כריכת הספר "מה נסגר עם באום?" מאת וודי אלן.
"מה נסגר עם באום?" הוא הספר העלילתי הראשון מאת וודי אלן, שבסוף נובמבר יהיה בן 90, ויצא לאור בעברית במקביל להוצאתו באנגלית. אין בעולם הרבה אנשים שהספר הראשון שלהם יוצא לאור בגיל 89.
בתחילת הקריירה שלו אלן כתב לטלוויזיה, היה אמן סטנדאפ מצליח, כתב מחזות, ואז החל לכתוב, לביים ולככב בסרטים שלו. מאז "קח את הכסף וברח" המעולה מ-1969 הוא ביים כמעט סרט אחד בשנה עד "עניין של מזל" מ-2023. היתה לו מתכונת קבועה, פחות או יותר: בכל שנה התיישב בקיץ לכתוב במכונת כתיבה תסריט חדש, בסתיו הוא צילם תסריט שלו, בחורף הוא ערך אותו, ולאחר מכן התיישב לכתוב תסריט חדש. לפעמים הוא שיחק בסרט, לפעמים לא. הוא אחד התסריטאים היחידים שזכו בשלושה אוסקרים, על "הרומן שלי עם אנני" (עליו גם זכה באוסקר לבימוי), "חנה ואחיותיה" ו"חצות בפריז".
שתי שערוריות ליוו את הקריירה שלו, והן חשובות לביקורת כי הספר נוגע בשערוריות. בתחילת שנות ה-90 עזב את מיה פארו והתחתן עם בתה המאומצת סון יי, הצעירה ממנו ב-35 שנה, ולה מוקדש הספר. העולם סלח לו, מיה פארו לא (זה היה לא מוסרי מצדו וגם איך שהתגלה נעשה בצורה מכוערת). בתה, בשכנועה של פארו או שלא, טענה שאלן פגע בה מינית. שתי חקירות משטרה נפרדות בדקו את החשדות, ובכך הסתיים העניין. שנים לאחר מכן, הועלו שוב הטענות והפעם הצליחו להכתים את שמו ולפגוע בקריירה שלו עד שאת "עניין של מזל" צילם בצרפתית עם שחקנים צרפתיים, ואז הופסקה הקריירה הקולנועית הענפה שלו, שכללה סרטים מעולים כמו "מנהטן", "שושנת קהיר הסגולה", "בעלים ונשים" ועוד ועוד.
מיה פארו עם וודי אלן על סט הצילומים של "שושנת קהיר הסגולה".
אז ללא תסריט לסרט שיצולם התיישב אלן לכתוב רומן.
"שושנת קהיר הסגולה" קולנועי מאוד, ב"לפרק את הארי" יש את אחד הקטעים האהובים עליי מכל סרטיו של וודי שבו רובין ויליאמס יוצא מפוקוס, משהו שלא יכול לעבוד בשום מדיום אחר, שבכתיבה זה נחמד אבל בסרט זה עובד. אז "מה נסגר עם באום?" הוא בדיוק ההפך. זה כתוב כספר אבל באותה מידה זה היה יכול להיות בסיס לתסריט לסרט. אפילו במבנה שלו זה ניכר. הספר רשום כרצף אחד ארוך, ללא פרקים, אפילו ללא שורת רווח.
"לפרק את הארי". ג'ולי קבנר, רובין ויליאמס.
רשימת הסופרים, האמנים, הפסיכואנליטיקאים, הבמאים והנאצים המוזכרים יהיו מוכרים לכל חובב סרטיו: קפקא, דוסטוייבסקי, צ'כוב, פרויד, ברגמן, היטלר ואחרים… אי אפשר לצפות שעולם האסוציאציות ישתנה בסוף שנות ה-80 לחייו אבל זה קצת מעייף לשמוע אותם דברים שוב ושוב. הוא מזכיר את הערים הגדולות בעולם שהוא תמיד מזכיר: לונדון, ונציה ופריז. גם הדמות הראשית של אשר באום היא דמות מוכרת מאוד מסרטיו: סופר-מחזאי כושל, היפוכונדר יהודי (אפשר היה לוותר על ה"אף השמי של אמו") בשנות ה-50 לחייו שמתגורר במנהטן, גרוש פעמיים, ללא ילדים משלו, … מנהטן בקיץ, בסתיו, בחורף, באביב, המוזאונים, בתי הקולנוע, המסעדות…
אשר באום נשוי בשלישית, ההוצאה לאור של ספריו הלא-מצליחים מתכוונת להיפטר ממנו, כתבת שראיינה אותו עומדת לחשוף שהוא הטריד אותה מינית, והבן החורג שלו מוכתר כגאון בעקבות הספר הראשון שכתב וזוכה להצלחה גדולה. פלא שבאום מרגיש רע ומדבר אל עצמו?
"פרסונה". ליב אולמן, ביבי אנדרסון.
כמו שקרה בסרטיו האחרונים, הוא שכח שיש טכנולוגיה מתקדמת בעולם (קרי, טלפונים ניידים) וזה בולט במיוחד כשהוא עסק בצעירים ולא בבני גילו. בספר אשר מדבר אל עצמו במכונית ונהגת אחרת נחרדת; האם יש צורך להגיד שיש כיום -כבר כמה ימים- דיבוריות ואנשים משוחחים בטלפון "לאוויר"? אם אשר באום חובב הקולנוע נולד באמצע שנות ה-70 אז מוזר מאוד שהוא לא מזכיר שום סרט משנות ה-80 וה-90 אלא רק סרטים ישנים יותר. ואין סיבה שכשהוא חוזר הביתה הוא ישאל את אשתו אם יש לו הודעות (כלומר, אם מישהו התקשר לחפש אותו בטלפון). ובספר מוזכרת בדיקת קורונה, אז הוא מתרחש בימינו אנו.
כמו בכל סרטיו, יש נשים לשעבר ובגידות על ימין ועל שמאל, כולל פגישות אקראיות עם הלשעברים. בספר אשר בוגד באשתו עם אחותה, כמו שקורה ב"חנה ואחיותיה", "צללים וערפל", "לפרק את הארי", "קפה סוסייטי". הסיבובים שאשר עושה עם הנשים בחייו מזכירים את "מנהטן", "הרומן שלי עם אנני"; מוזכרת גרטרוד סטיין ומדברים על איך זה יהיה לעבור לגור בפריז בבל אפוק (העידן היפה), שזו העלילה של "חצות בפריז", שבו גם מופיעה הדמות של גרטרוד סטיין; ישנה דמות של איש סרטי תעודה שכשיתבגר יכול להיות לסטר, הדמות של אלן אלדה ב"פשעים ועבירות קלות".
עוד מאותו דבר זה לא בהכרח רע, אם זה טוב. אבל "מה נסגר עם באום?" חסר הברקות, הוא מתנהל לו בקצב טוב, הוא קריא מאוד, אבל זה לא הופך אותו למרתק, והוא גם לא מספיק מצחיק גם כשהוא מנסה (כמו הדמות של הלן האנט ב"קללת אבן העקרב הירוקה").
במאה ה-21 כמעט לא היו לוודי אלן סרטים טובים -להוציא את "חצות בפריז"- ולו היה מצליח איכשהו לחזור על האיכות של רצף הסרטים הטובים מאוד שלו אחרי שנות ה-70, ה-80 וה-90(!), אז אולי לא היה כל כך "לבטל" אותו. פסגות היצירה הקולנועית שלו לא יישכחו כשיסכמו את הקריירה שלו. חבל שיוזכרו השערוריות אך זה בלתי נמנע. כך או כך, אין שום סיבה שהספר הזה יוזכר.
"מה נסגר עם באום?", וודי אלן, 2025
הוצאת ידיעות ספרים
כריכת הספר "מה נסגר עם באום?" מאת וודי אלן.