחמד. מה שמתחיל מחויך ובעל פוטנציאל אדיר מתברר כקומדיה שמרנית, כמעט ביוגרפית, קצת מייגעת ולגמרי מפוספסת.

ריצ'ארד קורטיס, תסריטאי סרטים מצליחים כגון "נוטינג היל" ו"יומנה של ברידג'ט ג'ונס", חוזר לביים בשלישית עם קומדיה רומנטית אך הפעם הקסם אינו לצידו. נראה כי הכנסת הגורם העל טבעי גרמה לכך שקורטיס יציע עלילה שאין בה עניין והיא נאחזת ביכולתו המופלאה של הגיבור הראשי. הבעיה מתחילה בכך שלאותה יכולת אין השפעה משמעותית על העלילה השגרתית וכך אין לצופה במה להיאחז- חיים שגרתיים מחד, יכולת מנומנת מאידך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"תשוקה" – טריילר למותחן האירוטי של בריאן דה פלמה עם רייצ'ל מק'אדמס ונומי ראפיס

המותחן האירוטי "תשוקה" של בריאן דה פלמה, התחדש בטיזר טריילר ראשון לכבוד ההקרנות בפסטיבלים ונציה וטורונטו במהלך ספטמבר. דה פלמה ("דרכו של קרליטו", "הבלתי משוחדים", "פני צלקת") די נעלם מעיני המיינסטרים אחרי "הדליה השחורה" (2006) הכושל, וביים בטרם "תשוקה" רק את סרט הביקורת שלו על המלחמה בעיראק, "מצונזר" (2007). כעת כאמור, הוא חוזר, עם רייצ'ל מק'אדמס בתור בוסית צעירה שגונבת לבת-טיפוחיה רעיון, וזו (נומי ראפיס, "פרומתיאוס", "נערה עם קעקוע דרקון") מחליטה לנקום בה בצורה רצחנית-אמנותית-אירוטית. לא תראו הרבה בטריילר, וטרם נקבע תאריך להפצתו של הסרט בארץ (או בארה"ב, או במרבית אירופה לבד ממדינות בודדות). תהנו:

"לא תשכח" – ביקורת

"לא תשכח". רייצ'ל מק'אדמס עם צ'אנינג טאטום.

שימו את כוכבת "היומן", רייצ'ל מק'אדמס, לצידו של החשפן-שהפך-לשחקן-ושמר-על-גופו-החטוב צ'אנינג טאטום, כרכו סביבם סיפור אהבה מתקתק, פחות שגרתי ושאפילו מבוסס על אירועים אמיתיים, תזמנו את ההפצה של הסרט לבתי הקולנוע בימים של אהבה, רצוי לקראת חג האהבה הבינלאומי – הולנטיינז דיי – וקיבלתם את הלהיט "לא תשכח", שאינו חורג מגבולות החביבות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

שוברי קופות 13.02.12: הצלחה מפתיעה מכל הבחינות

"לא תשכח". צ'אנינג טאטום, רייצ'ל מק'אדמס.

זו רק הפעם השניה בהיסטוריה שארבעה סרטים עלו לאקרנים בסוף שבוע בארה"ב, וגרפו למעלה מ-20 מיליון דולרים לקופתם. להוציא "מלחמת הכוכבים: פרק 1 – אימת הפנטום" שהוחזר לקולנוע בטוענה של תלת מימד, שאר הפותחים החדשים בבתי הקולנוע בארה"ב – "לא תשכח", "טעון הגנה" ו"מסע אל האי המסתורי" – הכניסו מספרים גבוהים במיוחד בז'אנרים שלהם, ואפילו לא היה חג או יום חופש כלשהו שיסביר זאת.

ראשונה ניצבת דרמת הרומנטיקה "לא תשכח" שפתחה עם 41.7 מיליון דולרים בקרב 2,958 בתי קולנוע, על פי הערכות. מדובר בפתיחה ה-6 הכי טובה בהיסטוריה לחודש פברואר (דחק את "שאטר איילנד" עם 41.06 מ"ד למקום השביעי, כשבמקום הראשון "הפסיון של ישו" עם 83.8 מ"ד), והשלישית הכי טובה בז'אנר הרומנטי ("היצ'" עם 43.1 מ"ד ו"יום האהבה" עם 56.3 מ"ד מובילים). היתה זו הצלחה כבירה גם לפילמוגרפיה של כוכבי הסרט: סרט הרומנטיקה המוצלח והזכור של רייצ'ל מק'אדמס, "היומן", גרף ב-2004 רק 13.5 מ"ד; וסרט הרומנטיקה "ג'ון היקר" בכיכובו של צ'אנינג טאטום גרף ב-2010 סכום מכובד של 30.1 מ"ד. באופן כללי יותר, הפתיחה של "לא תשכח" היא השניה הטובה ביותר עבור מק'אדמס, אחרי "שרלוק הולמס" (62.3 מ"ד); וגם השניה הטובה ביותר עבור טאטום, אחרי "ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ" (54.7 מ"ד). חג האוהבים 'ולנטיינס דיי' שיחול ביום ג' הקרוב, ודאי יתרום לסרט להרוויח סכום מכובד נוסף גם במהלך השבוע הנוכחי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: חצות בפריז

"חצות בפריז". אוון ווילסון, רייצ'ל מק'אדמס.

"חצות בפריז" הוא הסרט השנתי של וודי אלן שמזה שנים מקפיד לכתוב ולביים סרט בשנה. אלן הוא היוצר של "קח את הכסף וברח" (1969), "הרומן שלי עם אנני" (1977), "שושנת קהיר הסגולה" (1985), "בעלים ונשים" (1992) ואחרים שאני אוהב מאוד. ראיתי רבים מסרטיו מהעשורים הללו פעמים רבות ותודות להם אני מחכה ומצפה מידי שנה בשנה לראות את יצירתו החדשה, על אף שכל סרטיו במאה ה-21 נופלים מההישגים של סרטיו הקודמים.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »