ביקורת: מה שעובד
לארי דיויד ואוואן רייצ'ל ווד. מתוך מה שעובד.
אחרי ארבעה סרטים שצולמו באירופה – שלושה באנגליה ואחד בספרד, כולל שניים מהסרטים המצליחים ביותר שלו ("נקודת מפגש" ו"ויקי כריסטינה ברצלונה") – שב וודי אלן אל מכורתו מנהטן. "מה שעובד", הסרט השנתי של אלן, שכותב ומביים סרט מידי שנה מאז 1982(!), היא קומדיה לא אחידה שעובדת יותר טוב בחלקה הראשון וכשהוא לא מנסה להצחיק. ועדיין, סרט בינוני של וודי אלן הוא טוב יותר מהרבה סרטים של במאים אחרים.
כבר למעלה מעשור שאלן לא מתקרב לרמה של סרטיו הטובים ביותר, דוגמת "בעלים ונשים" (1992), "חנה ואחיותיה" (1986) ו"הרומן שלי עם אנני" (1977). במהלך הצפיה ב"מה שעובד" נדמה שהוא שבוי בתדמית ובתבנית הסרטים הקודמים שלו והוא לא עושה מספיק כדי להשתחרר מהן, או שצופים בניסיון של מישהו לביים סרט וודי אלני. ובכל זאת, אני מעריץ נאמן שלו ואהיה הראשון בתור ב-2010 לסרט שצילם בלונדון עם אנתוני הופקינס, נעמי ווטס, אנטוניו בנדרס, ג'וש ברולין ועוד.
