ביקורות טלויזיה (עמוד 3)

"שעת אפס" – ביקורת #2: בימוי ומשחק מצוינים, תסריט אובר-דידקטי

"שעת אפס". מיה לנדסמן. צילום: בועז יהונתן יעקב.

בשנת 2014 פוטר המורה אדם ורטה מעבודתו כמורה ברשת בתי הספר "אורט" לאחר שתלמידתו, ספיר סבח שלחה מכתב לשר החינוך ובו התלוננה על כך שהמורה מפיץ בכיתה אידאולוגיה שמאלנית קיצונית.
פרשה זאת משמשת כהשראה לעלילת הסדרה "שעת אפס" שעלתה ב'כאן 11'.

הסדרה, שנוצרה ונכתבה על ידי דקלה קידר ובוימה בידי איתן צור, עוסקת בקונפליקט שנוצר כאשר מורה שמלמד בבית ספר תיכון בכפר סבא, נגרר לריב המתפתח בינו לבין תלמידתו סביב אמירות גזעניות שנאמרו על ידה בזמן השיעור שהעביר. המצב מסתבך כאשר התלמידה מבצעת בו שיימינג פומבי ברשת החברתית ומשם הסיטואציה הנפיצה ממשיכה להדרדר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שעת אפס" – ביקורת #1: סדרה על כמה כואב להתבגר

"שעת אפס". דורון בן דוד, מיה לנדסמן. צילום: בועז יהונתן יעקב.

זה כבר לא סוד שהמערכת מעודדת מורים צעירים להביע דעות – פוליטיות ואחרות – בזירה הבית ספרית, אך באותה הנשימה, מערכות היחסים בין התלמידים והמערך הבית-ספרי הפכו את יוצרותיהם וכל מורה יכול להיחשף בקלקלתו, רק שהפעם יש לקהל השבוי אייפונים משוכללים במיוחד כדי לאפשר בית דין שדה. לסביבה הזו נכנסת סדרת הדרמה "שעת אפס" של כאן 11.

אם העלילה של "שעת אפס" מוכרת, זה לא במקרה – משרתו של מורה לאזרחות נמצאת בסיכון לאחר תלונה של תלמידה הקשורה לפליטת פה על מוסריותו של צה"ל. למי מאתנו שלא זוכר – אי שם בשנת 2014 הרחוקה, צרותיהם של תיכוניסטים נראו שונות כיום ולילה מצרותיהם ב-2022. ספיר סבח, תלמידת תיכון, הגישה תלונה על המורה שלה לאזרחות, אדם ורטה, לאחר שאמר בכיתה כי "צה"ל הוא הצבא הכי לא מוסרי בעולם". ורטה פוטר בסוף אותה שנת לימודים, באופן לא קשור, עקב קיצוצים. לאחר מכן יצא חוזר מנכ"ל שהצהיר כי מורה יוכל להביע דעה ולבקר את הממשלה, כל עוד יקפיד שלא לכפות את עמדתו או להביע דה-לגיטימציה למדינה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

לקראת שובה של הסדרה "חוק וסדר" לעונה ה-21

"חוק וסדר". צוות השחקנים בתחילת העונה ה-15

בסוף פברואר 2022 יתחיל שידורה של העונה ה-21 של "חוק וסדר", אחת מסדרות הדרמה הטובות ביותר אי פעם בטלוויזיה האמריקאית. עם העונה ה-20, ששודרה בשנים 2009/2010, השוותה את השיא של סדרת המערבון "איש החוק" (Gunsmoke) לדרמה האמריקאית עם הכי הרבה עונות, ואז בוטלה במפתיע. (את השיא שברה מאוחר יותר סדרת הבת "חוק וסדר: מדור מיוחד", שעדיין רצה.)

ב-11 השנים מאז השתנו מאוד פני הטלוויזיה בעקבות ההצלחה של נטפליקס ושירותי סטרימינג נוספים, וסדרות רבות (קומדיה ודרמה) הוחזרו לעונות נוספות, כולל "תיקים באפלה" (שתי עונות מקוצרות עם פרקים מוצלחים), "טווין פיקס" (עונה אחת זוועתית), "ויל וגרייס" (שלוש עונות) ו"דקסטר" (עונה אחת, לפי שעה). בניגוד אליהן, "חוק וסדר" מעולם לא הסתמכה על השחקנים או התמקדה בחיים האישיים של הדמויות, ואפשר ליהנות מצפייה בכל פרק מבלי לראות את אלה שלפניו או אחריו כי כל פרק עומד בפני עצמו עם התחלה, אמצע וסוף.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חסד נצחי בע"מ" – ביקורת: הומור שחור ופשע בסגנון האחים כהן

"חסד נצחי בע"מ". בן קינגסלי.

אם לשפוט מפרק אחד, "חסד נצחי בע"מ" תהיה כנראה אחת מהסדרות המוצלחות שנראה בקרוב על המסך. הסדרה שעלתה בסלקום TV משחקת על הגבול הדק והמוכר בין הומור שחור ופשע, וברור כי התחנכה על ברכי האחים כהן.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"להיות איתה", עונה 3 – ביקורת: כבר לא שטיקים של "השיר שלנו"

"להיות איתה". צילום באדיבות קשת.

הרומן שלי עם הסדרה "להיות איתה" התניע מספר פעמים עד שתפס. כשיצא לראשונה בקשת אי שם בשנת 2013 נתתי לסדרת הדרמה כמה וכמה ניסיונות שלא תפסו. למרות החשמל הדולף מהמסך בין רותם סלע ואביב אלוש, משהו לא הקליק לי.

שמונה שנים ארוכות עברו, קורונה באה (ונשארה) ואל תיבת המייל שלי הגיעה הזמנה לפרמיירה של העונה השלישית. פייר? הופתעתי. הייתי בטוחה שהסדרה הזו (שמאז ראיתי רק און אנד אוף רגעים נבחרים ממנה) כבר עברה מן הפריים טיים שלנו לעולם שכולו vod. ניסיתי להתחיל שוב, באופן שיטתי, מההתחלה, מה שהיה ברור זה שהפעם אני מחויבת.

כך, במשך כמעט שבוע, נוצר טקס בינג' יומי שהכיל בין שלושה לארבעה פרקים ונגדע רק כששליח הוולט החליט שלצלצל בפעמון זה לגיטימי באמצע פרק. פתאום לא הצלחתי להוריד את העיניים מהמסך וסופו של כל פרק לווה בשבחי אסי עזר, שנדמה שיודע בדיוק מה הקהל צריך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"טד לאסו", עונה 2 – ביקורת אמצע העונה: כמו חיסון טבעי נגד ציניות ומרירות

"טד לאסו". ג'ייסון סודייקיס.

לא תכננתי גם אני לכתוב על הסדרה הזו, בטח לא עד שאסיים לצפות בה, אבל פרק 5 של "טד לאסו" הוא פשוט הדבר הכי מקסים שראיתי השנה.

די מדהים שלמרות שחצי העונה שראיתי עד כה פחות טובה מהעונה הקודמת, היא עדיין מצליחה להיות סדרה מופלאה ויוצאת דופן בנוף הטלוויזיוני. אם בעונה הראשונה היו דמויות שליליות שטד לאסו היה צריך להמיר אותן, בעונה הזו, החל מהפרק הראשון, כולם אנשים טובים ונעימים. כולם! זה לא אמור לעבוד בשום צורה שהיא אבל זה עובד וזה נפלא והיא מצליחה לומר דברים יפים על מערכות יחסים ועל החיים. הסדרה הזו היא כמו חיסון טבעי נגד ציניות ומרירות (או למתנגדי חיסונים – היא כמו פרוביוטיקה טבעית).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"גמילה כשרה" – ביקורת: יצירה אותנטית של תלישות

"גמילה כשרה". צילום באדיבות HOT8.

"גמילה כשרה" הוא ללא ספק אחד מסרטי התעודה האהובים עלי השנה. לא מתחנף, אותנטי ורגיש, הסרט מלווה חבורת צעירים אמריקאים שהגיעו עד לארץ הקודש כדי להיגמל מסמים ואלכוהול. הנערים אולי מצאו בית זמני בישראל אך "גמילה כשרה" היא יצירה של תלישוּת אשר רחוקה מלהיות יצירה ישראלית.

הסרט בויים על ידי אנה אוליקר, שבעצמה עלתה לארץ יחד עם משפחתה בגיל צעיר. היא חזרה בימים האחרונים לפסטיבל הקולנוע ירושלים עם סרטה הזה, שנתיים אחרי שהציגה שם את "לא מוכר" – סרט שאכן נותר לא מוכר. "גמילה כשרה" נוצר תחת בית הגידול של 'האחים היימן' ("מיסטר גאגא", "דני קרוון"), את ברק הימן (שהפיק את הסרט) פגשה אוליקר כשלמדה במגמת תסריטאות בבית הספר לקולנוע 'מעלה', בחממה ליוצרות חרדיות. כששמע הימן על הרעיון לסרט החליט לפרוש עליה כנף – וכנפו של הימן אינה פטריארכלית או דורסת. למרות שהשפעתו על הסרט ברורה וניכרת, אוליקר עומדת בפני עצמה ומגבשת חותם אישי ומעניין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"החוג לאנגלית" – ביקורת: סנדרה או ממלאה את המסך בנוירוטיות ססגונית

"החוג לאנגלית". סנדרה או.

"החוג לאנגלית" (The Chair) יכלה להסתכם כעוד דרמה-קומית קלילה מבית היוצר של ענקית הסטרימינג נטפליקס, לולא הייתה מלהקת את סנדרה או, אחת השחקניות האהובות של השנים האחרונות ("האנטומיה של גריי", "להרוג את איב"), המפיחה חיים בעולם האקדמיה היבש ובנרטיב המעט צפוי. סנדרה ממלאה את המסך בנוירוטיות ססגונית וייחודית הזכורה לטובה מימיה כבסטי של מרדית' גריי – קשוחה אך דואגת, אכפתית אך זהירה להחריד עם ליבה – אפקט שובה, בעיקר כשמרגיש ששום דבר שהיא עושה לא ממש הולך לה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שעת נעילה" – ביקורת: אפקטיבית ומרשימה בשחזור מלחמת יום כיפור, למרות המגרעות

"שעת נעילה". צילום: ורד אדיר.

לסדרת המלחמה הישראלית "שעת נעילה" יש כמה פנים: תקציב הענק שלה איפשר שיחזור וצילום של טנקים, מוצבים ושאר אביזרים וכלים אותנטים שבאמת היו בשימוש במלחמת יום כיפור, ברם כשאפקטים ממוחשבים צריכים לפוצץ טנק, זה לא נראה אמין במיוחד. ישנן כמויות אדירות של שחקנים ושל ניצבים, כראוי לאפוס במימדים שלה, אבל קשה להגיד שאיכויות המשחק אחידות ולפעמים גם ניצבים או שחקנים-לסצינה מצליחים לפגום את האמינות שלה (חלקים מסצינת הפריצה למוצב החרמון למשל). למרות אלה, מה שאני הייתי מגדיר כמטרת העל, מושגת: המחשה מרשימה של המלחמה (הרשמית) שגבתה את מנין הקורבנות הגדול ביותר מאז קום המדינה ומלחמת העצמאות, כפי שקרתה בשטח, מה שיאפשר לקהל הרחב להתחבר אליה הרבה יותר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משחקי הכס", עונה 8 – ביקורת פרק 1

"משחקי הכס". קית הרינגטון, אמיליה קלארק.

פרקי הבכורה של עונות "משחקי הכס", הם בדרך כלל פרקים איטיים שנועדו לתזכר אותנו היכן עומדים ומה הסטטוס של כל החיילים על לוח השחמט. גם הפרק הראשון של עונה 8 נכלל במסורת הזו, אבל אני מחשיב אותו כמתגמל יותר משום שהוא התעמק בבניית מעמדו של ג'ון שלג. [ספוילרים עד סוף הביקורת] בסדרה שבה יש כבוד רב כל כך לתככנים ולמזימות, חתירה תחת דאינריז כשליטה הדגולה המיועדת של כל שבע הממלכות (פלאשבק לימיה כשליטת עיר), ובמקומה התעסקות רבה ברעיון ההכתרה של ג'ון שלג למלך, הם בהחלט משהו טוב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משולש הגבולות" – ביקורת

"משולש הגבולות". בן אפלק.

"משולש הגבולות" (שם נוראי) הוא סרט של נטפליקס בן שעתיים וקצת. בבסיסו החצי הראשון הוא סרט שודים, והוא טוב בהרבה מהחצי השני של הסרט.

הבמאי ג'יי-סי שאנדור כתב את התסריט יחד עם מארק בול ("מטען הכאב") וזהו סרטו הרביעי אחרי "התמוטטות" ששנאתי, "הכול אבוד" עם רוברט רדפורד (בלבד) שהיה טוב, ו"שנה קשוחה מאוד" (עם אוסקר אייזק) שהיה בעיקר משעמם עם חלק אחרון מוצלח. ג'סיקה צ'סטיין שיחקה באחרון אך אלו סרטים על גברים, בעולם של גברים. ב"משולש הגבולות" יש הרבה טסטוסטרון: חמישה שחקנים שבילו שעות רבות בחדר כושר ושכולם, ככל הנראה, אלרגיים לסכיני גילוח.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"משחקי הכס", עונה 7 – ביקורת

"משחקי הכס". קית הרינגטון, אמיליה קלארק.

העונה השביעית של "משחקי הכס" לוותה במהלכי עלילה מוזרים ולחלוטין בלתי מתוחכמים, שרק בזכות האקשן וההפתעות שנמצאו כמעט בכל פרק נשאר טעם טוב מהעונה (ומכל פרק). התסריט המרושל הוא פרי מוחם של תסריטאי הסדרה שנאלצו לכתוב אותו בעצמם, משכבר בעונה שעברה נגמרו להם הספרים של ג'ורג' ר. ר. מרטין להתבסס עליהם. אם העונה הקודמת היתה הטובה ביותר בזכות ההתרחקות מהספרים המפותלים (כפי שהכתרתי אותה), עונה זו נפגעה מכך קשות. בעונה שעברה (וגם בזו), כמעט אם לא כל פרק הציג שיא או הפתעה מצוינת בעלילה, בזכות הכוונה להתקדם לעבר הסוף. אלא שבעונה הזו הדרך לשיאים היתה מקורית של תסריטאי הסדרה והם עשו זאת בצורה הבלתי הגיונית ביותר שניתן היה להגות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »