"ספיידרמן המופלא" – ביקורת #2
"ספיידרמן המופלא".
10 שנים בדיוק לאחר הפעם הראשונה שסדרת הקומיקס ספיידרמן עובדה לקולנוע, חוזר איש העכביש בשנית ומתחיל הכל מהתחלה. "ספיידרמן המופלא" מציג שוב את סיפורו של הנער פיטר פרקר והאופן בו הפך לגיבור על. בניגוד לסרט המקביל לו שיצא לפני עשור, הפעם הדגש הוא על הפן האנושי של הדמויות והעלילה מוקפדת יותר ומציעה עומק רגשי ורגעים שלרוב מאפיינים קומדיה רומנטית. מאחר ואלה משולבים בז'אנר הרפתקאות ופנטזיה, העובדה שהעלילה ידועה מראש מכבידה פחות מהצפוי והתוצר הסופי לא רק מעמיק וחכם יותר מקודמיו אלא גם מהנה.
מאחר וסדרת סרטי ספיידרמן האחרונה הייתה להיט קולנועי שהסתיים רק לפני 5 שנים, הסיבה להתחלת הסאגה מחדש אינה ברורה ומחייבת את יוצרי הסרט הנוכחי להוכיח כי יש הצדקה לגשת לקולנוע ולצפות שוב בסיפור מוכר. אולי זו הסיבה לכך שבניגוד לסדרות גיבורי על רבות שמגיעות לאחרונה לקולנוע, "ספיידרמן המופלא" מבקש להרוויח את קיומו ביותר מסצינות קרב. התסריט חכם, מוקפד ורגיש וכאמור מקדיש מקום לא מבוטל לרגעים קומים רומנטיים, אותם ניתן אולי להסביר על ידי כך שהפעם הבמאי הוא מארק ווב, מי שביים גם את "500 ימים עם סאמר".
