יונתן דורון - רשימת מאמרים בבלוג (עמוד 74)

ביקורת: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ

מימין: מרלון וויינס, רייצ'ל ניקולס, סעיד טמאורי, דניס קוויד וצ'אנינג טאטום. מתוך: ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ.

בחיים כך גם בנוגע לצפייה בסרטים: אם לא מצפים, לא מתאכזבים. מי שמצפה לגרסה חיה של הסדרה המצוירת שהוא זוכר מילדותו צריך לחשוב על "רובוטריקים", "משימה בלתי אפשרית" ו"המלאכים של צ'רלי", רק שלוש דוגמאות מתוך סרטים רבים שלקחו שם ורעיון כללי של סדרה מצליחה, ועשו בהם כרצונם. ובימינו גם לא ניתן לצפות מסרט פעולה הוליוודי יקר (175 מיליון דולר) שמבוסס על סדרה מצוירת ומופק בידי חברת הצעצועים שרוצה למכור יותר צעצועים, לעומק, מקוריות ודיאלוגים אינטליגנטיים.

"ג'י.איי.ג'ו: כוח המחץ" נע במהירות, עניינים בו מתרחשים סימולטנית והחיתוכים מהירים בכדי שלא נשים לב או נספיק לפקפק באמינות של מה שקורה. צריך לדעת כי החליטו מראש לוותר על היגיון ופיתוח דמויות לטובת קטעי פעולה ואפקטים, וזה מה שמקבלים. הפעלולנים ואנשי פעלולי המחשב עבדו שעות נוספות, והמאמץ ניכר – אמנם המים והדגים בסרט לא נראים אמיתיים, אך המרדף ברחובות פריז אכן מרשים מאוד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מקבץ המלצות סינמטקים 15.08-22.08.09

מרלין מונרו. מתוך ניאגרה.

דבר העורך: מהדורה שניה של המלצות הסינמטקים שלנו מוגשת לפניכם כעת, אחרי שמהדורת הניסיון גרפה הרבה התעניינות (אך מעט מאד תגובות כתובות לצערנו). המלצותיכם, הערותיכם והארותיכם יתקבלו בשמחה.

סרטים מומלצים

"ניאגרה" (1953)

סרט מתח נהדר, מסרטיה הפחות מוכרים של מרלין מונרו שב-1953 כיכבה גם ב"איך להינשא למיליונר" ו"גברים מעדיפים בלונדיניות" הקלילים. בסרט משחק גם ג'וזף קוטן, שחקן שפרצופו אול יותר מוכר משמו, ובשעתו התגאה בכך שהוא משתתף בשלושה סרטים שנחשבו בידי במאיהם כטובים ביותר שלהם: אורסון ולס ("האזרח קיין"), אלפרד היצ'קוק ("צל של ספק") וקרול ריד ("האדם השלישי" המומלץ).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מקבץ המלצות סינמטקים 07.08-14.08.09

אליזבת' טיילור, מתוך מי מפחד מורג'יניה וולף?

הערת העורך: על הסרטים הפופולרים שיוצאים מדי שבוע ויצאו בעתיד בקולנוע, אנחנו מספרים בלי הרף, ברם רצינו לתת את הבמה להקרנות המיוחדות הנערכות בסינמטקים. מכאן נולד הרעיון לפינה שבועית כאן באתר בניצוחו של יונתן דורון שופע המידע, עם מקבץ המלצות לסרטים (בעיקר קלאסיקות ואבני דרך בקולנוע המקומי והעולמי, אבל גם סרטים פחות מוכרים של במאים יותר מוכרים) ואירועים מעניינים שיקרו בשבוע הקרוב בסינמטקים. מקוים שתהנו. הרגישו חופשי להמליץ גם אתם, בתגובות. ונחזיר את השרביט כעת ליונתן.

סרטים מומלצים

"מי מפחד מוירג'יניה וולף?" (1966)

סרטו הראשון של הבמאי מייק ניקולס שבהמשך דרכו, ביים את "הבוגר", "נערה עובדת" ו"קרוב יותר". זהו אחד מעשרה סרטי קולנוע משותפים של הזוג המתוקשר-בזמנו ריצ'ארד ברטון ואליזבת' טיילור, היחיד שלהם בשחור-לבן והמפורסם ביותר שלהם כזוג (יחד עם "קליאופטרה" שעל אתר הצילומים שלו נפגשו).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: חייה הפרטיים של פיפה לי

רובין רייט פן וקיאנו ריבס. מתוך חייה הפרטיים של פיפה לי.

"חייה הפרטיים של פיפה לי" היא דרמה לא-אחידה ברמתה שכתבה וביימה רבקה מילר (על פי ספר שלה שלא תורגם לעברית), עם צוות שחקנים מצוין, ובראשם רובין רייט פן היפה (שגם אחרי עשרים שנה תמיד תהיה הנסיכה הקסומה). זהו סרט לאנשים שלא מוצאים מה לראות ביבול הדל של סרטים בקיץ הזה – רווי סרטי ילדים, קומדיות מטופשות וסרטי פעולה חסרי עלילה.

פיפה הנשואה להרבּ הזקן (אלן ארקין, הסבא ב"מיס סאנשיין הקטנה") עוברת איתו לשכונה שמאוכלסת בפנסיונרים. היא דואגת לבריאותו של בעלה אחרי שעבר שלושה התקפי לב ומתעקש להמשיך לעבוד כעורך ספרים, ומנסה להתרגל לחייה החדשים. במקביל, פיפה נזכרת באירועים מילדותה שהשפיעו עליה ובסיפור היכרותה עם הרב כשהיתה נערה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: למעלה

מתוך למעלה.

הסרט העשירי של פיקסר, סרט האנימציה הראשון אי פעם שפתח את פסטיבל הסרטים בקאן, אינו מהטובים ביותר שלהם. כמו כל סרטיהם, "למעלה – תלת מימד" נראה מדהים ועשוי כהלכה, אך מה שמתחיל כסרט דרמה מעולה לכל המשפחה נופל בהמשך למחוז ילדותי מדי. זהו עדיין סרט האנימציה הטוב ביותר של השנה עד כה (ומבין הטוענים לכתר אפשר למצוא גם את "מפלצות נגד חייזרים", "פוניו על הצוק ליד הים", "עידן הקרח 3").

"למעלה", סרט מסע, כמו רוב סרטי האנימציה, הוא סרט דרמה עם קטעים מצחיקים, שנראה יפהפה, הדמויות הראשיות שלו מקסימות וההתחלה סוחפת ומרגשת. וכמו שמקובל היום, הסרט מוקרן בגרסת תלת מימד, שמוסיף למראה הסרט. במקרה הזה לא משתמשים בטכנולוגיה לגימיקים אלא ליצירת עומק משגע וצבעוני. הזקן הנרגן והילד השמנמן, שבקלות היו יכולים לצאת מרגיזים ונודניקים, יוצרים צמד מוצלח. את קולו של הזקן מספק אד אסנר ("לו גרנט") הידוע בגילום תפקידים של אדם קצר רוח ונזפני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: חטיפת הרכבת התחתית 123

ג'ון טרבולטה. מתוך חטיפת הרכבת התחתית 123.

"חטיפת הרכבת התחתית 123" הוא מותחן שמצליח לתפוס אותך מהרגע הראשון אך לא מצליח לשמור על המתח לכל אורכו, והצילום העצבני של טוביאס א. שליסלר מרגיז ממש, וכמעט מקלקל את הסרט. לא עוזרות גם ההתפתחויות והתפניות הלא מפתיעות והחלק האחרון הבנאלי. מי שיצטרף לנסיעה לא יתאכזב, כל עוד לא מצפים לגדולות ולנצורות.

מדובר בשיתוף הפעולה הרביעי של דנזל וושינגטון ושל הבמאי טוני סקוט. סקוט מתמחה במותחני פעולה, ובעבר ביים סרטים מעניינים דוגמת "אהבה בשחקים", "רומן על אמת" ו"אויב המדינה", אך סרטיו האחרונים נעדרים מקוריות ונראים כולם אותו דבר. "חטיפת הרכבת התחתית 123" נבלע הקיץ בין קומדיות וסרטים עם אפקטים מרשימים, ולא הצליח בארצות הברית כפי שקיוו, בגלל או למרות שירד מפס הייצור של הוליווד בשנים האחרונות: לוקחים סרט ישן עם רעיון טוב, מעדכנים אותו, מוסיפים שני כוכבים (דנזל וושינגטון וג'ון טרבולטה במקרה הזה) ומרפדים בשחקני משנה מוכרים שאפשר לסמוך עליהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: אויבי הציבור

ג'וני דפ, מתוך אויבי הציבור.

לצופים וליוצרי קולנוע יש משיכה ותיקה לסרטים על פושעים מהוללים. "אויבי הציבור" אינו הסרט הראשון על הפושע ג'ון דילינג'ר, שהפך לגיבור בעיני הציבור האמריקאי בשנות ה-30 של המאה העשרים, וקשה להמליץ דווקא עליו. על אף שמדובר בסרט פעולה עשוי לעילא, הוא אינו סוחף או מרתק, ולא מצליח לחדש מספיק בז'אנר הסרטים על שודדי בנק מהוללים.

שמונים מיליון הדולרים שעלה ניכרים בכל שניה: צילום יפה, תלבושות מוקפדות, שחזור נהדר של המועדונים והרחובות של שיקגו והסביבה בשנות ה-30, צלילי כלי הנשק היורים שנשמעים בבירור תורמים כולם לאווירה. בין מספר קטעים מצוינים (המצוד ביער, בריחה מהכלא) במהלך השעתיים ועשרים הדקות שלו יש יותר מדי דברים המוכרים לנו מסרטים קודמים שעסקו בנושא הזה ובתקופה הזאת. ראינו כבר תיאורי שוד בנקים כאלו ופושעים שזוכים לאהדת הציבור ("אנשים לא אוהבים חטיפות", אומר דילינג'ר כשמציעים לו לעבור לעסק משתלם יותר משוד בנק) בסרטים טובים ומעניינים יותר דוגמת "בוני וקלייד", "הבלתי משוחדים", "באגסי" ו"רוצחים מלידה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: אקסיות לכל הרוחות

משמאל: ג'ניפר גארנר, מתיו מקונוהיי ודניאל סונג'טה. מתוך אקסיות לכל הרוחות.

כדי לא להתאכזב חשוב לדעת לאיזה סוג סרט הולכים, ולפנינו פנטזיה רומנטית – לא קומדיה רומנטית כפי שלמדנו לצפות ממתיו מקונוהיי ("איך להיפטר מבחור ב-10 ימים", "מארגנת החתונות"). בסך הכול, "אקסיות לכל הרוחות" הוא סרט מעשיה חביב למדי: סרט קליל שלא מתיימר להיות רציני מדי, עם מספר קטעים משעשעים. הסרט שזור קלישאות פה ושם, אך בסך הכול נחמד לצפות בשחקנים היפים האלה.

כשצ'רלס דיקנס פרסם ב-1843 את הרומן "מזמור חג המולד" (וויקי באנגלית) הוא לא היה יכול לנבא שתסריטאים אמריקאים יתאהבו ברעיון של שלוש רוחות המבקרות אדם קמצן/חסר רגישות ומראות לו את עברו, את השפעתו על האנשים סביבו בהווה, ואת עתידו. "אקסיות לכל הרוחות" שם דגש על העבר, ומכאן שמו באנגלית: Ghosts of Girlfriends Past. אך בעצם מדובר באקסית אחת – רוח העבר, המראה לגיבורנו את יחסיו עם מושא עניינו הנוכחי בילדותם, בנערותם ובשנות העשרים לחייהם.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: ההצעה

סנדרה בולוק וריאן ריינולדס. מתוך ההצעה.

"ההצעה" היא קומדיה רומנטית חמודה אך די צפויה בכיכובם של סנדרה בולוק וריאן ריינולדס. השחקנים החביבים יוצרים זוג מוצלח, שמעלה חיוך על השפתיים, בעוד העלילה נעה בנתיבים מוכרים. אין בסרט קטע בלתי נשכח או רעיון מקורי שיהפכו אותו למשהו מעבר לסרט שגרתי. בכלל, אין יותר מדי דברים מקוריים בַּסרט שמתחיל בהוצאת ספרים במנהטן.

מאז שנות ה-30' יש נוסחה מוכרת בהוליווד לקומדיות רומנטיות: ברור שהזוג שלפנינו הולך להתאהב ולהיות יחד בסוף, ומה שחשוב הוא הדרך, איך יגיעו לשם. ומאז ומתמיד נשענים הסרטים הללו על החן של שני השחקנים בתפקידים הראשיים והכימיה ביניהם. מי שאוהב את סנדרה בולוק לא יתאכזב – היא מספקת את הסחורה. היא מצליחה להצחיק למרות שהדמות שלה לא סימפתית, וריאן ריינולדס טוב איתה ומולה ביחסי המשיכה-דחיה ביניהם. הסרט מתקדם במהירות מעניין לעניין, לפעמים מדלג על עניינים חשובים, אך מצליח להראות בצורה אמינה את ההתחבבות של השניים אחד על השני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: קוקו לפני שאנל

אודרי טוטו, מתוך קוקו לפני שאנל

גם לצרפתים יש גיבורי תרבות, והם עושים עליהם סרטים. אחרי "מולייר", "אדית פיאף – החיים בוורוד" ו"אויב הציבור מספר אחת" על שני חלקיו (אודות הפושע ז'אק מסרין), מגיע "קוקו לפני שאנל", סרט הקולנוע הראשון מבין שניים השנה שעוסקים באייקון האופנה הנודע. השם "קוקו שאנל" מוכר גם לאנשים שלא מתעניינים באופנה בזכות לוגו החברה (CC) והבושם מספר חמש. על אף הנושא המבטיח, זוהי ביוגרפיה קולנועית בינונית על אחת הנשים המפורסמות במאה העשרים.

לא מדובר ב"סרט תלבושות" רומנטי אלא בדרמה מעניינת ויפה לעיניים. השחזור התקופתי מרשים, ובראשו התלבושות, כצפוי לסרט שמציג את מקורות ההשראה והעיצובים הראשונים של מעצבת בגדים מהפכנית. הסרט מציג בצורה מוצלחת כמה מהפכנית ומיוחדת היתה שאנל לתקופה שבה היא חיה. אולם הוא מעט חוזר על עצמו, ולקראת סופו הופך לצפוי למדי ומשאיר תחושה קלה של החמצה, שמשהו חסר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »