חדשות הבידור

"שקרים קטנים גדולים". שיילין וודלי.

שיילין וודלי מצטרפת אל רוברט דה נירו ושיה לה'בוף בסרט הדרמה העצמאי "אחרי הגלות" (ש.ל.ר, After Exile). את הסרט יביים ג'ושוע מייקל שטרן ("ג'ובס") על פי תסריט של מייקל טובו המבוסס על אירועים מחייו, ושל אנתוני ת'ורן שגם יפיק.

העלילה מספרת על אסיר שמשתחרר (לה'בוף) לאחר ריצוי תקופת מאסר בגין הרג חף מפשע במהלך שוד אלים. הוא מנסה לחזור אל החיים שהשאיר מחוץ לכותלי הכלא, ואביו האלכוהוליסט אכול האשמה שהיה פושע בעצמו בעבר (דה נירו), מנסה לעזור בשיקום שלו ומנסה גם למנוע מבנו השני להיגרר לגורל דומה של סמים ופשע. וודלי תגלם את חברתו לשעבר של לה'בוף שמנסה לשקם את מערכת היחסים איתו ולהשאיר גם היא מאחור את חייה של צרכנות סמים ודיכאון.

צילומי הסרט יחלו בנובמבר הקרוב.

"ספיידרמן: רחוק מהבית".

אולפני סוני המחזיקים בזכויות על "ספיידרמן" ודמויות נוספות מעולמו הקומיקסי, הגיעו למחלוקת מול אולפני דיסני וחטיבת מארוול שלהם באשר למעורבותו של מפיק העל קווין פייגי בפרויקטים נוספים של איש העכביש אחרי "ספיידרמן: רחוק מהבית". בתזמון לא מקרי, זמן קצר אחרי שנודע כי "ספיידרמן: רחוק מהבית" עקף את "סקייפול" והפך לסרט המכניס ביותר של אולפני סוני, נודעו החדשות על המחלוקת באשר להמשכיו, והחל להתחולל קרב גרסאות על הנושא.

מרבית המקורות של אתרי הבידור בחו"ל מצביעים על רצונם של אולפני דיסני ומארוול להעלות את חלוקת הרווח (והעלות) על סרטי "ספיידרמן" עתידיים שיזכו למעורבותו של פייגי, הנחשב לאחד הנכסים האנושיים הגדולים שיש לדיסני. עד כה, במסגרת ההסכם שהביא את "ספיידרמן" ליקום הקולנועי של מארוול, האולפנים הסתפקו ב-5 אחוזים בלבד מההכנסות (החל מהדולר הראשון) ובעלות על כל המסחור של מותג ספיידרמן (מה שמקל גם בשימוש בו בפארקי השעשוע של דיסני ברחבי העולם). כעת, אחרי שפייגי ומארוול היו מעורבים בשני סרטי "ספיידרמן" האחרונים ואלה הצליחו בצורה מסחררת, דיסני-מארוול דורשים חלוקה של 50-50, וסוני לא מוכנה לכך. גרסה אחרת ופחות פופולרית שכנראה מקורה בסוני, גורסת כי דיסני מנסה לפרוש מההסכם עם סוני כדי למקד את פייגי במותגי הקומיקס שקיבלו ברכישה של פוקס כגון "אקס-מן".

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"אדם בעקבות גורלו". פיטר פונדה.

כוכב "אדם בעקבות גורלו" והמועמד לשני פרסי האוסקר, פיטר פונדה, הלך לעולמו בגיל 79 בעקבות מחלת סרטן הריאות. פיטר היה נצר למשפחת פונדה ההוליוודית הידועה – בנו של השחקן הנרי פונדה, אחיה הקטן של השחקנית ג'יין פונדה, ואביה של השחקנית ברידג'ט פונדה.

פונדה התחיל לקנות את תהילתו בסרט The Wild Angels של רוג'ר קורמן מ-1966, ושנה לאחר מכן הוא הופיע ב-The Trip של אותו הבמאי. באוטוביוגרפיה שלו, סיפר פונדה כי קיבל את הרעיון ל"אדם בעקבות גורלו" שיצא שנתיים מאוחר יותר, כאשר הביט בפוסטר של The Wild Angels. "אדם בעקבות גורלו", שאותו כתב ביחד עם הבמאי דניס הופר ותסריטאי נוסף (והיו מועמדים לפרס האוסקר על התסריט שלו), נחשב לסרט פורץ דרך ואבי הקולנוע העצמאי ההיפי כמו שאנחנו מכירים אותו היום. בשנות ה-1970 ביים בעצמו שלושה סרטים, וב-1988 הופיע בסרט של הבמאי הישראלי ריקי שלח, "לוחמי החופש". את המועמדות השניה שלו לאוסקר קטף על הסרט "הזהב של יולי" (1997). עוד הופיע בסרטים "גוסט ריידר" ו-"3:10 ליומה".

Viacom CBS

שלוש שנים של ניסיונות הגיעו סוף סוף להסכמה על מיזוג שיאחד מחדש את אימפריית הבידור של איל המדיה סאמנר רדסטון, 13 שנה אחרי שהתפצלו ויאקום מ-CBS. האיחוד מכניס לקורת גג אחת בשם ViacomCBS את רשת הטלויזיה CBS ותת הרשתות שלה שנושאות את שמה כמו גם את ערוץ שואו טיים, יחד עם ערוצי ויאקום – MTV, ניקולודיאון, קומדי סנטרל – ואולפני הקולנוע פאראמאונט, הנמנים כאחד מחמשת האולפנים הגדולים בהוליווד. בין המותגים המתאחדים לקורת גג אחת ניתן למצוא את "מסע בין כוכבים" ואת "משימה בלתי אפשרית".

שתי החברות התפצלו בעבר בעקבות דרישות רגולטוריות, והמשיכו להיות תחת הבעלות של חברותיו של רדסטון. הפיצול גרם לכך שהן המשיכו לשתף פעולה אך בתעצומות נמוכות. למשל המותג "מסע בין כוכבים" מוציא סרטים לקולנוע בהפקת אולפני פאראמאונט של ויאקום, וגם סדרות טלויזיה לערוץ CBS; בעוד המותג "משימה בלתי אפשרית" לא הוציא סדרות טלויזיה כבר עשורים והסתפק בקולנוע. המיזוג אינו נחשב לקפיצת מדרגה גבוהה במיוחד, משום ששווי החברות המאוחד עומד על כ-30 מיליארד דולרים. לשם השוואה, שוויה של נטפליקס הוא 136 מיליארד דולרים, שוויה של קומקאסט (שבבעלותה רשת הטלויזיה NBC) הוא 193 מיליארד דולרים, ושוויה של דיסני (שבבעלותה רשת הטלויזיה ABC) הוא 245 מיליארד דולרים.

"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו". ג'סטיס סמית', קתרין ניוטון.

"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" הוא סרט הרפתקאות לילדים עם מעט מסתורין והרבה אנימציה ממוחשבת המתרחש בעולם הבדיוני של סדרת "פוקימון", ללא קשר ישיר לעלילה שלה. למרות ההברקה המבטיחה שהקדימון מציג, בו הדמות המתוקה פיקאצ'ו מדברת בקול מבוגר ורוטן, שהסרט עשוי לקרוץ גם לקהל בוגר, כמו שמצליחים לא מעט סרטים שמכוונים לקהל צעיר (בעיקר אנימציות), העלילה נותרת לא מתוחכמת ודי משעממת. כמובן, זה לא ימנע מילדים להנות ממנו מאד. הדבר הבולט ביותר לטובה הוא האנימציה הממוחשבת שהיא מפעימה ומיוחדת.

זהו סרטו החמישי של רוב לטרמן שעוסק באופן בלעדי בסרטים המכוונים לילדים. דווקא סרטיו המצוירים באופן מלא – "סיפורו של כריש" (2004) והסרט הכיפי "מפלצות נגד חייזרים" (2009) מאזנים יפה את הפנייה לילדים ברובד אחד ולמבוגרים ברובד אחר. התרגום של העולם המצויר לעולם המצולם עם אנימציה ממוחשבת מוצלח ביותר והאינטראקציה בין הדמויות האנושיות והלא אנושיות עובדת היטב. אבל לטרמן לא ידע למנף את ההישג הזה לכדי סרט ששועט קדימה, מרכיב הכרחי בסרט הרפתקאות.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"אנשים ומקומות". אנייס ורדה.

הבמאית העלילתית ותיעודית הצרפתיה המוערכת אנייס ורדה הלכה לעולמה כתוצאה מסרטן השד, והיא בת 90. היא היתה הזוכה האישה הראשונה בפרס מפעל חיים של פסטיבל קאן (2015) והמועמדת המבוגרת ביותר לפרס האוסקר על סרטה "אנשים ומקומות" (2017).

ורדה נולדה בבלגיה והיתה צלמת עיתונות בטרם עברה לקולנוע באמצע שנות ה-1950. היא השתיכה לזרם הקולנוע הצרפתי 'הגדה השמאלית' שפעל במקביל ל'גל הצרפתי החדש', יחד עם אלן רנה, כריס מרקר וז'אק דמי – לו נישאה ב-1962. הם היו נשואים עד מותו ב-1990. אחד מסרטיה החשובים היה "קליאו מחמש עד שבע" (1962), שהביא לה את המועמדות הראשונה לפרס דקל הזהב. סרטה הבולט ביותר הוא "עוברת אורח" (1985), שזכה בפרס אריה הזהב של פסטיבל ונציה ובפרס הסזאר הצרפתי לסרט הטוב ביותר. עוד בולטים ברזומה שלה הסרטים "האחת שרה, השניה לא" (1977), "המלקטים והמלקטת" (2000) ו"החופים של אנייס" (2008).

בפסטיבל ברלין שהתקיים בפברואר האחרון, הספיקה להקרין את סרטה האחרון והאוטוביוגרפי "ורדה של אנייס" (ש.ל.ר, Varda by Agnes).

גלן קלוז מתוך "האישה" ואוליביה קולמן מתוך "המועדפת".

אני מעדיף כשהזוכים באוסקר אינם ידועים מראש לא בשל אהבה להפתעות בהכרח אלא מהעדפה של מתח, כשיש קרב צמוד זה הרבה יותר מעניין. יותר כיף לראות שחקנית מופתעת ושמחה מאשר זו שצפויה לזכות ורק מחכה לרגע שיקראו בשמה. בחמש שנים האחרונות הזוכה בקטגוריית השחקנית הראשית היתה ידועה לפני הטקס. כולן זוכות ראויות שהיו צריכות להכין נאום מראש ולהיראות המומות: פרנסיס מקדורמנד (שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי), אמה סטון (לה לה לנד), ברי לרסון (חדר), ג'וליאן מור (עדיין אליס) וקייט בלנשט (יסמין הכחולה).

השנה מסתמן מרוץ צמוד בין שתיים מחמש המועמדות: גלן קלוז ואוליביה קולמן. שלוש המועמדות האחרות הן רקע להתרחשות: ליידי גאגא (היא תנסה להיראות מופתעת כשתזכה על השיר שכתבה ל"כוכב נולד"), מליסה מקארת'י ("האם אי פעם תסלחי?", סרט על פי סיפור אמיתי שג'וליאן מור כמעט כיכבה בו) ויליץ אפיריסו ("רומא" הוא סרטה הראשון, היא השחקנית הראשונה שמועמדת על תפקיד ראשי בספרדית).

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"מנהטן".

וודי אלן הוא אחד מיוצרי הסרטים הפוריים ביותר בקולנוע, בעל פרסונה קולנועית ייחודית ומוכרת. הוא נולד ב-1 בדצמבר 1935 והתחיל את הקריירה שלו כסטנדאפיסט, כתב לתכניות טלוויזיה, פרסם מאמרים מצחיקים לכתבי עת, כתב מחזות, כולל "שחק אותה, סם" (הוא כיכב בגרסת הסרט אך לא ביים אותו).

ל"קח את הכסף וברח", הסרט הראשון שאלן כתב וביים, יימלאו 50 השנה. לכבודו הסקירה הזאת על כל אחד מ-47 סרטי הקולנוע שהוא כתב וביים (כולל החלק שלו ב"סיפורי ניו יורק"). את הטובים ראיתי כבר פעמים רבות (את המעולים ראיתי פעמים רבות מאוד), ואת הגרועים ראיתי בפעם השנייה בשביל לכתוב עליהם.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

בתום שש שנות משא ומתן, "תלי", חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלויזיה בישראל, חתמה על הסכם תמלוגים עם גוגל עבור צפיה ביוטיוב של יצירות מיוצרים המיוצגים על ידה. תלי היא חברת התמלוגים השניה בעולם שחותמת על הסכם כזה מול גוגל, אחרי חברה מקבילה מבלגיה.

מנגנון חלוקת התמלוגים מתבסס על מספר מדדים כגון מספר הצפיות בסרטון ביוטיוב, אורכו, מורכבות כתיבתו, מספר השותפים ליצירה ועוד. כך יוצרים מסוימים יסתפקו בעשרות שקלים לחודש בעוד אחרים עשוים לנסוק לאלפי שקלים. לפי תלי, היקף השימוש ביוטיוב לצפיה ביצירות ישראליות המיוצגות בידי תלי בשנים 2012-2016 (לא כולל וידאו קליפים) עומד על קרוב ל-1.5 מיליארד צפיות. בראש טבלת הצפיה ניצבת "קופיקו".

אופירה לובניצקי, מנכ"לית תלי: "לאחר שש שנים של דיונים בצל יחסי הכוחות הברורים בין תלי לגוגל, אנו שמחים שבסיומו של התהליך הגענו לסיכום, שהוא הישג. במסגרתו היוצרים שלנו יקבלו כספים שמגיעים להם. ההסכם עם יוטיוב הוא תחילתו של רישוי וגביית תמלוגים צודקים ליוצרים גם מפלטפורמות, שלפי פרשנות הנוחה להן, הן פטורות מחובת תשלום תמלוגים ליוצרים שמיצירותיהם הן נבנות. המאבק להשגת צדק ותמלוגים הוגנים עבור יוצרי התוכן ומספקי התכנים לפלטפורמות באינטרנט, הוא בתחילתו ושותפים למאבק ארגוני יוצרים מכל העולם."

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד". אדי רדמיין.

שלושה סרטים עלו בבכורה בצפון אמריקה בסוף השבוע האחרון, ולכולם הכנסות צנועות יחסית וברף התחתון (או מתחת לרף) של ציפיות האולפנים והאנליסטים. מוביל את המגמה הזו הוא סרט הפנטסיה-הרפתקאות "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד", שהכניס בבכורתו 62.2 מיליון דולרים, על פי הערכות, כשהאולפנים ציפו שיכניס כ-65 מיליון דולרים. זוהי הבכורה החלשה ביותר ביקום הקסום של הסופרת-תסריטאית ג'יי.קיי רולינג ("הארי פוטר"), כשהבא בתור (של החלשים ביותר ביקום הזה) הוא קודמו, "חיות הפלא והיכן למצוא אותן", מלפני שנתיים. ברור למה אולפני האחים וורנר ידעו שהסרט לא יסחרר את הקופות – שהרי זה כבר הסרט העשירי ביקום הזה – והם התכוננו מבעוד מועד וריככו את המכה עם העלאת הסרט במקביל ב-79 ארצות נוספות (!), שהכניסו עוד 191 מיליון דולרים לקופתם. 37.5 מיליון דולרים מהסכום הזה הגיע מסין, והארץ הבולטת היחידה שעוד לא עלה בה הסרט היא יפן.

לחצו לקריאת הפוסט המלא »

"סוף המשחק". ברט ריינולדס.

השחקן האמריקאי וכוכב שנות ה-1970-1980 ברט ריינולדס הלך לעולמו היום (ה') בגיל 82, כתוצאה מהתקף לב. הוא עתיד היה להשתתף בתפקיד הבכיר של ג'ורג' ספאן בסרט "היו זמנים בהוליווד" (ש.ל.ר, Once Upon a Time In Hollywood) של קווינטין טרנטינו, אך לא הספיק להצטלם לסרט בטרם לכתו. את התפקיד רצה להעניק לו טרנטינו לאחר שצפה בו בסרט "כוכב הקולנוע האחרון" (ש.ל.ר, The Last Movie Star) שכנראה יהיה סרטו האחרון (או אחד מהם).

ריינולדס, יליד מישיגן שבארה"ב, הופיע לראשונה בסרט "אנג'ל בייבי" מ-1961, וקנה את פרסומו עם "גברים במלכודת" של ג'ון בורמן. הוא נחשב לסמל מין בשנות ה-1970 והצטלם לשער מגזין 'קוסמופוליטן' בעירום מלא, כשידיו ורגליו מסתירות בתנוחתו את איברו המוצנע. כמו כן המשיך והופיע בסרטי פעולה מצליחים בקופות כגון "הפרחח ובת השריף", "מרוץ מחוף לחוף" ו"בית הזונות הקטן והטוב בטקסס". הוא היה נשוי לשחקנית ג'ודי קארן בין 1963 ל-1965, ביים שני סרטים (ב-1976 וב-1982), אך לאט לאט ניצוץ הכוכב שלו דעך. ב-1988 נישא לשחקנית לוני אנדרסון (איתה היה עד 1993), וב-1990 סלל את דרכו חזרה לתהילה עם הסדרה "צללים בין ערביים" שכתב ובה כיכב, ועליה זכה בפרסי האמי וגלובוס הזהב. החזרה לתהילה בפועל נעשתה עם הסרט "לילות בוגי" (1997) אך הוא עצמו לא אהב את תפקידו, ואף פיטר את הסוכן שלו בעקבותיו (כמו גם סירב לככב בסרט "מגנוליה" של אותו הבמאי, פול תומאס אנדרסון). הוא שוב הוא נעלם מן התודעה על אף שלא הפסיק לשחק בסרטים – פשוט תמיד היה בתפקידים קטנים מאד.