הנה משהו שנשמע מאד משעשע: שובר הקופות הדי מפתיע מהשנה שעברה, "מאמא מיה! – הסרט", יוקרן בסינמטק תל אביב על המסך הגדול, כשעל הבמה לפניו יבצעו מלכי ומלכות דראג את השירים. המופע הוא חלק מערב התרמה לפסטיבל הבין-לאומי לקולנוע גאה (TLVFest), ותשתתפנה בו המון מלכים ומלכות עם שמות משעשעים ולאו דווקא מאד מקוריים: ציונה פטריוט, טלולה בונט, קיי לונג, עושרי, קינג ג'ונג', גיילורד רוטשילד, ג'ון ד'ארק, רמה רימינג, אלכסנדרה פון שטראוס, בלאדי-מרי ועוד.
עלילת הסרט מספרת על צעירה העומדת להתחתן, ורוצה שאביה האבוד ילווה אותה בדרכה לחופה. היא מזמינה את שלושת חבריה הקודמים (והחשודים המרכזיים לתפקיד האב) של אימה אל האי היווני שם הן נמצאות, במטרה לגלות מי מבינהם צריך לשאת בתפקיד.
המופע יתקיים ב-23 בדצמבר, בסינמטק תל אביב. מחיר הכניסה בהזמנה מוקדמת הוא 70 ש"ח.
לכל סרט יש כרזה, ורובן נראות אותו דבר: שם הסרט באותיות מעוצבות, הפנים של השחקנים המפורסמים ואיזה דימוי שנוגע לסרט- מקום ההתרחשות, חיות, ילדים, רובים, מטוסים, אש ועשן וכו'. כרזה טובה מתארת את הסוגה של הסרט ומקבלת השראה מהעלילה שלו ומעבירה את האווירה של הסרט- אם אתם רואים זוג צמוד, מדובר בסרט רומנטי; לקומדיות לא יהיה רקע שחור.
הנה ארבע עשרה כרזות יפות, מיוחדות, ייחודיות או יוצאות דופן לסרטים שיצאו בעשור האחרון ואינם בהכרח טובים, מוצלחים, יחודים או מעניינים.
פוסטר הסרט "אדפטיישן"
1. "אדפטיישן" (2002):
מקורי כמו התסריט המורכב מהעיבוד לספר "גנב הסחלבים" וקשייו של התסריטאי צ'רלי קאופמן לעבד אותו לסרט. את קאופמן ואחיו התאום דונלד מגלם ניקולס קייג' שבעציץ. במציאות אין לצ'רלי אח תאום.
סופר בשם סת' גרהם-סמית' לקח את ספרה הקלאסי של ג'יין אוסטן, "גאווה ודעה קדומה", והוסיף לו מרחצי דם וזומבים כשפרסם את הספר מחדש (לא תורגם לעברית) והעניק לאוסטן קרדיט על הכתיבה. נטלי פורטמן תככב ותפיק את העיבוד הקולנועי לעיבוד הספרותי, בשם זהה למקור: "גאווה ודעה קדומה וזומבים" (ש.ל.ר, Pride and Prejudice and Zombies).
עלילת הספר מספרת על אישה שיוצאת למסע למציאת אהבה ועצמאות במהלך התפרצותו של וירוס קטלני שהופך את כל המתים-החיים לרוצחים צמאי דם ואכזריים. פורטמן תגלם את הגיבורה הלוחמת, אליזבת' בנט, שמסעה שלה נדחק קצת הצידה כאשר היא נאלצת להשמיד את הזומבים סביבה שמגיעים יחד עם מר דרסי השחצן.
טרם נקבעו תסריטאים ובמאי שינווטו את ההרפתקה למסך הגדול. אפשר לקוות שעם הצלחתה של קומדית האימה "ברוכים הבאים לזומבילנד" פלוס שמה של פורטמן בראש השחקנים, והסרט עוד יופץ באקרנים בישראל ולא ידלג ישר לדיוידי, אם בכלל.
ניקי פינק השיגה את 'הרשימה השחורה' של הוליווד 2009, המציגה את רשימת הסרטים הכי מסקרנים שטרם הופקו. במקום השני ברשימה השנה הוא סרט הפייסבוק, "הרשת החברתית" (ש.ל.ר, The Social Network). ראוי לציין כי אמנם בשנים עברו הופיעו ברשימה הזו "ג'ונו" ו"לארס והבחורה האמיתית", אשתקד כיכב בה הסרט "הבונה" (ש.ל.ר, The Beaver) שאף אחד עדין לא הצליח להכניס להפקה.
אי אפשר לנתק את "חלף עם הרוח", "לורנס איש ערב" או "הסנדק" מהמוסיקה שלהם. יש סרטים טובים עם מוסיקה חסרת ייחוד, ויש סרטים לא טובים עם מוסיקה טובה; וברשימה זאת סרטים שונים ומגוונים: סרטים עם נעימות מפורסמות (הארי פוטר, שודדי הקריביים), סרטים עם מוסיקה שאולי יותר מפורסמת מהסרטים (רקוויאם לחלום, מצב רוח לאהבה) וסרטים שאי אפשר לחשוב עליהם ללא המוסיקה שבהם (נער החידות ממומביי).
הכוונה ברשימה הזאת למוסיקה מקורית בלבד ולא לשירים, כלומר: אין סרטים של קווינטין טרנטינו, "מולן רוז'" או "עד קצה העולם", מה-גם שכמעט כבר אין סרטים עם אוסף שירים מרשים (דוגמת "טריינספוטינג", "לשבור את הגלים" ו"לילות בוגי" מהעשור הקודם).
המוסיקה הדרמתית בסרט הפעולה של אנג לי שמתרחש בסין מצליחה בחוכמה להיות סינית מבלי לצרום לאוזני הקהל המערבי. עם קטעים של יו-יו מה על הצ'לו, הפתיע טאן דן וזכה באוסקר על פס-קול על פני המועמד המוביל באותה שנה:
הנס זימר (יחד עם ליסה ג'ררד) כתב מוסיקה בומבסטית כיאה לאפוס ההיסטורי שזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. זימר כתב גם את הנעימות המוכרות של שני סרטים אחרים שזכו באוסקר לסרט הטוב ביותר: "איש הגשם" (1988) ו"הנהג של מיס דייזי" (1989), והוא הלחין גם את המוסיקה של "האביר האפל" (2009), "הכי טוב שיש" (1997), "רומן על אמת" (1993), "תלמה ולואיז" (1991) ו"מלך האריות" (1994), שעליו זכה באוסקר היחיד שלו.
המוסיקה של שיגרו אומביאשי ומייקל גלאסו מלאה אווירה ומתח כמו ריקוד, כמו ההלוך-ושוב שמנהלים שתי הדמויות בסרט מהונג קונג של וונג קאר ואי, שיש בו יותר מוסיקה מדיאלוגים.
פס הקול של הסרט הצרפתי המקסים הזה כולל קטעים שמחים, עצובים, מרוממים וקצביים- בדיוק כמו הדמות של אמלי. עד היום, שמונה שנים אחרי, משתמשים במספר רצועות שהלחין יאן טירסן בקדימונים וכתבות בטלוויזיה.
ג'ון ויליאמס, המלחין הקבוע של סטיבן ספילברג, הצליח למצוא נעימת נושא מקסימה שהפכה מיד למזוהה עם הקוסם הצעיר, בדיוק כמו אלו שהלחין לסופרמן, אינדיאנה ג'ונס, מלחמת הכוכבים, אי-טי והכריש במלתעות.
מוסיקת הפסנתר הרפטטיבית של פיליפ גלאס עוזרת לשלב בין העלילות שמתרחשות בשלושה עשורים שונים בשלושה מקומות שונים בעולם. הקטע הבא הוא מהפתיחה, אך לא ממש מהתחלת הסרט.
קלאוס בדלט, מלחין גרמני די אלמוני, אחראי לנעימה הסוחפת בסרט הראשון בטרילוגיה המצליחה, אך משום מה לא עבד על שני סרטי ההמשך והוחלף בהנס זימר, שהביא אותו להוליווד.
בכמה צלילים בודדים ועצובים על הגיטרה הצליח המלחין הארגנטינאי גוסטבו סנטואליה ללכוד את החיבור בין שני הגברים שנפגשו והתאהבו על ההר, וזכה באוסקר הראשון שלו. הוא זכה באוסקר השני שנה לאחר מכן על "בבל" (2006).
אי.אר. רהמן כתב את המוסיקה ללמעלה ממאה סרטים הודיים. לפני שהלחין את המוסיקה לסרט ולשירים של "נער החידות ממומביי" הלחין את המוסיקה ל"אליזבת' תור הזהב" (2007) שביים שאקר קאפור, יליד פקיסטן. ואני מרשה לעצמי להמר שבשנים הקרובות נראה גרסת מחזמר של הסרט בברודווי.
בקושי חודשיים אחרי שפתחה מרכז קולנוע בבנייני האומה שבבירת ישראל, גלובוס גרופ דיווחה כי תקים בעיר גם קומפלקס קולנוע בהשקעה של 20 מיליון ש"ח. זהו קומפלקס הקולנוע השני המתוכנן לחברה בימים אלו, אשר שוקדת במרץ על פתיחת קומפלקס קולנוע במערב ראשון לציון. הקומפלקס המתוכנן לירושלים יכלול בין 20 ל-25 אולמות הקרנה, ויפעל גם בשבתות.
גלובוס גרופ, או גלובוס מקס (שלוחת הפעלת בתי הקולנוע של החברה האם), מחזיקות כיום בתי קולנוע באילת, בבאר שבע, בנתניה, בקרית ביאליק ובחיפה, אך את האחרון היא צפויה לפנות בקרוב. זהו הפינוי השני של קולנועי החברה מקניון (הגרנד קניון בחיפה), לאחר שפונתה מקניון עזריאלי בתמורה ל-10 מיליון ש"ח פיצוים.
יחד עם זאת, האופק לא נראה מבטיח מדי עבור גלובוס גרופ: החברה מדווחת על תשעה חודשי הפסדים הנאמדים בקרוב ל-40 מיליון ש"ח, והודיעה לבורסה כי קיים ספק ממשי לגבי המשך קיומה של החברה כעסק חי. ההפסדים קיימים על רקע צמיחה של כ-12 אחוזים בהכנסות שהסתכמו ב-57 מיליון ש"ח עד ספטמבר האחרון, לעומת 50.9 מיליון ש"ח בתקופה המקבילה אשתקד. ההכנסות מכרטיסי קולנוע בלבד הסתכמו ב-36.3 מיליון ש"ח, שגם הם צמיחה של 8.8 אחוזים מאשתקד, וגם רוב הכנסותיה של החברה.
בחודשים הראשונים של 2010 נזכה לראות סרטים שנחשבים לסרטים של 2009 – כלומר יצאו בארה"ב בסוף השנה – וביניהם "אינוויקטוס" של קלינט איסטווד, "תלוי באויר" עם ג'ורג' קלוני, "ניין" ("תשע") המוסיקלי, "מבט מגן עדן", "הדרך", "זה מסובך" (ש.ל.ר, It's Complicated) ועוד. בהמשך יגיעו סרטי 2010.
בארה"ב סרט שעולה "רק" 10 מיליון דולר ומרוויח מעל 30 מיליון נחשב להצלחה. בהקשר זה, האולפנים הגדולים אוהבים לטעון שלא היו יכולים להפיק סרטי דרמה לולא הפיקו גם סרטים עם תקציבים מנופחים של 200-100 מיליון. סרט הוליוודי מצליח מכונה גם "שובר קופות" כאשר הוא מרוויח מעל 100 מיליון דולר בארה"ב, ובכל שנה מאז 1998 היו לפחות 19 כאלה. בשנתיים האחרונות היו כמעט שלושים כאלה בכל שנה.
אין הצלחות בטוחות, כידוע. בשנה שעברה היו למשל שני סרטים שהגיעו עם הבטחות גבוהות – "פרה-היסטרי" עם ג'ק בלאק ו"ארץ האבודים" (ש.ל.ר, Land of the Lost) עם ויל פרל – לבסוף נכשלו בקופות, ודילגו על בתי הקולנוע בארץ. עם זאת, תמיד ישנם סרטים שמצליחים מעבר לכל הציפיות (השנה: "סטארטרק", "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס"), לצדם של הנפילות ("ברונו", "אנשים מצחיקים"), הכישלונות ("פיים") והסרטים שהצלחתם מגיעה 'משום מקום', בדרך כלל של יוצרים לא מוכרים ("מחוז 9", "פעילות על טבעית").
סרטי המשך מבטיחים הכנסה ראשונית מוצלחת גם אם הסרט עצמו מאכזב. שבעה עשר סרטי המשך יוקרנו ב-2010: הארי פוטר 7(א), המסור 7, האויב שבפנים 4, שרק 4, צעצוע של סיפור 3, דמדומים 3, פגוש את ההורים 3, סיפורי נרניה 3, סטפ אפ 3, סקס והעיר הגדולה 2, איירון מן 2, טרון 2, נני מקפי 2, כיפה אדומה: הסיפור האמיתי 2, כלבים נגד חתולים 2, יום שישי ה-13 2, ובאופן יוצא מן הכלל גם המשך לסרט דרמה, וולסטריט 2. הם רק חלק מהסרטים במירוץ למיליונים.
תחילה לרשימת 29 שוברי קופות צפויים/מקוּוים של 2010, לפי תאריכי היציאה שלהם בארה"ב (כפוף לשינויים); רובם צפויים להגיע לארץ באותו חודש או זמן קצר לאחר מכן:
פברואר
"יום האהבה"
במאי: גארי מרשל ("אשה יפה")
משהו בין "הוא פשוט לא בקטע שלך" ל"אהבה זה כל הסיפור". יוצא לקראת ולנטיינ'ס דיי, יום האהבה בארה"ב, עם מספר סיפורי אהבה וסוללת שחקנים מרשימה: ג'וליה ואחייניתה אמה רוברטס, אן האת'ווי, ג'סיקה אלבה, ג'סיקה בייל, ג'ניפר גרנר, קווין לטיפה, ברדלי קופר, אשטון קוצ'ר, ג'יימי פוקס, פטריק דמפסי, טופר גרייס, אריק דיין, הקטור אלזנדו ושירלי מקליין.
"שאטר איילנד"
במאי: מרטין סקורסיזה ("השתולים")
מותחן שמתרחש בשנות החמישים של המאה שעברה. על פי ספר של דניס ליהיין, שספרים אחרים שלו עובדו ל"מיסטיק ריבר" (2003) ו"נראתה לאחרונה" (2007). עם ליאונרדו די-קפריו, מארק רופאלו, בן קינגסלי, מקס פון סידוב ופטרישה קלרקסון.
סרטים הם דרך לברוח מהחיים ולראות סיפורים על אנשים שונים במקומות אחרים, שאינם בעצם שונים כל כך משלנו. האמריקאים לא הולכים לסרטים שבהם "צריך לקרוא את כתוביות התרגום", אולם בארץ בכל הסרטים יש תרגום, ופתיחות רבה יותר "לראות עולם".
מעל שבעים אחוז מהסרטים המוקרנים בארץ הם בשפה אנגלית ורוב הסרטים הזרים, כלומר כאלו בשפה שאינה אנגלית, הם צרפתיים. הוקרנו הרבה יותר סרטים צרפתיים ממה שחשבתי, ועדיין – לא מספיק.
כמו כל סרט שמוקרן בארץ, מופצים בארץ בעיקר סרטים זרים של יוצרים מפורסמים (פדרו אלמודובר הספרדי, ז'נג יימו הסיני), סרטים שזכו בפסטיבלים, ואם אפשר – בהשתתפות שחקן מוכר אחד לפחות.
בכל שנה יש סרטים שמצפים מהם לגדולות בשל הנושא שלהם ובעיקר בזכות האנשים שעומדים מאחוריהם ושמות השחקנים שמופיעים בהם, אך ברגע שעיני אדם צופות בסרט מגלים סרט לא טוב, או במקרה הגרוע סרט מזעזע.
יחד עם זאת יש סרטים שנדמה שהכישלון ידוע מראש לכל צופה מהצד: סרטים עם תקציב מנופח או סרטים עם עלילה מופרכת שגם עשרות מיליונים שיוציאו על פעלולי מחשב לא יעזרו להם. ויש סרטים שמאכזבים אך אינם כישלונות קופתיים, למשל "ואן הלסינג", "טרויה" ו"אלכסנדר" מ-2004. שני האחרונים למשל היו אפוסים יקרים "כמו שעשו פעם", להוציא את האיכות והדרמה, שלא הפכו בשום אופן לקלאסיקות, אך לא הפסידו כסף בסופו של דבר.
זאת עם כך, רשימה של סרטים שהפסידו הרבה מאוד כסף, וסרטים שעל הנייר היו צריכים לעבוד – כל הגורמים היו שם (במאי, שחקנים טובים, סיפור מבטיח), אך זה פשוט לא עבד.
תקציב: 100 מיליון דולר, הכנסות: 7 מיליון (מתוכם 4 בארה"ב)
במאי: רון אנדרווד ("תעצרו את העיר אני רוצה לרדת!")
עם אד מרפי, רנדי קוויד, איליאנה דאגלס, ג'ון קליז, פיטר בויל, ג'ו פנטוליאנו, רוזריו דוסון, פאם גריר.
קומדיה ומדע בדיוני הם צירוף בעייתי, שעובד לעתים רחוקות ("גברים בשחור", "כיבוש הגלקסיה"). מרפי מגלם את פלוטו נאש, בעל מועדון לילה על הירח, שיחד עם חבריו חוקר את דמותו המסתורית של רקס קרייטר (…מרפי). הבמאי רון אנדרווד, שביים גם את "פחד עד מוות" (1990) עם קווין בייקון ו"סופר ג'ו יאנג" (1998) עם שרליז ת'רון, הוגלה לאחר כישלון הסרט לסרטים וסדרות בטלויזיה. זהו גם סרטו האחרון של התסריטאי ניל קאתברט שאחראי גם לכישלונות "הוקוס פוקוס" (1993) עם בט מידלר ו"אנשי המסתורין" (1999) עם בן סטילר.
חברת סרטי אורלנדו שוקדת בימים אלו על הקמת אתר אינטרנט לשידור סרטי העולם שרכשה החברה, ובמקביל מנהלת החברה משא ומתן להקמת ערוץ זהה שישודר בטלויזיה הרב-ערוצית. האתר, שיקרא אורלנדו-VOD, ישדר כמתבקש, סרטים בשיטות ה-Video On Demand (סרטים לפי הזמנה, VOD) ו-Subscriber Video on Demand (סרטים לפי מנוי, SVOD) וכמובן שמדובר על רכישות בתשלום. כיום פועל אתר אינטרנט ישראלי אחד בצורה זו, והוא orangetime של חברת הסלולר אורנג', שאינה מדווחת על רווחים בתחום.
סרטי אורלנדו חוגגת השנה 10 שנים להקמתה, ומחזיקה בזכויות על כמות הגדולה מ-500 כותרי קולנוע מכל הז'אנרים הפופולרים. כיום, סרטיה משודרים בערוצי הסרטים המקומיים של חברות הכבלים והלוין, ולא ברור מה יעלה בגורלו של פורמט זה אם ישולב ערוץ טלויזיה יעודי (למרות שסביר להניח שהסרטים פשוט יקדימו וישודרו בערוץ היעודי, ואז אחרי תקופה קצרה ינדדו גם לערוצי הבית). בין הסרטים הפופולרים שהפיצה החברה בארץ מהשנים האחרונות אפשר למצוא את "גומורה – המאפיה של נאפולי", "פוניו על הצוק ליד הים", "להתראות לנין!"; ובשנה הבאה מתכננת החברה להפיץ את "צ'ה" המדובר של סטיבן סודרברג, "ז-ק-ו-ד" עם ואן דאם ונוספים.
"צפיה ב-VOD היא העתיד של הטלויזיה והדרך המועדפת על הקהל לצפיה בסרטים", אמר עודד הורוביץ-ראובני, הבעלים והמנכ"ל של סרטי אורלנדו. "ברשותנו מאות סרטים והחלטנו שהגיע הזמן למצוא להם את הבמה היחודית שגם תפתח את חגיגות העשור להקמת אורלנדו."
בעשור הזה ניתן לראות שלוש מגמות בסרטי האימה, אחת הסוגות הוותיקות בקולנוע: גרסאות לסרטים מהמזרח הרחוק, סרטי זוועה ואתחול מחדש של סדרות סרטים ותיקות. סרטי אימה זולים יחסית להפקה ואין צורך בסיפורים מורכבים מדי. וכמו שאוהבים בימינו, בשל המעריצים הצמאים לבהלות ודם, הסרטים מניבים הכנסות יפות בסוף השבוע הראשון של יציאת הסרט.
ב-2002 סרט אימה המבוסס על סרט יפני, עם שחקנית מוכרת אך לא מפורסמת בשם נעמי ווטס ("מלהולנד דרייב"), הרוויח מעל מאה מיליון דולר בארה"ב. ל"הצלצול" היפני נעשו שלושה סרטי המשך, לגרסה האמריקאית יש סרט המשך אחד בלבד.
בעקבות הצלחת הסרט נוצר גל של גרסאות אמריקאיות לסרטי אימה המבוססים על סרטי אימה מהמזרח הרחוק (בעיקר יפן, אך גם הונג קונג, קוריאה ותאילנד). בין הסרטים הנוספים שבהם בחורה יפה נבהלת ונמלטת על נפשה: "הטינה" (2004) עם שרה מישל גלר (גם לו סרט המשך אחד), "מים אפלים" (2005) עם ג'ניפר קונלי, "העין" (2008) עם ג'סיקה אלבה, וכן: Pulse (2006), One Missed Call (2008), Mirrors (2008), Shutter (2008).
סרטי המשך וגרסאות חדשות לסרטים ישנים או סרטים זרים אמנם גם הם אינם דבר חדש בקולנוע, אך מספר סרטי ההמשך שנעשים נמצא בעליה מתמדת. בעשר השנים האחרונות נעשו מעל 140 סרטי המשך, ממוצע של יותר מ-14 סרטים בשנה. בשנות ה-80 הממוצע היה שבעה סרטי המשך בשנה, ובשנות ה-90 תשעה סרטי המשך בשנה.
2004 היתה שנת שיא עם תשעה עשר (19!) סרטי המשך: היורש של צ'אקי [משחק ילדים 5], בלייד 3, הארי פוטר והאסיר מאזקבן [3], שרק 2, פגוש את ההורים 2, ספיידרמן 2, אושן 12 [2], יומנה של בריג'יט ג'ונס 2, המספרה 2, ללכת על הכל 2, האויב שבפנים 2, ריקוד מושחת 2, סקובי דו 2, יומני הנסיכה 2, אנקונדה 2, רידיק: המסע מתחיל [פיץ' בלאק 2], זהות במלכודת [2], לפני השקיעה [2] וסוכן סמוי קודי בנקס 2.
ב"ריקוד מושחת 2" לא מככבים שחקני הסרט הראשון, וזהו סרט המשך בשם וברוחו בלבד. זהו חלק מתופעה חדשה של "אתחול" סדרה או דמות שסיפורה מוכר ואולי הפך ונחשק. השנה אף אחד לא הלך לראות את הגרסה החדשה של "תהילה" (הסרט מ-1980 הוביל גם לסדרה המצליחה) וכדאי להתרחק מ"פקד מושחת" עם ניקולס קייג'.
18 שנים אחרי הופעתו האחרונה של פיטר סלרס כמפקח קלוזו, סטיב מרטין המוכשר לקח על עצמו את התפקיד ב"הפנתר הוורוד" (2006) המצליח. הכישלון המוחלט של "הפנתר הוורוד 2" (2009) סתם את הגולל על הכוונות לסרטים נוספים.
סופר בשם סת' גרהם-סמית' לקח את ספרה הקלאסי של 
