את סיכום שנת 2022 בקולנוע חייבים להתחיל עם "אהבה בשחקים: מאווריק". סרט ההמשך לסרט המצליח מ-1986, שניהם בכיכובו של טום קרוז ומטוסים מהירים, צולם ב-2018. מר קרוז רב ההשפעה בהוליווד (ובעקבות ההצלחה העצומה של הסרט אולי עוד יותר, אם זה אפשרי) התעקש לחכות עם הפצת הסרט, להמתין שבתי הקולנוע בכל העולם ייפתחו מחדש ולא לשחרר את הסרט לשירות סטרימינג. קרוז מאמין בחוויה הקולנועית, ו"אהבה בשחקים: מאווריק" הוא סרט שחלקיו הטובים ביותר הם בתמרוני הטיסות והמשימות. זה הסרט ה-5 הכי מצליח בארה"ב אי-פעם(!) עם הכנסות של מעל 700 מיליון דולר ו-1.4 מיליארד בעולם, מעל ומעבר לכל הציפיות כי נוסטלגיה וסרט המשך בינוני לא תמיד מביאים לתוצאות הכספיות המיוחלות ("מכסחי השדים: החיים שאחרי", "בלייד ראנר 2049", לדוגמה). הוא מציב קרב קשה לסרט המשך אחר שיצא לקראת סוף השנה.
"אווטאר: דרכם של המים" הוא סרט המשך שדובר עליו בערך מהרגע שהראשון החזיר את תופעת סרטי התלת-מימד לקולנוע ב-2009. האוסקר, כזכור, אינו מדד בהכרח לאיכות של סרט(ים) אך מצביע על מגמות. אחרי זכייתו של "אווטאר" בפרס הצילום זכו בו שלושה סרטי תלת מימד ברצף החל מ-2011: "הוגו", "חיי פיי", "כוח משיכה".
האם הסרט של ג'יימס קמרון, שצולם יחד עם "אווטאר 3" שיצא בעוד שנתיים, יחזיר לאופנה את סרטי התלת-מימד? בסרטי האנימציה זה היה מיותר במיוחד, ובכלל ברוב הסרטים לא משתמשים בטכנולוגיה הזאת כדי להוסיף משהו לעלילת הסרט. דווקא שלוש הדוגמאות של הסרטים שזכו באוסקר על צילום לעיל היה תכנון ומחשבה ושימוש נכון במימד הנוסף.
כרגיל, קיבלנו השנה מבול של סרטי המשך מיותרים/בינוניים שלא הוסיפו כבוד רב (אם היה) לסרט הראשון, כולל: עולם היורה: עולם חדש, המיניונים: עלייתו של גרו, צעקה, ג'קאס (המוצלח), אחוזת דאונטון: עידן חדש. מסקנה: היזהרו מסרטי המשך שמבטיחים משהו חדש. בנוסף לאלה היו גם, כמובן, היבול המצופה ממארוול: ת'ור, ספיידרמן, ד"ר סטריינג'; ורוברט פטינסון הוא השחקן הבריטי התורן שנכנס לגלימה של גיבור-על אמריקאי, במקרה הזה באטמן.
בשנים האחרונות שירותי הסטרימינג השתלטו על הפקת סדרות (בעיקר דרמות) ומשכו גם שחקנים ויוצרים ידועים מהקולנוע. חלק מהסרטים שלהם מוקרנים גם בבתי הקולנוע. האם יצאו מתוך כל השחקנים הצעירים כוכבי קולנוע חדשים? לא שמות שבני נוער מכירים בלבד אלא מישהו שהפך לשם ופנים מוכרים ברחבי העולם?
מעבר לסרטי ההמשך קיבלנו מנה של כוכבי הקולנוע הידועים מאז אי שם בשנות ה-90: ברד פיט, ג'וליה רוברטס וג'ורג' קלוני, סנדרה בולוק.
הסרטים שהכי אהבתי השנה
סמטת הסיוטים– סרטו של גיירמו דל טורו (שהשנה גם אפשר היה לראות את הגרסה שלו ל"פינוקיו"), עם ברדלי קופר, קייט בלשנט, טוני קולט ועוד. [הביקורת שלי]
אשליות אבודות– סרט צרפתי על פי ספרו של בלזק. [הביקורת שלי]
מילה שלה– קארי מוליגן וזואי קאזאן הן צמד נהדר יחד. בא לי לראות אותן פותרות יחד תעלומות! [הביקורת שלי]
ג'קאס 4 לנצח– אין עלילה בסרט עם פעלולים ושטויות, מגוחך, מוגזם, דוחה, ומצחיק.
היה שלום מה הפמן– סרט צרפתי, על פי מחזה, שמתרחש במלחמת העולם השנייה בפריז. [הביקורת שלי]
אני לא נוהג להפנות תשומת לב לסרטים גרועים, אבל השנה היה אוסף יוצא דופן של סרטים איומים (במיוחד כאלו שהיו כאלה שאהבו אותם מאוד ויותר מדי), ששבצפייה בבית לבטח הייתי מפסיק באמצע -או זמן מה לפני כן: מין חסר מזל או פורנו משוגעים, קדימה קדימה, יום האם, רדופה, הנהגת של מר יוסוקה, אדומה אש, התפריט, אמא קטנה, אמבולנס, בלאק אדם, אחרי השמש.
כבכל שנה, אספתי רגעים, חלקים, קטעים ודברים יוצאים מן הכלל מסרטי השנה, גם מהפחות טובים שבהם.
- עם חברים כאלה אחת החברות נכנסת לענייני כושר ואחרי וריצת המרתון הראשונה שלה היא אומרת שבא לה לרוץ עוד, ושהיא "רחוקה מהשיא העולם רק בשעתיים ורבע".
- העיר האבודה ברד פיט מצוין בתפקיד קטנטן של דמות שמגיע לה סרט משלה (סביר להניח שזה לא יקרה). [אמרתי את זה בזמנו גם על הדמות של ג'ולי וולטרס ב"ברוקלין" עם סירשה רונאן; היה סיכוי שזה יקרה ודברים לא יצאו לפועל.]
- הכול בבת אחת בכל מקום הכול היה שווה בשביל הקטע עם הדיאלוג בין האבנים שהייתי מוכן לראות עוד ועוד ממנו.
- אייפל לרומן דוריס יש נוכחות מדהימה, גם בסרט הזה.
- עולם היורה: עולם חדש ג'ף גולדבלום מספק את הסחורה הצפויה ממנו. הוא ייחודי ונפלא, מצליח לקחת מילים בודדות ולהפוך אותן מצחיקות.
- שנות-אור הליהוק של כריס אוונס, הדמות של החתול, והקונפטי.
- אלביס אני, כידוע, אוהב שמשחקים-משקיעים בכתוביות או בלוגו, ובמקרה הזה של WB בהתחלה (ראו גם ה-WB ב"הסיפור המופלא של בנג'מין באטן"). גם אוסטין באטלר טוב בתפקיד הראשי.
- מזל רעיונות ויזואליים מוצלחים בסרט האנימציה הזה, שלא הוקרן בבתי הקולנוע.
- RRR סרט פעולה הודי בן שלוש שעות, עם שירים וריקודים (כמובן). זה הסוחף והטוב שבהם.
- אף פעם לא מאוחר אמה תומפסון משגעת.
- האיש האפור המרדפים המושקעים מאוד בהחלט מרשימים.
- כרטיס לגן עדן ג'וליה רוברטס מזכירה -למי שהיה צריך- שהיא עדיין שופעת חן, כוכבת קולנוע אמיתית.
- Nope אחת הדמויות בסרט כיכבה בסדרת טלוויזיה כשהיה ילד. לפני האסון שקורה באולפן המשחק והדיאלוגים הם נכונים ובו-בזמן פרודיה נהדרת לסדרות נעורים אמריקאיות.
- משולש העצבות בוחן יפה את הטבע האנושי.
- קריוקי ששון גבאי, תמיד שחקן טוב, מצליח להתעלות על עצמו ומציג דמות מלאה, רבת גוונים, תמיד אמינה, מדויק, יוצא מן הכלל. ובלעדיו לא היה סרט.
- הפייבלמנים הליהוק של דיויד ליץ' בתפקיד הבמאי ג'ון פורד הוא הברקה אדירה.
- אל תדאגי יקירתי פוסטר מקדים יפהפה.
- Confess, Fletch ג'ון האם מגלם בלש ובשלב מסוים נכנס אל המטבח של שכנה שלו, וזה מוגזם ומופרך אבל עדיין מצחיק מאוד.
- הבן עם משחק טוב של כל השחקנים בסרט (בראשם יו ג'קמן ולורה דרן), בולט הקטע האחד שבו פיטר (ג'קמן, כאבא לנער שסובל מבעיות) מבקר את אביו, שאותו מגלם אנת'וני הופקינס. בקטע אחד בן דקות ספורות הופקינס מרתק, כובש, מבלי להגזים, והוא דוגמה למה שיש לשחקן מעולה שמבדיל אותו מרוב השחקנים, הדבר הזה שיש או שאין והופך אנשים מסוימים לכוכבים, גם אם הם בני 84.
- רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית עיצוב הבית על האי היווני הפרטי של המילארדר מיילס (אדוורד נורטון) מזכיר כמה מאורות נבלים מסרטי ג'יימס בונד ועדיין מקורי ומרשים. בחוץ יש ברכה משגעת ובפנים, מעבר ליצירות האמנות הרבות, יש ריהוט ופרטים מיוחדים, וזה אפילו נראה כמו מקום שמישהו גר בו. ובהתחלת הסרט יש קופסה מיוחדת מהממת עם חידות.
- Spirited ריאן ריינולדס, והתלבושת בכל החלק האחרון של הסרט (שהוא לובש גם בכרזה של הסרט).
[…] מאוחרות: אידיבי – יונתן דורון בוחר את סרטי השנה שלו (ברשימה לא מדורגת והכי מקורית שנתקלתי בה), רגעים […]